חשבתן שזו תהיה פגישה שגרתית עם הבוס, שבה תשוחחו על פרויקט חדש שבו אתן עומדות לקחת חלק. אבל פתאום, הוא קורא ליצחק "לעזור" לכן ואף אחד מהם אינו מקשיב לרעיון שעלה במוחכן בנוגע לייעול העסק ושניהם טרודים בנייד בזמן שאתן מדברות?
ובכן, נשים יקרות, הכל מתחיל ונגמר בדמעות שלכן.
זהו לא סוד שנשים לפעמים בוכות במקום העבודה. אבל למעשה יש סיבה מאד ספציפית לכך שאנחנו עושות זאת: כעס - לפי דבריה של אוולין רודשטיין, מאמנת שמשתפת פעולה עם חברות גדולות ועמותות.
רודשטיין אומרת: "נשים יכולות לחוות תסכול הדרגתי שבו הן מתמודדות עם העלבות קלות לאורך תקופה ארוכה. הן יכולות להיות מושתקות בישיבות צוות, להישאר מחוץ לדיונים מכריעים המתקיימים בדלתיים סגורות או להסס לנקוט בעמדה שנויה במחלוקת או חזקה. התוצאה היא כעס איטי וגדל. כאשר תחושת היעילות שלהן נשחקת באטיות, הן חשות חסרות אונים". זהו השלב שבו הן מתייפחות.
אז איך עליכן להתמודד עם הזרם הרגשי הזה שמציף אתכן? הצעד הראשון, היא אומרת, הוא להכיר בכעס שלכן. "לעתים קרובות, נשים לא מרשות לעצמן להזדהות ככועסות מכיוון שהן חושבות שהן צריכות להיות נחמדות" ולמרות שהנחמדות עשויה למנוע מכן להרים את הקול כהוגן, היא לא תמנע מכן לחוש כעס, שבהמשך יבוא לידי ביטוי בלחלוחית בעיניים.
השלב הבא הוא לנסות לנהל את הכעס הזה כשאתן מרגישות שהוא פוקד אתכן. "ראשית, קחו נשימה עמוקה, טלו הפסקה, שתו מים או צאו מן המשרד". רודשטיין ממליצה גם על צורה מסוימת של הרגעה עצמית גופנית. "בכל פעם שאני חושבת שאני הולכת להתעצבן או לדבר יותר מדי בפגישה, אני לוקחת את האגודל שלי ודוחפת אותו לכף היד. זה מרגיע אותי".
אבל מה אם שערי הדמעות נפרצים ואתן מייבבות מול הממונה עליכן? אם התמזל מזלכן והוא טיפוס שמתעניין ברווחתכן הרגשית, אל תחששו לדבר איתו על העניין. אבל אם הבוס שלכן מתחשב פחות, רודשטיין מייעצת, "אל תתביישו ואל תתגוננו". והכי חשוב, עשו מה שאתן יכולות כדי לגרום לאדם האחר להרגיש בנוח, על ידי הסטת השיחה מכן וחזרה לנושא הנדון. "אמרו משהו כמו 'אה, אני מרגישה טוב לגבי זה. התעלם מהדמעות. מה שחשוב זה לפתור את הבעיה העסקית'".
במילים אחרות, על ידי אי התמקדות בבכי והתרכזות בדברים שגרמו לזעם הראשוני שלכן, אתן יכולות גם לפתור את הבעיה וגם לגרום לכולם להרגיש יותר בנוח... כולל עצמכן.