"הממשלה החדשה אשר תחל את פעילותה בימים אלו, קיבלה את אמון העם, קיבלה את הסכמת רוב חברי הכנסת במשכן, וצריך לתת לה לעשות את מלאכתה, גם אם רבים חולקים על דרכה או מעשיה". במילים אלו פתח אחד מחברי הקואליציה הקודמת של יאיר לפיד ונפתלי בנט את דבריו במליאת הכנסת, וגם אני בוחר לפתוח במילים הללו בדיוק, ולנסות להבין מדוע כאשר אתה חבר בממשלה, אתה מקבל את רצון העם ורצון הבוחר, את דבר הרוב בכנסת ישראל, וכשאתה לא בממשלה, פתאום מדובר בסחטנות סקטוריאלית, שוחד פוליטי, ובממשלה נטולת לגיטימציה.
מדוע כאשר רוצים להעביר חוק מע"מ אפס לדיור בעלות של מיליארדי שקלים בשנה, מדובר בנושא כלכלי לגיטימי, אך כשמבקשים לתת קצת יותר כסף לחלשים בקצבאות הילדים - זו סחטנות. מדוע כשנפתלי בנט מבקש למקסם את המקח וממכר במו"מ הקואליציוני ומקבל שר נוסף למפלגתו, הוא יוצא ה''מנצח הגדול'', אך כשאריה דרעי מבקש תפקידים - הוא שר סקטוריאלי שקיבל שוחד פוליטי?
אפשר לקבל ואפשר שלא לקבל את דרישות המפלגות החרדיות לתקציבים גם עבור עולם התורה, בעיניי, דרישות אלו אינן שונות מאשר דרישות המתנחלים אשר מקבלים מהמדינה סכומי עתק, ומהקיבוצים שהמדינה הזרימה אליהם מיליארדים במהלך כל השנים, מעולם התרבות, האמנות והספורט אשר החרדים אינם נהנים ממנו כלל ומתוקצבים במליארדי שקלים, ומגופים כאלו ואחרים כדוגמת "נתיב" אשר "ישראל ביתנו" דאגה שיקבלו סכומים אדירים, מקופת המדינה במהלך השנים.
נציגי יהדות התורה בתחילת המו"מ עם הליכוד (צילום: כיכר השבת)
הקופה הציבורית איננה שייכת ל"יש עתיד" או לבוזי הרצוג, אלא לכלל אזרחי ישראל, וגם הציבור החרדי רשאי לבקש ולדרוש להעביר תקציבים שונים למטרות החשובות בעיניהם. כאחד שעולם התורה חשוב לו קצת יותר מתיאטרון "הבימה", אני רוצה לראות ישיבה אחת במדינה שקיבלה מאה מיליון שקל כפי שקיבלה "הבימה" עבור שיפוץ התיאטרון. אני מבקש שיבצעו השוואות תקציביות מתמטיות כמה מקבלים בוות"ת ובמערכת להשכלה גבוהה בישראל המתוקצבת במליארדי שקלים, וכמה מקבלות אותן ישיבות - שהן בעצם מוסדות החינוך המקבילות לאוניברסיטאות ברחוב החרדי.
ביקרתי לאחרונה ברומא ובאחד האתרים נתקלתי באיטלקי מקומי אשר חבש קסדת רומאי על ראשו, בידיו חרבות מסורתיות ונראה היה כלוחם עתיק. ביקשתי להצטלם איתו למזכרת, ושאלתי כמה יעלה התענוג. "כלום, נו, בוא".. הבחור הניח ידו על כתפי והחל לשיר "לכובע שלי שלוש פינות", אני, הישראלי המרוגש, מבקש שיצלמו אותנו עוד ועוד, בוידאו ובתמונות רגילות, עם הקסדה ובלי הקסדה, עם החרב ובלעדיו ובתום החיוכים, הוצאתי מכיסי חמישה יורו עבורו. הבחור הביט בי וכמעט החל בתגרה, "אתה לא מתבייש? לפחות מאה יורו!". לאחר מו"מ מפרך נאלצתי להיפרד מ40 יורו על החוויה המפוקפקת. מיותר לציין שאני לא מסוגל להביט בתמונות משם עד היום.
ככה זה כשמסיחים את דעתך במנגינות ובהצגות. משם למדתי שלא לתת למנגינה לבלבל אותך, צריך לדעת להסתכל על הדברים נכוחה ולבחון אותם לפי אמות המידה הראויות. למרות המנגינות של "סחטנים" "שוחד פוליטי" ו"חרדים עושקים את קופת המדינה", אל תיתנו למנגינה התקשורתית הזו לבלבל אתכם, החרדים אינם סחטנים, החרדים הם אזרחי ישראל.
וכן, אני מצפה ומבקש מהמדינה שגם הישיבות ועולם התורה שאני ומאות אלפים שכמותי מאמינים בערך לימוד התורה עבור העם היהודי, יתוקצב כראוי. זו דרישה לגיטימית של אזרח ישראלי אשר משלם מכספי המיסים שלו - למרות שלא היה רוצה, עבור אמנות, תרבות, ספורט, קיבוצים, התנחלויות, ומה לא.