ההבדל בין מגילת אסתר למגילת מרדכי

מה מייחד את פורים שמצוות היום שבו היא בין אדם לחברו? למה דווקא בפורים מצוות היום תלויה באדם אחר – העני או החבר המקבל את משלוח המנות והמתנות לאביונים? חג הפורים הוא חג של כינוס כל היהודים יחדיו, זהו חג שאנו עושים הכל בכדי להפריך את אמירת המן – ישנו עם אחד מפורז ומפורד. לאחר שנבין את זה, נבין גם מה ההבדל בין אגרת הפורים של מרדכי, לשל אסתר – זו שנותרה לדורות

הרב משה הרשלר | כיכר השבת |
קריאת מגילה, ארכיון (Dror Garti/Flash90)

חגי ישראל כולם יש בהם מצוות יום המיוחדת להם מכל החגים. בפורים שתיים ממצוות היום הן משלוח מנות ומתנות לאביונים. בשונה מכל החגים בהם מצוות היום היא בין אדם למקום, שתי מצוות היום של פורים הן בין אדם לחבירו.

בכדי לבין מדוע ובמה מתייחד חג הפורים בשנות הזו. עלינו להבחין בין שתי המגילות. מגילת אסתר ומגילת מרדכי.

גם מרדכי כתב את כל הדברים שאירעו, וגם הוא הורה לכל היהודים לקיים את ימי הפורים זכר לנס הגדול שאירע. פרק ט' פסוק כא':

ויִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--הַקְּרוֹבִים, וְהָרְחוֹקִים. כא לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם--לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ: בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה. כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים. כג וְקִבֵּל, הַיְּהוּדִים, אֵת אֲשֶׁר-הֵחֵלּוּ, לַעֲשׂוֹת; וְאֵת אֲשֶׁר-כָּתַב מָרְדֳּכַי, אֲלֵיהֶם.

אך לא היה די בכך. מגילתו של מרדכי לא הספיקה, וגם אסתר הוצרכה לכתוב מגילה.

פרק ט' פסוק כט':

וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל, וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--אֶת-כָּל-תֹּקֶף: לְקַיֵּם, אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת--הַשֵּׁנִית. ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֶל-שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה--מַלְכוּת, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: דִּבְרֵי שָׁלוֹם, וֶאֱמֶת. לא לְקַיֵּם אֶת-יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל-נַפְשָׁם, וְעַל-זַרְעָם: דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת, וְזַעֲקָתָם. לב וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר--קִיַּם, דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה; וְנִכְתָּב, בַּסֵּפֶר.

חז"ל לומדים שרק מגילת אסתר היא זו שנותרה לדורות, היא זו שהפכה לחובה כחג מחגי ישראל, ורק בגלל בקשתה נכנסה המגילה כספר מספרי התנ"ך, ולא מגילת מרדכי. מה יש בה במגילת אסתר שאין במגילת מרדכי?

אסתר מזכירה כמה פרטים שמרדכי לא מזכיר, והם אלו שהפכו את כתיבתה לכתיבת נצח לדורות – כפי שחז"ל דרשו שהיא ביקשה מהחכמים – כתבוני לדורות.

אסתר כותבת: 1. דברי שלום ואמת. 2. מבקשת לקיים את ימי הפורים האלה – כמו שכל עם ישראל יחדיו 'עליהם ועל זרעם' קיימו את דבר הצום והתענית שהורו מרדכי ואסתר בטרם התחולל הנס. אלו הם שני הפרטים שהופכים את נס פורים לנצחי ולאקטואלי תמיד – לדורות.

כאשר מרדכי מבקש מאסתר להכנס למלך אחשורוש להתחנן על גורל עם ישראל, אסתר טוענת לו שהדבר מסוכן לה מאוד, והיא עלולה לשלם על כך בחייה. רק לאחר שמרדכי חוזר ואומר לה שניצבת בפנייה הזדמנות היסטורית להציל את כל האומה, ואם היא לא תעשה זאת, היא תאבד מעם ישראל. היא מסכימה, אבל, היא מציבה לו תנאי – 'לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי' וכו'.

אסתר אמרה למרדכי, אם לא כל עם ישראל עומד מאחורי, אני לא אעשה את הצעד ההתאבדותי הזה. ורק אם אתה תצליח לגייס את כולם, לאחד אותם יחדיו – ההפך ממה שהמן אמר עליהם – ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, רק אז, אני אהיה שליחה של כל העם, ואז אני מוכנה להקריב את עצמי בשבילו.

מרדכי אכן כינס את כל היהודים, ובזה ייצר מהפך במצבו של עם ישראל הגולה מארצו מזה שבעים שנה. שוב אם ישראל היה לאחד, ומול אחדות ישראל עצומה שכזו, איש בעולם לא יכל לה, וגזירת המן בטלה ונהפכה על פניו.

את זה אסתר הכניסה במגילתה – מה שמרדכי לא הכניס. אמנם הוא כתב את מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים. אך אצל מרדכי המצוות הללו באות ומתחייבות כתוצאה מהנס ומההודיה עליו לקב"ה. לשתף ולגרום לכל עם ישראל להיות חלק מהשמחה הגדולה.

אך אצל אסתר המצוות הללו אינן רק תוצאה, אלא הם הסיבה לחג! החג הוא לא רק הודיה על הצלת ישראל מיד צורריהם, דברי הצומות וזעקתם שהיו בטרם לחג הם חלק משמעותי בחג לא פחות! השלום האמיתי שנוצר בתוך עם ישראל בעקבות גזרת המן הוא הגורם העיקרי לחג הפורים, להצלת ישראל, ולמצוות היום. את האחדות הזו יש לחגוג, היא זאת שנותרת לעם ישראל לנצח, וממנה יש להקיש לדורות.

צוואת אסתר במגילתה היא – קרה משהו בעם היהודי בעקבות גזרת המן, אירע אירוע משמעותי בתולדות האומה. האירוע הזה – הוא החיבור ההיסטורי שעם ישראל התחבר בינו לבין עצמו בעבותות האחדות האיתנה שעם ישראל מסוגל לה. ושוב עם ישראל היה לאחד ממש. את אירוע ההיסטורי הזה אסור לשכוח לעד. ואת האירוע הזה אנו מציינים בחג הפורים בהודיה על הנס שעשה הקב"ה בעקבות אותה אחדות שהתאחד עם ישראל.

באותה אחדות, עם ישראל גם שב והתאחד עם הקב"ה, כפי שעם ישראל התאחד עם הקב"ה במתן תורה, ומשום כך דרשו חז"ל שאז עם ישראל שב וקיבל את התורה מאהבה, לאחר שבמתן תורה בהר סיני קיבלו רק מיראה.

נקיים אף אנו את שילוב אותה אחדות שהתאחד עם ישראל בשושן בזמן מרדכי ואסתר. נתאחד עם קוננו, נשוב איליו באמת. נתאחד כולנו – כל הכוחות בעם ישראל – לגוף אחד איתן וחזק, ואיש לא יוכל לנו, ונגאל מכל צרותינו על ידי הא-ל המושיע. פורים שמח!

הכותב הוא ראש תחום חרדים בגשר

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר