שר בממשלה, כידוע, מתמנה כשר רק לאחר שהציבור בחר במפלגה שלו והוא קיבל את אמון הציבור, ואז כביכול יש לו את הסמכויות להעביר במשרד את המדיניות שלו. אותו שר ממנה מנכ"ל, שגם הוא בדרך כלל צריך לעבור דרך איזושהי ועדה מיוחדת. לא כל אדם כמובן יכול לעבוד כמנכ"ל משרד ממשלתי, אלא צריך כישורים מיוחדים. ולאחר שהמנכ"ל מתמנה הוא משמש כיד ימין של השר, לבצע בפועל במערכות השונות את מדיניותו של השר.
אבל לאחרונה אנחנו רואים יותר ויותר כיצד מגיע גורם שלישי ומכריע את השר והמנכ"ל. בכל המשרדים הממשלתיים קיימים יועצים משפטיים, שאין לי מושג איך הם נבחרים. זה יכול להיות ילד בגיל 35, שלאחר שייכנס למשרד יש לו את כל היכולת לתקוע את כל המערכות ולגרום לפעמים לנזקים אדירים לחברות ולתכניות ואפילו לאנשים, רק בגלל שלדעתו מבחינה חוקית זו או אחרת ההחלטה שקיבלו השר והמנכ"ל אינה חוקית מספיק. והשאלה היא איך ייתכן שבכדי להתמנות לשר או כמנכ"ל צריך לעבור הסדר מסוים (כאשר כמובן יש לך את אותם כישורים מיוחדים נדרשים), אבל כשזה מגיע לנושא של היועץ המשפטי של המשרד - הוא מסוגל באמירה אחת לתקוע מערכות שלמות שנטוו במשך תקופה ארוכה?
אולי כדאי להגיע לאיזושהי הבנה בין כל משרדי הממשלה, כך שיהיה מצב שניתן יהיה מעתה לתבוע תביעות אישיות את היועצים המשפטיים על החלטות כאלה ואחרות, וזאת בכדי שלפני שהיועץ יתערב ולפני שהוא יחליט - הוא יבדוק את עצמו יותר מפעם אחת עד שהוא יוציא נייר עם הנחיה נגדית. ממה נפשך, אם מבחינה חוקית היועץ עושה את הדבר הנכון - אין לו מה לפחד מתביעה.
מה שברור הוא שכיום המצב הוא אבסורדי. מגיע אדם שכל מה שיש לו הוא ידע משפטי, ומול השר והמנכ"ל ושאר צוות המשרד הבכיר שלהם יש את הידע הרלוונטי הבאמת נדרש, ומבלי ללמוד ולהיכנס לעומק העניין הוא מסוגל לתקוע את המערכת ולגרום נזקים עצומים, וכל זאת מבלי שיש איזו בקרה עליו, כי הוא נהנה מחסינות. תנו לשרים ולמנכ"לים את האפשרות לתבוע את היועצים, ותראו פתאום איך ההתנהלות שלהם תשתנה דרסטית.
***
בהפטרה השבת האחרונה קראנו את סיפור של יפתח הגלעדי שהיה בן לאותה אישה, שההנהגה של אותה תקופה הרחיקה אותו ופגעה וזלזלה בו. מסופר שהוא לקח אתו כמה ריקים ופוחזים והלך למקומות אחרים, ושם הקים לו שבט. לאחר זמן, כשעם ישראל אוים על ידי האויב, היו צריכים גיבור שילחם באויב. ההנהגה החדשה הגיעה ליפתח וביקשה ממנו שיבוא ויעמוד בראש הצבא כדי להילחם באויב, ואז מתקיים דיאלוג כזה: יפתח אומר לאלה שבאו: בזמנו, כשלא הייתם צריכים אותי - זרקתם אותי. עכשיו כשאתם צריכים אותי אתם נזכרים לבוא אליי שאהיה ראש המערכת? והתשובה שלהם הייתה ישירה: נכון, בזמנו לא היינו צריכים אותך וכיום כן. וכתוב שהוא עשה איתם תנאי ועל סמך זה הוא הסכים לקבל על עצמו את התפקיד. ונשאלת השאלה: למה הוא השתכנע כל כך מהר? אז שמעתי הסבר, שכאשר יפתח שאל אותם את השאלה הכואבת, אותם אנשים שהיו בהנהגה לא הלכו וגלגלו את האחריות על ה"קואליציה" הקודמת או ניסו לתרץ "זה לא אנחנו, זה הם", אלא באו עם האמת ואמרו: "נכון, אתה צודק. אז לא היינו צריכים אותך והיום כן". ברגע שיפתח ראה שהם באים עם האמת, הוא הבין שאפשר לעבוד איתם והצטרף אליהם.
אני מספר את הסיפור הזה, בגלל הפארסה שהייתה השבוע עם נושא הגז. ניסו לעבוד על הציבור, באו ועשו קומבינה של "קבינט בטחוני" שנדרש לנושא, או שאמרו שזו "בעיה עולמית" וגם ש"האמריקאים לוחצים". מכל השקרים והתרגילים הללו, התוצאה הייתה הפארסה המגוחכת שראינו ביום שני. אם הם היו מגיעים כבר ברגע הראשון ואומרים: "כן! הטייקונים הולכים להרוויח כסף והרבה, וגם אנו הולכים להרוויח כסף ולכן אנחנו רוצים להעביר ההסכם", זה היה הרבה יותר מתקבל על הציבור שהיה מבין שהם הולכים עם ידיים נקיות. כך היה סיכוי הרבה יותר גבוה להעביר את ההחלטה עם השרים, שלא היו נדרשים לכל התירוצים למיניהם שהגיעו אליהם השבוע, כמו אותו שר שאמר שהוא רוצה לפסול את עצמו מהצבעה כי הוא מקורב לאדם זה או אחר. לפני הבחירות לא ידעת את זה? מה נזכרת בזה כעת?
***
על רקע חילולי השבת המתגברים והולכים, אולי כדאי לנציגינו לחשוב להוביל דווקא היום, בממשלה שיש בה אפשרות להעביר כמעט ככל העולה על רוחם, חוק יום ראשון חופשי כמו בכל העולם, בו החוק יאסור על פתיחת עסקים, כדי לתת לבעלי העסקים את האופציה לעקוף את החוק ולפתוח בכל זאת את עסקיהם. ומדוע? כי המצב היום שבשבת כולם בחופש ובעלי העסקים רוצים לתפוס את אותם אנשים שיש להם זמן ביום החופשי לקניות והם פותחים את עסקיהם בשבת. אם ניתן להם במקום שבת את יום ראשון, כמו שנהוג בכל מקום בעולם, אולי על ידי זה נוציא את העוקץ מפתיחת העסק דווקא בשבת, ועל ידי זה נבלום את הזלזול הנורא שמתפשט בארצנו כלפי קדושת השבת.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'