אין מדינה בעולם, שתהפוך רכילות של בקבוקים ריקים בבית ראש הממשלה לכותרת. רק ב"גיטו העברי" עוסקות הכותרות בשאלה מתי השיבה בעלת הבית את הכסף בסך - 4000 שקל שקיבלה עבור הבקבוקים. בתחילה זה היה נשמע כבדיחה זולה ורכילות. אך ככל שעברו הימים, הפכו הבקבוקים במכולת, לעגלה מלאה בתקשורת. מרכבה הנושאת חביות של זבל תקשורתי, כנשק פוליטי. פרשיות ממוחזרות התגוללו אל פתחיהם של מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. מסדום עלתה הזעקה, לפתיחת חקירה פלילית נגד נתניהו ומשפחתו. אם זה לא היה כה מביש, זה היה מצחיק. כשמדינה עוסקת בבקבוקים ריקים, כנשק פרימיטיבי להדחת ראש ממשלה, במימון אמריקאי והאיחוד האירופי, זה כבר לא מצחיק וגם לא בדיחה.
מדובר כאן בניסוי פסיכולוגי מדהים. שטיפת מוח המונית בהפקת שליטי דעת הקהל. כל בר דעת שואל: מתנגדי נתניהו לא מבינים שהעם בוחל בשיטות מלוכלכות כאלה? כולנו כועסים על העוולות והכשלונות של נתניהו בתחומי החברה והכלכלה, הדיור והתעסוקה. למה לא מדדברים על זה? למה מסיטה התקשורת המגוייסת, את הויכוח מנושאי חוץ ובטחון, כלכלה וחברה, תעסוקה ודיור לעבר רכילות קטנונית, נגד אשת ראש ממשלה. ה"עליהום" הזה רק מחזק את הליכוד בסקרים. על זה שופכים מליונים? העם לא טיפש! – כך אומרים.
התשובה היא שאכן חציר העם. העם טיפש!!! כל העמים היו טפשים, כשהלכו שולל אחר תעמולה ריקה ודמגוגיה זולה. שליטים וכובשים ומהפכנים, הוליכו צבאות גדולים אל נהרות של דם ושטפו ארצות בים של דמעות. עמים טיפשים נהרו אחר ההבל של "בשורת המהפכה" לדורותיהם. כולם הבטיחו "שחר חדש ובהיר" והמיטו "לילות שחורים" על מליוני קרבנות. זה התחיל כבר מבשורת "המהפכה הצרפתית" ו"אביב העמים", שנשטפו בדם הגליוטינות, דרך הקומוניזם והנאציזם שעלו בעשרות מליוני קרבנות אדם חפים מפשע. כך גם "אפריקה המתעוררת" ו"המרד הערבי" בימי שקיעת האימפריה הבריטית, עד ה"אביב הערבי" בעידן האינטרנט. אחרון הכביד הג'יאהד שמבצעים אנשי ה"מדינה האיסלאמית". כולם הבטיחו לעמיהם: "ימים טובים יותר" והביאו לילות שחורים יותר. עמים לא העמיקו מעולם בפילוסופיית החיים. רק העם היהודי הניצחי עוסק בשאלת "חובת האדם בעולמו".
• • • • •
גם העם המנותק ב"גיטו העברי", מספיק טיפש. רובו הולך אחר הטרנד התקשורתי המכתיב לכל מערכות השלטון, את החלטותיהם. סדר היום נקבע, לפי צלילי הטם-טם השבטי. כל אזרח לעצמו, יכול להיות חכם. אנשים המכלכלים את מעשיהם האישיים בחכמה, הופכים לעדר בהכרעות ציבוריות. הרעיון הקולקטיבי הוא מטופש. כי האיש החכם מתרחק מן הזירה הציבורית. חכם מה הוא אומר: מה לי ולפוליטיקה? האדם הטוב עסוק. לרוע יש את כל הזמן שבעולם. נחום הרחום אומר: אני בעל חמלה, מה לי להילחם נגד הרעים? כך מפקירים האנשים החכמים והטובים את הזירה הציבורית, בידי האנשים הרעים, הרמאים והנוכלים. כבר אמרו: הרע אינו זקוק להילחם נגד הטוב. הוא רק צריך שהטוב ישב בצד וישתוק בטוב לבב. הטפש אינו זקוק לנצח את החכם, הוא רק צריך שהחכמים יצחקו עליו וישבו מן הצד. כך מחוללים הטפשים סביב "מדורת השבט" ויוצרים את "המהפך הגדול".. זאת תורת התעמולה ההמונית, הממומנת בידי אילי הון ריפורמים. מעסיקים את דעת ההמון בפרשיות והאשמות קצרות, קליטות, נפוצות ונפיצות. "בקבוקים הריקים" "רהיטי הגן" "ביביטורס". הכל מושחת, בבית ראש הממשלה. סיסמאות אלה יוצרות תחושת קבס של "מושחתים נמאסתם". כך יפילו ראש הממשלה בנשק הבקבוק. העם היושב ב"גיטו העברי" ישאר משועבד, לכסף הריפורמי השולט במימשל האמריקאי והישראלי, עד שיבצעו את תכנית ההתנתקות מן היהדות. כל סיסמאות השלום והבטחון, השוויון והמאבק בשחיתות, מגוייסות למטרה המקורית: התנתקות מן היהדות.
• • • • •
זה לא התחיל היום. אנשי ההתנתקות מן היהדות, מחפשים כבר שנים רבות זהות חדשה למלא את העגלה הריקה, עליה דיבר ה"חזון איש" זיע"א. השליט הציוני בן גוריון שאל אותו: "איך נוכל לחיות ביחד דתיים וחילונים במדינה החדשה? ענה לו החזון איש בפשטות: כאשר בדרך צרה נפגשים עגלה מלאה וותיקה מול עגלה ריקה וחדשה, מי צריך לפנות הצידה בפני מי? אנחנו עמוסים בתורה ובמצוות ובאלפי שנות יהדות. בעלי עגלה חדשה וריקה, יצטרכו לפנות את הדרך לעגלתנו. טען בן גוריון: העגלה שלנו אינה מלאה במלחמות, בהתיישבות, בחקלאות, בתעשיה ובנין הארץ?
את התשובה לשאלה זו כבר נותנים הציונים בעצמם באיחור של שישים וחמש שנים. היום מודים בלי בושה שאין "עבודה עברית" בחקלאות. רוב עבודת האדמה החקלאית, נמסרה לתאילנדים ולערבים ולא רק בשנת שמיטה. רוב הפרדסים והשדות, נעקרו והפכו לשטחי נדל"ן. ה"צימרים" והתיירות תפסו את מקומם של הלולים והרפתות. "כיבוש העבודה", הפכה לסיסמא גזענית. האחוזים הבודדים שנותרו לחקלאות, מוחכרים או מושכרים לערבים. הציונים רק גובים את הרווחים מעמל כפיהם של העבדים "המודרניים" שלהם. הנסיון למלא את העגלה בחקלאות כשל. העגלה הקיבוצית מלאה ב"לופט געשפטן". סוחרי נאלעבקי בווארשא ובאי "היריד" בלייפציג, התגלגלו למושבי העובדים והקיבוצים וההתנחלויות ומפעלי התעשיה. מעט מאד עובדי כפיים, נותרו ליד פסי הייצור. רוב בני "מעמד הביניים" הם פקידים ואמרכלים, סוחרים וספסרי מכרזים ממשלתיים או הולכי בטל במשרדי "המיגזר הציבורי". משכורותיהם באים מכספי המיסים הנשאבים מן המיגזר הפרטי ועמלי כפיים שעובדים בשבילם. חלקם נתפסים כלוקחי שוחד ושלמונים. השאר אולי נקיי כפיים אבל לא עמלי כפיים.
החקלאות היא רק דוגמא להתרוקנות העגלה הציונית. גם התעשיה הפכה למסחר בעמלם של עובדי כפיים אחרים. רובם נכרים ומיעוטם עניים ודלים, שאין להם "תואר אקדמאי" להשיג משרות פקידותיות. גם בנין הארץ היא משימה לפועלים זרים. בוני הארץ הם ספסרי הנדל"ן והבנקים, קבלנים שעוברים כל היום ממשרדי עורכי דין למנהלי הבנקים ומשם לבית משפט. כמותם גם יזמי קבוצות רכישה של מוצרי הונאה פיננסיים. העגלה התרוקנה מכל המוצרים שהציונים בקשו למלאותה, במקום אורחות התורה. שלא לדבר על התרבות הרעה, שקרבנותיה ממלאים את בתי הסוהר ומזהמים את רחובות הערים. רבים מודים היום שהתרבות הקלוקלת, רק מכתימה את עגלת הציונות, בערימות של זבל תרבותי, שהועתקו מהגרועים שבאומות.
יהודי היודע את חובת האדם בעולמו, מבין כי עגלת החיים עמוסה בתוכן אמוני ותורני, לפיהם גם הצרכים הגשמיים הם חלק מערכי התורה. אחרת החיים הם עגלה ריקה, מלאה באריזות ריקות מתוכן. בני אדם יושבי חושך, אינם מבינים, איך אפשר לומר על עגלה עמוסה בקבוקים ריקים ממוחזרים, שהיא עגלה ריקה?
העגלה שעוסקת בשאלות הקיום הגשמי והכלכלי, היא אכן עמוסה בבעיות, אך ריקה מתוכן רוחני וערכי. אין להם תשובה מה ערך לחיים עצמם, אשר מהם נגזרים ערכי החיים. מה מותר האדם מן הבהמה, אם לא הנשמה הטהורה? עגלה שאין בה אמונה בקיומה של הנשמה, אין בה נשמה לקיום האמונה. מה ערך להיותה עמוסה בבקבוקים ריקים וחביות נפץ פוליטי?
ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת.