"עם הספר" ניסה לצאת מבין הדפים ולהוכיח את כוחו בתחומים נוספים – אך נכשל. "תרבות הגוף", מתברר, היא לא בדיוק הצד החזק של העם שלנו. היום נגוזה תקוותה האחרונה של המשלחת הישראלית לאולימפאדה למדליה משלה. מדינה שלמה עצרה את נשמתה – והתאכזבה.
המשלחת הישראלית לאולימפאדת לונדון מנתה כ-37 ספורטאים בענפים מגוונים. כלי התקשורת הכלליים הביאו כל העת דיווחים ועדכונים שוטפים על התחרויות השונות. בזה אחר זה, נכשלו הנציגים בהשגת המדליה הנכספת למדינת היהודים. היום עלתה הנציגה האחרונה וניסתה להשיג מדליה עבור מדינה שלמה שישבה ועקבה בדאגה, אך התוצאה המבוקשת לא הגיעה.
לאחר הכישלון החלו דיונים ערים בכלי התקשורת וברשת החברתית. הצעות שונות לתקצוב מוגבר ולסדר עדיפויות שונה הועלו בכדי לשפר את הביצועים הספורטיביים של הישראלים. הכישלון צורב, והתביעה לשינוי הולכת ועולה.
ישראל אל מול מלכות פרס הגופנית
מאז היותנו לעם התבלטנו בעיקר בכוח שכלנו. היהודי הבודד, כבשה בין שבעים זאבים, שרד תמיד באמצעות הגיונו החד ומוחו החריף. בינות לעמים חזקים ועצומים, אל מול האתגרים הקשים שעמדו בפני העם היהודי, הצליח לפלס את דרכו בעורמה ובתבונה.
המהר"ל מפראג, וכמוהו רבים מגדולי ישראל במהלך הדורות, התייחס לשילוב בין הפעילות הגופנית והעם היהודי. בהקדמה לספרו "נר מצוה", שעוסק במאבק התרבותי בין ישראל ויוון, מתאר את המאבק של ישראל כמייצגי מלכות ה' אל מול ארבע המלכויות המתנגדות לה.
בעקבות ספר דניאל הוא ממשיל את ישראל לאדם הנלחם עם ארבע חיות, כשכל חיה מבטאת מלכות אחרת. כוחה של מלכות פרס היא כוח הגוף וזו היא נקודת המאבק שלה עם ישראל.
האם חזונם של אבות הציונות הצליח?
המחשבה הציונית מראשיתה שאפה לחולל שינוי באופי היהודי. אבות הציונות קיוו כי עם המעבר לישראל ישתנו היהודים והם יחלו לפתח את גופם וכוחם. "יהדות השרירים" – כך הם קראו ליהדות אותה ראו בעיני רוחם.
אופיו של עם, מתברר, לא משתנה. העם היהודי היה ונשאר "עם הספר". גם כשהוא פונה לשדות זרים, לאו דווקא יהודיים, הוא מיטיב להוכיח את עצמו בתחומים שכליים ותבוניים. ההישגים המדעיים של ישראל מרשימים, ההישגים האולימפיים פחות.
הצגת כל התגובות