'הפגנת האתיופים' הינה פרץ זעם טבעי ונכון, על אפלייה מגזרית מתמשכת בזכויותיהם כאזרחים ובמעמדם כבני אדם.
נכונה העבודה כי בעלייתם ארצה מאתיופיה, ארץ מוצאם – שהיא מדינת 'עולם שלישי' ומהנחותות שבהן.
זכורני לפני למעלה משני עשורי שנים, בעת אשר ביקרתי בשכונה בחדרה שבה התיישבו בני העדה, ובחצר בניני השכונה חנו להם חמורים ועיזים ועוד בעלי חיים, שאינם חונים לא דרך קבע ואף לא דרך ארעי בין בנייני שכונה אחרים במדינת ישראל.
אך גם אז, ובטח עד היום, הם אזרחים למופת, שבשקט אופייני הם ממלאים בדרך כלל וברובם את כל מחויבותם לחברה, בכלל זה שירות צבאי, התנדבות לכל משימה ומטרה.
אך כשמגיע עת לקבל יחס מהמדינה כמדינה, ומאזרחיה כחברה, שם הם שונים ומופלים לרעה. אחוזי ההבטלה בעדה הוא מהגבוהים, היחס להם הם זוכים במקרים רבים, הוא של זלזול – משל היו סוג ב'.
האתיופים הם אחים שלנו לכל דבר, ועצם העובדה שצבע עורם שחור, אינו הופך אותם 'לשחור משחור' במונח המכוער של המילה וההתייחסות.
שוטרי 'משטרת ישראל' נוהגים באלימות לא רק כלפי העדה האתיופית, כמעט אין אזרח שבה במגע עם שוטר במהלך חייו, שלא נתקל באלימות פיזית, או אלימות מסוג אחר של בידוי ראיות, של יחס משפיל, של עוינות והתנשאות – כאילו מדובר באנשים שהחוק הוא נר לשימושם ולא נר לרגלם.
בטח אנו כציבור חרדי סובלים מיחס משפיל ומתנשא מהשלטון, מבתי המשפט ומהתקשורת החילונית והאליטיסטית – כפי שרק מדינת ישראל יודעת לייצר.
מדינה שמאד אוהבת את השונה, כזה שהוא שונה ונוהג באיסור ובניגוד להלכה, אך לא את החרדי, זה שנושא את דגל היהדות אלפי שנים ונאחז בו כבקרנות המזבח – למען עם ישראל והמשכיותו.
אני כמי שלבש מדים במשך 2 עשורי שנים, הרגשתי את היחס הסביר משוטר מזדמן, כאשר לבשתי מדים, ואת היחס המשפיל והמתנשא כאשר הייתי בבגדי האזרחיים – בכובע וחליפה.
האתיופים בעצם היותם שחורים - מופלים גם במקרה זה לדיוטא יותר נמוכה מזו של החרדים כמשל.
הזעם שהעדה האתיופית מביעה בהפגנותיה האחרונות, הוא סוג של זעם צודק מאין כמוהו, ומבטא את הכעס והתסכול של כולנו.
האתיופים בהפגנתם המאולצת בשל האירוע האחרון שעבר אחד מבני העדה – חייל צה"ל אתיופי – אירוע שהוציא אותם ואת כולנו משלוותנו, הרי שהם עושים את העבודה השחורה והקשה עבור כולנו, ואם תרצו נוקמים את נקמת כולנו בארגון, שהפשעים שמתגלים בו כחדשות לבקרים, ומטופלים במחלקה לחקירות שוטרים – מאוששים את הנורמה של 'אני ואפסי עוד'.
אולי בזכותם ובאופן שהם הביאו את חומרת המעשים לתודעת הציבור כולו, לתקשורת ולמקבלי ההחלטות, יביאו שינוי מתבקש בגישה של כולם נגד מי שלא נראה ונוהג כמוהם – אם תרצו השונה.