תביעות דיבה - פרסום התנצלות

שבוע שעבר נידונה האפשרות להגשת תביעת פיצויים בגין פרסום דיבה או הוצאת שם רע (אומנם הדיון נסוב על פסק השו"ע חו"מ סי' תכ', אך חשוב לציין כי קיימים טיעונים הלכתיים נוספים אשר מבססים זכות תביעה) בנוסף לתשלומי הפיצויים, יש לדון האם הפוגע צריך לפרסם הבהרות או בקשת התנצלות, בכדי לרפא ולהבריא את פציעתו הנפשית של הנפגע.

ניתן לטעון כי אם בסמכות בית הדין לחייב בתשלומי פיצויים או להורות על נידוי מפיץ דברי הגנאי, כפי שפסק הרא"ש (ב"ק פ"ח סי' יד), אזי לכאורה גם בסמכות בית הדין לחייב את הפוגע לפרסם התנצלות ולהוציא הבהרות לדברים שהפיץ.

המהרש"ל(שו"ת סי' קו, ב"ק פ"ח סי' מט) כתב כי מן הראוי שבית הדין ינסח את כתב ההתנצלות, משום שיש אנשים רעי לב אשר עשויים לנצל את פרסום דבר ההתנצלות בכדי להמשיך ולהפיץ דברי גנאי וביזוי.

לבקשת הסליחה ודברי ההתנצלות יש מימד נוסף. היבט זה הוא אינו חובה או כפיה של בית הדין מההיבט של תיקון העוולה, אלא בפרסום ההתנצלות יש גם היבט אישי ואף צורך הלכתי בכדי למחוק את החטא.

מתוך דברי הגמרא ופסק השו"ע עולה כי ללא בקשת הסליחה מהנפגע, אין הפוגע יכול לשוב בתשובה ולזכות בכפרת העוון המר.

המשנה בפרק החובל ( ב"ק צב. ) אומרת כי למרות שהפוגע שילם לנפגע את תשלומי הפיצויים השונים, בכל זאת בכדי לזכות למחילה שלימה מן השמים, יש על הפוגע לבקש את סליחתו של הנפגע.

כך גם מוסיפה הגמרא (ב"ק צב.) כי אפילו שהמבייש יביא את כל אילי נביות שבעולם ויקריבם לרצון על גבי המזבח, אין המבייש זוכה למחילה מן השמים, עד שהוא יפייס את הנפגע ויבקש את מחילתו.

דין זה נלמד מדברי הקב"ה לאבימלך, אשר ציווה אותו להשיב את שרה ולבקש מאברהם שיתפלל עבורו, משמע כי בכדי לזכות למחילה וכפרת העוון, לא די בהשבת המצב לקדמותו (או תשלום פיצויים) אלא נצרכת אף מחילת אברהם ותפילתו.

דין זה גם נפסק ביחס לכפרת יום הכיפורים (רמב"ם הלכות תשובה, שו"ע או"ח סי' תרו' ) שעבירות שבין אדם לקב"ה תשובת האדם מועילה ולכן יום הכיפורים הקדוש מכפר ומנקה את טומאת העוון, אך עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, ללא ריצוי הנפגע ובקשת סליחתו.

גם הנפגע צריך להיות רחום ורך לבב המתרצה למחול ולא חס ושלום שומר טינה ואכזרי שאינו מוחל, כפי שהמשנה מוכיחה מהפסוקים שאברהם אבינו אכן התרצה למחול והתפלל בעבור אבימלך. דין זה נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ) ובשו"ע (או"ח סי' תרו' ).

הגמרא ביומא (פז.) מתארת את אופי התנהגות הפוגע בעת בקשת הסליחה. דין הגמרא נפסק להלכה ברמב"ם ובשו"ע (או"ח סי' תרו') שהפוגע צריך לבקש את מחילת הנפגע שלוש פעמים.

לאחר סידרת בקשות המחילה, גם אם הנפגע לא נאות למחול, אין הפוגע נזקק עוד לבקש מחילה או להוסיף דברי כיבושין ופיוס.

יש להדגיש כי דין בקשת סליחה שלוש פעמים (כפי הסדר שנפסק ברמב"ם ובשו"ע עיי"ש) מתייחס רק לריצוי בגין בושה הנגרמת מפגיעה פיסית, כגון חבורה או פצע וכדו' שהפוגע חבל בנפגע.

אבל בבקשת מחילה בגין הוצאת שם רע או הפצת דברי גנאי וכדו', אין הנפגע/המתבייש חייב למחול ואין עליו חובה הלכתית להתרצות או להעביר את בזיונו לאחר שלושת בקשות המחילה.

דין זה מבוסס על דברי הירושלמי (ב"ק פ"ח הלכה ז') ונפסק להלכה ברי"ף וברא"ש (יומא פז.) ברמ"א (או"ח סי' תרו') ובחפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל ד' ).

בתרומת הדשן(שו"ת סי' ריב) וכן במהרש"ל(ב"ק סי' סג) מבואר הנימוק להבדל שבין חובת הנפגע למחול על בושה הנגרמת מפגיעה פיסית וכדו', לבין בושה הנגרמת בגין לשון הרע או הפצת דברי גנאי שאז אין הנפגע מחוייב למחול ואין הוא מוגדר כאכזרי שאינו מוחל.

משום שבהפצת לשון הרע ובפרט דברי גנאי שהובאו לידיעת רבים, הנפגע/המתבייש חושש שמא דברי הפיוס ובקשת הסליחה לא יתפרסמו לכל אותה תפוצה שדברי הגנאי הגיעו לאוזנם, ממילא הוצאת השם הרע עדיין ממשיכה את פועלה והתפשטותה ואף ייתכן שהיא גורמת לנזקים נוספים.

לכן אין הנפגע חייב להתרצות לבקשת הפיוס שנאמרת באופן אישי או בשיחה פרטית שמתקיימת בין הפוגע לבין הנפגע.
לאור זאת ראוי וכדאי שהפוגע יפיץ את דברי הפיוס ברבים. פרסום בקשת ההתנצלות תשקיט את דאבון לב הנפגע ובכך הוא יאות למחול בלב שלם.

ממילא גם מן השמים יקבלו את תשובת הפוגע ויימחל לו העוון החמור של הוצאת שם רע וביזוי אדם מישראל.
כך גם פסק המרדכי (קידושין סי' תקנח) לאדם שבייש אישה, כי הוא צריך לבקש את מחילתה בבית הכנסת בפני קהל המתפללים משום שיש לפרסם ברבים את דבר הריצוי והפיוס.

יש לציין כי למרות חומרת העוון והיקף הפגיעה הנפשית שנגרמת בגין לשון הרע והוצאת דברי דיבה כתב המגן אברהם (או"ח תרו' ) שמידת ענווה היא למחול גם אם הפוגע לא פרסם את דברי הריצוי והפיוס ברבים.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה. לתגובות: sternyd@gmail.com