בעקבות חילולי השבת במתחם "ביג" באשדוד, תוך הפרת הסטטוס קוו בעיר, יצאו אלפי חרדים לעצרת המונית, כמחאה על הפרת הסטטוס קוו בעיר.
זו היתה תפילה, לא הפגנה אלימה, לא פצעו שוטרים ולא נרשמה אלימות, רק זעקו את זעקת השבת.
לא באתי לשכנע לשמור שבת כהלכתה (ההפסד כולו שלהם), אבל באתי למחות ולהתריע על גל ההסתה והאלימות שזה גרר ברחבי הרשתות החברתיות.
"בא לי לעשות פיגוע דריסה שם", "מוות למתומתמים האלה", "מסריחים תתקלחו קודם" ועוד סטטוסים גזעניים ואלימים.
אנחנו דווקא עם ש"לומד ומפיק לקחים", אבל עד שזה מגיע לחרדים.
עצרת המחאה באשדוד (צילום: באדיבות חיים שטרקמן)
כשרבין נרצח כולם נזכרו ש"הכתובת היתה על הקיר" וקדם לרצח מסע הסתה של כל מיני קיצוניים.
כל בת עברייה עם צמה מתנופפת ברוח שחמדה לה לצון וצעקה באוטובוס "סרק סרק" נעצרה ועונתה במרתפי השב"כ.
ואחרי ה-11.9.2011 כבר אי אפשר לעלות עם פינצטה למטוס.
וכל חתן וכל כלה יודעים שעל רחבת הריקודים מוותרים על "לב זהב" בגלל אסון ורסאי.
והילדים שלנו יודעים שבעיתות מצוקה מחייגים רק לאמא ואבא ולא 100.
אז למה שום לקח לא מופק כשמדובר בדוסים? אנחנו סוג ב'? מדוע דמינו מופקר ומותר????
פגעי המקלדת הם אינם נחלתם רק של גולשים חמומי מוח, אריאל רוניס שילם על כך בחייו.
מכירה כותבים "דווקא אינטלגנטים" עם מאמרים בלי שגיאות כתיב, נוטפי ארס על חרדים בצל ההישגים הקואלציוניים.
קחו לדוגמא את רביב דרוקר שכתב "ואחרי זה מתפלאים שרצו לזרוק את כל אלו עם הזקנים והכיפות הלא מגולחים האלה לתנורים באירופה", ואינטלגנט נוסף יזהר אופטלגה: "יבוא יום והצעירים הציונים יפרעו עם הנשק הצה"לי" ומירב ארלוזורוב: "הילדים שלכם ימותו בגלל החרדים".
תחזיקו אותי
יש גם את גיל קופטש שקרע אותי מצחוק והזכיר לי להיכנס לסופר-פארם הקרוב לביתי ולקנות דאודורנט.
אז אני מודה, אולי אנחנו לא מתקלחים כל יום, אבל אנחנו לא "מתומתמים".