הוא יגיע מאוחר. מי יודע, אולי מחר. הבוסית לא מעיפה מבט. לא רואה אף אחת. חברה אמרה לי מילה. כל מה שעשיתי שללה. וזו לא הכללה. עשיתי טסט, בחינה. לא עברתי. שוב. לא פעם ראשונה. לא אחרונה. אולי כבר זקנה. ופג זמנה…
כשהוא לא שואל, הוא מזלזל. ואם מדבר, את הזמן שלי גוזל. כשהיא לא מתלהבת, היא אינה מחבבת. ואם לא מגיבה, זו כבר ממש איבה. רע פה לאחרונה. כאילו בכוונה. פרשנות כזו. מסקנה. ואני בתווך מסכנה. בסכנה…
•
בפרשת שלח יוצאים נשיאי העדה לתור את הארץ המובטחת. "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם". פירות גדולים במיוחד - האם זה משמח? מפתיע? או… מאיים ומרתיע?
להיות כתב או פרשן. עם מבט חדש או ישן. לנסות לראות עולם, לא בבואה סובייקטיבית של האדם. לתאר אירוע כמו סוקר מהצד. לבחור פרשנות - יש יותר מאחת. זה יפעיל רגש ואז תגובה. לאמן את החשיבה. אין טוב, אין רע. יש מה שלנו נראה. המציאות היא אשליה, וחוויה סלקטיבית היא ההוויה…
ואם הציור קודר ממש, אולי הגיע הזמן למסגר מחדש…
הכותבת הינה שליחת חב"ד בשכונת אבלון, קייב. מאמנת להעצמה אישית וחיים מתוך בחירה
