לפני כ-15 שנה בערך, נפטר תלמיד חכם גדול מאד שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מאד העריך והוקיר.
לאחר פטירתו של אותו ת"ח, שהיה ידוע בחייו כמעמיק ומתמיד גדול אך לא כפוסק, מצאו בני-משפחתו בעיזבונו איזושהי חוברת שהוא חיבר ובה פסקי הלכות שונים שכתב. הם באו אז לגרי"ש זצ"ל, לשאול את הרב האם עליהם לפרסם את פסקי ההלכות הללו. הרב שמע את שאלתם, והשיב להם נחרצות שבשום פנים ואופן לא יפרסמו את חוברת הפסקים. הסיבה: אותו תלמיד חכם, אביהם, היה בעל רגש גדול, ומשכך, אמר הרב, הוא לא יכל לפסוק הלכות, מאחר שייתכן שעירב בהם את רגשותיו.
רואים מהסיפור הזה, שמי שהוא בעל רגש גדול ואין לו שליטה על הרגש, הוא בעצם לא יכול להיות פוסק הלכה.
להבדיל, גם בעולם המסחר אנחנו מוצאים דבר דומה: כל איש עסקים שנכנס למסחר, צריך מאד מאד להיזהר שלא לערב רגשות בעסקים, שכן מי שמערב רגשות במסחר - סיכויים רבים הם שהוא יפסיד את ממונו. וזאת מאחר שכללי המסחר הם כללים קרים ונוקשים, שהרגשות אינם צד בהם כלל, אלא בדיוק להיפך, הרגשות יכולים להיות נקודת התורפה של הסוחר שמערב רגשות. אתה יכול להיות הכי גדול, הכי מבריק והכי חכם, אך אם אתה בעל רגש אתה לא נזהר בעסקים שאתה עושה, ואז - כמו שאומרים - באים אנשי עסקים אחרים שמזהים את זה בך, ו"עושים עליך סיבוב".
למה אני כותב את כל זה?
כתבנו כבר יותר מפעם אחת בטור הזה, שאחד מגדולי הסוחרים בפוליטיקה הישראלית הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל משום מה, מול ה"סויחר" הגדול הזה, כפי שאף כינה אותו באחת ההזדמנויות הגרי"ש זצ"ל במפורש, נמצאים הנציגים שלנו, שהם בעלי רגש גדולים. נתניהו מזהה את נקודת התורפה הזאת, ומנצל בדיוק אותה: הוא מקרב אותם לאחרונה יותר ויותר, מכריז שלא תהיה ממשלה בלי החרדים, נותן להם חום כמו שלא קיבלנו ממנו אף פעם, מזמין אותם לפגישות בלשכתו ואף בביתו שוב ושוב, ועושה הכל כדי לחמם איתם את היחסים ולשחק על הרגש שלהם.
והנה במקביל הנציגים שלנו כועסים על כחלון, באיזו חוצפה הוא דורש א' ב' ג'.
אבל כחלון, לעומתם, פועל בצורה אחרת לגמרי. זה לא שאני מסכים אתו או עם דרישותיו, לגמרי אין לי שום דבר אתו, אבל כן הייתי ממליץ ללמוד ממנו את הדרך: אצלנו בעדה היינו תמיד אומרים שלפעמים צריך ללמוד מהאשכנזים כיצד להתנהל בחכמה. אבל משום מה הפעם גם האשכנזים נמצאים באותה סירה ומערבים רגש היכן שלא צריך. כעת, כולנו צריכים לשנות את הסלוגן ולומר: צריכים ללמוד מהטריפוליטאים, צריכים ללמוד מכחלון.
בעבר, נתניהו הבטיח לו קבל עם ועדה לפני הבחירות כי הוא יהיה האחראי על מנהל מקרקעי ישראל ולאחר מכן לא קיים את הבטחתו. זה כבר הספיק לו כדי לא להאמין לנתניהו יותר למילה אחת, ולהיות אתו סוחר קשוח וללכת אתו, כמו שאומרים, "טורקי-טורקי", כאשר אף פגישה בארבע עיניים לא תוריד אותו מהפוקוס. אז אולי כדאי באמת ללמוד ממנו.
ולסיום, כולם כעת אומרים כי הם משוכנעים שנתניהו הולך להרכיב ממשלת של 67 ח"כים, ולכן כל אחד מרגיש בנח ומתנהג כמו שהוא מתנהג בחושבו שהוא יהיה לבטח חלק ממנה. אבל לי, משום מה, יש את התחושה שהוא אכן הולך להקים ממשלה של 67, אבל לא זו שכולם מדברים עליה, אלא של קווי 67'.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'