בעוד ימים ספורים יחל שלב הטיעונים לעונש במשפטו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו. שם באולמו של השופט, עורכי דינו של הרב ינסו להאיר את אישיותו באור חיובי. זה לא יהיה קשה... מספיק שיציגו את ההוכחות שיש בידם על היקף התרומות האדיר של הרב פינטו המתפרש על עשרות שנות פעילות, כדי ליצור דרמה של ממש בבית המשפט.
מיליארד דולר! זהו הסכום שתרם הרב פינטו לצדקה.
לא נתפס? אולי בעיניים חילוניות. אנחנו שמכירים את כוח התורה, את מהותו של המוסר האלוקי הטבוע בתורה הקדושה יכולים לתפוס את מעשי הצדקה והחסד הללו. אבל מאידך, לחלוטין לא יכולים לתפוס מדוע צריך להציג את גודל רוחו הנפלאה, את רגישותו לזולת ואת מעשי הצדקה ההרואיים של הרב בבית המשפט, כביכול כדי להקל בעונש... וכאן טמון עיוות הדין הקשה בעצם המשפט המתנהל נגד הרב יאשיהו פינטו.
"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב", אומרת התורה הקדושה:
השופט, בעיני בשר ודם שלו יכול לראות רק את המעשים, את העובדות היבשות. אך מי שמסתכל בעיניים של תורה יודע בוודאות כי כל משפטו של הרב מתחילתו על הנחות של טעות ייסודו. הרב פינטו, החי בד' אמות של הלכה, שחיבר לא פחות מ-61 (!) ספרים בכל מקצועות התורה, שכולו תורה, קבלה ומוסר - עשה מעשי צדקה שבעיני חולין מוגדרים כעבירה פלילית: לאדם הסביר - "הרואה לעיניים" – נראים המעשים הללו כשוחד, אך כל מי שמסתכל ברטרוספקטיבה יהודית "ורואה ללבב" יודע בוודאות שלא היה כאן שוחד, אלא נתינה טהורה מתוך העולמות שהרב חי בהם. עולמות של צדקה, חסד, נתינה והענקה לזולת באשר הוא.
וזה פשוט. כי מי שמחלק מילארד דולר על פני עשרות בשנים, חזקה עליו שכל פרוטה היוצאת מתחת ידו היא קודש. צריך לחיות עמוק בעולם המושגים היהודי כדי לדעת שכל ממון שמחזיק גדול בישראל כדוגמתו של הרב פינטו, הוא כדי להוציא אותו למטרות רוחניות, לעזרה לזולת. כי זו המהות, זה הליבה וזה עיקר חיותו של האדם המאמין – הצדקה והחסד (אם אתם מתגוררים בשכונה חרדית, הרי שמספיקה לכם הבטה אחת סביב כדי לראות את עשרות מפעלי החסד הפזורים סביבכם).
אמרו רבותנו (יבמות סג, א): "המלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה". זה יחס התלמוד לממון! משורה זו במסכת יבמות המאדירה את זה שבשעת דחקו מלווה לעני - נגזר עולמו הרוחני של הרב פינטו, מן הסיפורים על גדולי ישראל שהקפידו שלא לפרוש לשנת הלילה כאשר מצויה בכיסם פרוטה שלא תרמו לעניים, משם חוצבה נשמתו. וכשמבינים זאת, הכל ברור... אין ספקות ואין תמיהות כיצד אדם אחד יצר מפעל אדירים של צדקה.
כשמבינים את היחס של איש המעלה החי על פי קודים ערכיים נעלים של המוסר האלוקי, מבינים איזו תהום עמוקה פעורה בין הרב פינטו לבין המושג שוחד. אז אם נשוב ונעלה את השאלה העובדתית האם הרב נתן? בוודאי שנתן, כל חייו הם נתינה אחת גדולה. אך לשם מה נתן? נתן, כדי לרצות את אביו שבשמים, כדי לשמח את העניים וכדי להמשיך את שרשרת הנתינה הנצחית שבכל הדורות.
ואין צריכים לומר זאת, אך כל מכיריו של הרב מעידים שזו דרכו וזו הנהגתו – להעניק ולתת מתוך עולם רוחני עמוק. מה גם שהנהגה זו שזורה בכל הליכותיו של הרב, ומעשיו, שיגו ושיחו מעידים עליו כמאה עדים. כך מיד לאחר שהתייצב בפני בית המשפט ואישר את הסדר הטיעון היו דבריו הראשונים: "לא חטאנו באף עבירה" – רוצה לומר, לפני הכול בוחנים את המעשים באבן הבוחן של התורה הקדושה. כך גם עצם הנכונות של הרב לקבל את הסדר הטיעון נבע מאותו מקום בו רואה הרב את טובת זולתו לפני טובת עצמו, ובבקשו להגן על רעייתו הרבנית, קיבל על עצמו את הסדר הטיעון עם המדינה למרות שהתנגד לו התנגדות עקרונית.
אם כן, מספיקים הפרטים הללו כדי ללמד על הכלל כולו, על ההתנהלות שכולה נחצבת מן המוסר האלוקי. התנהלות ששופכת אור חדש על הפרשה כולה.
נזכיר גם שבאותה הזדמנות (מיד לאחר קבלת הסדר הטיעון) סיפר הרב פינטו על הסבל שעובר עליו, וגם אז כל מגמתו הייתה להאיר את הדברים בפרספקטיבה תורנית, וכך אמר: "אנחנו מוסרים את נפשנו לשם שמיים עבוד כל אחד. כולם יכולים להגיד הרבה דברים אבל השלהבת של שובה ישראל לא יכולה להיגמר לעולם. מסרנו נפש 21 שנים להדליק את האש הזו. עברנו את כל הייסורים שבעולם. בשנה האחרונה עברנו חמש ניתוחים, כל הגוף חתכים, אבל יש לנו אהבה לקב"ה".
הרב אמר בהתרגשות גדולה: "לפני שנכנסנו לניתוח בגלל סרטן הערמונית כתבנו צוואה שאחרי ה-120 שלנו להוציא את כל מה שכתבו נגדנו ויעטפו אותנו בזה שלא יהיה חיבוט הקבר. אף דבר בעולם לא יכול להזיז אותנו מהכוח והאמונה".
נחזור לעולם החולין ולאולם בית המשפט: "טיעונים לעונש". כך קוראים לזה. אבל האם יכול להעלות בדעתו יהודי חרדי באשר הוא, שבנם של קדושים צריך להתייצב בפני בית המשפט ולהתחנן בפניו שיקל בעונשו? האם יש מקום לעונש מלכתחילה?? האם הייתה לאורך כל הדרך איזו שהיא כוונה פלילית?
בעוד ימים ספורים, יעמוד גדול ישראל - בצעד שלא היה לו תקדים עד כה - באולם בית המשפט, ויאלץ - הוא, או באי כוחו - להתחנן ולהסביר "מדוע ראוי להקל בעונשו".
והם לא יבינו. הם לא יבינו את "המניע" ויפלפלו רבות ב"כוונה" וב"יסוד הנפשי", כשהכל נמצא פרוס לפנינו בציוו האלוקי האמור על ידי הנביא ישעיהו: "הלוא פרֹס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערֹם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם" (פרק נ"ח, ו'-ז').
כותב השורות תלמיד של הרב שנים רבות