התייחסות לאסונות: לאחר תפילת שחרית הבוקר (רביעי) התבטא מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן: "שווערע טעג - ימים קשים...", זאת בהתייחסו לכך שנסתלקו מעמנו מרן פוסק הדור הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר ורבי חיים גריינמן זצ"ל.
החברותא, הרב משה יהודה שניידר מספר כי "ביותר עולה צערו על הטרגדיה הנוראה בהסתלקות שתי הנשמות הקדושות, במיתה משונה, בעת מסע ארון הקודש".
פטירת מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל
הרב שניידר מצטט את ראש הישיבה שאמר כי "ידידות" היתה קשורה ביניהם, וכך היה אומר הגר"ש וואזנר זצוק"ל הרבה פעמים כשהיה נכנס אצלו אחד מהקרובים אצל רבינו, כי "רבינו הוא ידידו", והיה שולח פריסת שלום מעוטרת בברכה לרבינו.
ובענין ההוראה מספר הרב שניידר כי עשרות פעמים היה משיב מרן הגראי"ל ביחס לשאלות מסוימות הקשורות בהלכה," תפנה לרבי נסים או להרב וואזנר". וכן בכל נושא של חיזוק ופירצות הדת בעירנו היה מפנה להני תרי גדולי ההוראה שבעירנו לגדור גדר ולהעמיד הפרצה, אם זה בנושא שבת או בנושא הצניעות וכדו'.3
"וזכורני לפני שנים", מספר הרב שניידר, "ששלחני מרן עם ידידנו היקר הרב יצחק רוזנגרטן לבקש ממרן זצוק"ל לפעול באיזה ענין שהיה קשה לו מאד באופן אישי לטפל בזה, אך אמר היות ורבינו פונה בזה, יראה לעשות מה שביכולתו. וכן לא מכבר באה לרבינו שאלה של פיקוח נפש הכרוכה בהלכה חמורה, ושלחני מרן ללכת תיכף ומיד לתלמידו הגדול של מרן זצ"ל הגאון רבי משה שאול קליין לברר אצלו מה דעת רבו מרן זצוק"ל בענין זה".
ומספר הרב שניידר כי "עובדא הוי לפני כעשר שנים, שבא אחד למרן לבקש תיקון על חטא חמור מאד, ואמר לו ראש הישיבה שהוא אינו יכול לסדר לו תיקון, אך יפנה להרב וואזנר, וכששמע מרן זצוק"ל שראש הישיבה שלח אליו, הקדיש לזה הרבה זמן, ואמר לו שיחזור אליו לאחר כמה ימים, ובינתיים סידר לו בכתב סדר שלם של כפרה.. והתעניין מרן אחר כך אם הסכים מרן לסדר לו תיקון, וכן מה מה הם הדברים שאמר לו, והתפעל מכך".
הרב שניידר מספר כי בניחום אבלים הפליג הגראי"ל על חביבותיה דמרן זצוק"ל אצל רבו המהר"ם שפירא זצוק"ל, וסיפר שכאשר בא מרן זצוק"ל ללמוד בישיבתו חיבבו מאד, ונתפרסם שהגיע עילוי מווין לישיבה. ושיבח רבינו את גדלותו של רבי מאיר שפירא זצ"ל שעל אף היותו ראש ישיבה היה אומר כל יום שיעור בדף גמרא כפשוטו.
"וכשסיפר ר' חיים מאיר את סיפורו המצמרר שהיה מנותק מהוריו שמונה וחצי שנים, מהיותו תינוק ממש, התרגש רבינו, ואמר כי גם יוסף הצדיק היה מנותק מיעקב אבינו הרבה שנים".
הרב שניידר מספר כי "שאל רבי חיים מאיר את רבינו אם לאבל מותר לקום מפני ת"ח, השיב רבינו שסיפר לו הגה"צ רבי שמריהו גריינימן זצ"ל שכשישב שבעה על ילד שנקטף ממנו משיתוק ילדים, בא החזו"א לנחמו ושאל אותו שאלה זו,והשיב לו החז"א שאין צריך לקום אבל מותר לקום, ומתחילה אמר רבינו בנוסח זה "שיש ענין לקום.." וזכורני לפני הרבה שנים שישב הגאון הגדול רבי יהודה סילמן שבעה על אביו ז"ל מיד כשעמד מרן בפתח החדר שאל הגאון הנ"ל אם מותר לקום, ואמר לו רבינו מותר, ומיד קפץ ונעמד..".
האסון בהלוויה
מספר הרב שניידר על התבטאות מרן ראש הישיבה בעקבות האסון שאירע במהלך ההלוויה עם פטירתם של האברך מוטי גרבר והחתן אהרון סאמט ז"ל כי "הרבה מצטער ראש הישיבה על הדבר הנורא הזה, וכששמע את הדבר נאנח באנחה קורעת לב 'אוי וויי וויי...'".
וכשנשאל מרן מה מוטל על הציבור לעשות, אמר: "הנשק הכי טוב שיש בידינו הוא תורה וחסד כמו שאחז"ל הרוצה להינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים", והוסיף כי "בן ישיבה שלומד שטיקעל תוס' עם השני זה גם כן חסד".
והוסיף הגראי"ל כי "צריך לדעת שהכל נגזר, ואף אחד לא מת בלי שנגזר עליו ח"ו למות... ואמנם אלו שעברו ברגליהם צריכים כפרה, דגם שוגג צריך כפרה".
וכששאל תלמיד חכם אחד אם אין תביעה ח"ו על מרן זצוק"ל שאירע כן בהלויתו, וכביכול מחמתו, ואף שאינו אשם כלל, הרי מצינו שדוד המלך נענש בעון נוב עיר הכהנים אף שלא עשה כל עול. השיב רבינו כי "תביעה כזאת שייך רק למי שהוא בדרגה של דוד המלך".
פטירת הגר"ח גריינמן זצ"ל
בעיצומו של יום טוב אחרון של פסח, נסתלק הגאון הגדול רבי חיים שאול גריינימן זצ"ל ממשפחת רם מרן בעל החזו"א זצוק"ל, ותלמידו. וזה לו שש שנים ביסורים גדולים ונוראים אחרי שנפל ונחבט בכתפו, והגיב ע"ז הרב שטיינמן בדמעות: "מי במים, ומי באש..." כלומר כל אחד נגזר במה יתייסר.
הרב שניידר מספר כי הגאון רבי חיים ישראל שפירא ראש ישיבת "שערי תורה ב"ב" סיפר לראש הישיבה כי בזמן שישב שבעה על אביו הגאון הגדול רבי יהודה זצ"ל בא רבינו יבלחט"א לנחמם, והפליג בגדלות היסורין, וישב שם גם הנפטר הגאון רח"ש זצ"ל והי' לפלא אצלו שתלמיד חכם מופלג כר' יודיל שפירא שעמל כל ימיו בתורה, יהא צריך יסורין. אך בימים אח"כ סיפר שנגלה אליו רבי יודיל זצ"ל בחלום, ואמר לו אן די יסורין וואלט איך נישט געקענט אדורך גיין... בלי היסורין לא הייתי יכול לעבור, היינו את הדינים הקשים למעלה.
וסיפרו בניו שאמר שמתפלל שיהיו לו יסורין, ומיד לאחר מכן, התחילו יסוריו הנוראים, שש שנים. והגיב ע"ז רבינו "מעמיינט אז מיט אטענציל איז מען זוכה עולם הבא, חושבים שעם ריקוד זוכים לעולם הבא".
ובשעתו סיפר הגראי"ל שבערוב ימיו של מרנא החפץ חיים זצוק"ל בא בנו רבי לייב לבקרו וראה אותו סובל כאבים ברגלו, ונצטער מכך, אמר לו הח"ח תדע לך שבלי יסורין אי אפשר לזכות, ואני שכל ימי ראיתי רק טוב, במה אזכה, לכן יש לשמוח ביסורין אלו.
בעת בואו לנחם אבלים התבטא רבינו כי "בימי חייו של החזו"א היתה כל בני ברק סביב החזו"א... והיום בני ברק איז אאנדרע בני ברק, בני ברק אחרת".
וסיפר שבאו להתלונן אצל החזו"א שהבנות הפליטות בבית שרה שנירר שרות בקול, הגיב החזו"א אה, הם כבר יכולות לשיר... הרי הם יתומות שבורות, וב"ה שיכולות לשיר.