ימים קשים עוברים עליו...
עלם חמודות, נער צעיר, רק קיבל עליו עול מצוות וכבר מתמודד עם הטלת גורלות "גורל אחד לד' וגורל אחד..."
ובחלוף ג' שנים שוב יניחו את נפשו על כף מאזנים, כעת יקבע עתידו לנצח נצחים, האם יזכה להיכנס ולהתחשבן באותן רשימות חסויות, או שמא יאלץ לכתת רגליו עד שימצא מי שיאמר לו 'הן' ויכניסו תחת כנפיו לעולמים?!
ומאחורי רשימות של שמות, מסתתרים להם נשמות, נשמות.
כשלראשם כבר נכתב האות 'מי לחיים' ומי 'פחות..', 'מי בקצו' ומי 'לא בקצו..', וזאת על ידי לבלרי העטים, וסוחרי הנשמות.
וממש כך כבכל שנה המחזה חוזר על עצמו, איך מוצאים עצמם נערים מחוץ לרשימה הנכונה, ובתחינה מתפללים מבקשים, אנא ריבון העולמים "ללמוד אנו מבקשים", לישיבה של מטה אנו מייחלים.
אך עולם המותגים, עולם הסטיגמות והדבקת התוויות, מכה בנו ללא רחמים.
מה יעשה הבן ולא יחטא? נזעקת זעקה מלב קורע בבכייה עצומה.
אולי הגיע השעה, רושמי רשמים? להניח לחשבונאות, לקשרים ולכישורים, ולהכניס לבתי המדרשות את כל המבקשים ''והיה כל מבקש ד' יצא אל אוהל מועד".
ולא אין בכוונתנו ח''ו לומר מילה על 'גדולים' ועל עולם התורה המופלא, מי אנו שנפתח פה.
אלא יש בנו רק על המתווכים שמובילים נערים כרצונם, ולפי חשבון כזה או אחר בונים או מחריבים את עולמם, ויש בנו על אותם אלו שסוגרים 'דילים' ועסקאות כדי שהרשימות יהיו 'מתאימות' בלי חשבון מה מתאים ונכון, לבחור הנידון.
ואולי הגיע השעה ל'חנוך לנער על פי דרכו'', לתת לכל נער את המתאים לו, ורק לו!
ולאותם 'מבינים' שמשחקים ברשימות הנערים, דעו לכם שבסיום הגורלות ביום הכיפורים היה עושה כהן גדול יום טוב לכל אוהביו כשנכנס בשלום ויצא בשלום בלי פגע, אבל האם אנו יכולים לומר 'ידינו לא שפכו את הדם'?
בדמעות נזעק שליבנו מר ושותת כבר שנים, ומתפלל שוב ושוב שבתי עמינו לא יעשו קברים, כי לצערנו גדלים נערים כשלמצחם חרות 'פ.נ.' במכחולם של קולמוסים לעולמים.
אהיה לפה למאות נערים שרק מבקשים לשמוע, ללמוד, לשמור, לעשות, ואולי עוד בקשה קטנה... 'את כל דברי תלמוד תורתך באהבה!!' מתחננים...
אז אנא פתחו נא השערים והכניסו זעקתנו בין שלל השיקולים ולא נפיל חללים רבים.
0 תגובות