בערב השבעת הממשלה לא יכולתי שלא להתבייש ולהתעצב מעט בשביל ראש הממשלה שלי. ובעצם בשביל כולנו.
זו אמורה היתה להיות ישיבה חגיגית, בה מגיע ראש הממשלה עם נצחון סוחף להציג את ממשלתו הרביעית.
"הערב, בעזרת ה' נקים ממשלה בישראל", פתח את נאומו לכל צחוקם וצעקות הביניים של חברי המשכן.
ובקונגרס האמרקאי הוא בכלל מלך.
אפשר לא להסכים איתו ולמחות אבל ערב השבעת הממשלה היה אמור להיות מיוחד וממלכתי בו הדמוקרטיה מעל הכול.
זה התחיל ממחאת המפלגות הערביות שיצאו באמצע נאום ראש הממשלה, והיו כאלה שאף הורחקו על-ידי הסדרנים. אקט לא מכבד ומלא עזות. מר בנימין נתניהו הוא גם ראש הממשלה שלהם והם מתפרנסים מחגיגת הדמוקרטיה הזאת.
ראש הממשלה נאם את "נאום המלך" שלו, פייסני, ממלכתי, מושיט ידו ליו"ר האופוזיציה קבל עם ועדה ומשאיר לו דלת פתוחה.
אחריו זה היה נאום "הגבר גבר" של יו"ר המחנה הציוני ויו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג.
מכירים את זה שיום אחד אחרי בר המצווה, פתאום לילד המתוק שלכם, בנוסף לשפם שצמח בין לילה, אתם מזהים קול שהתעבה לפתע... לא מוכר?
בהשבעת הממשלה זה היה קולו של בוז'י שבין לילה נהפך ליצחק הרצוג..
נאום חזק ותקיף אך לא ראוי ולא ממלכתי בערב של השבעת הממשלה (ואולי יפה שעה אחת קודם..)
מי שבחר להיות בערב זה ממלכתי זה דווקא האיש שאנחנו כל כך נהנים לשנוא (לעיתים בצדק) יאיר לפיד, שויתר על נאומו בדיון על הרכבת הממשלה ועל אף שהיה מונח בכיסו בחר לגנוז אותו.
וכך אמר: "הסתכלתי על המשפחות, על בגדיהן החגיגיים ופניהם הנבוכים, והחלטתי לוותר על הנאום. הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". כך לפיד.
לא יודעת מה איתכם, אבל אני התרגשתי מנאום הגבר שלא הוקרא.
כולם יושבים במקומות? יאלה לעבודה.