ישנם פרויקטים למגורים אשר נבנים לקהל יעד מוגדר. דיירי הפרויקט מעוניינים לשמור על הומוגניות ועל צביון שכונתי עם מאפיינים מוגדרים. דייר אשר מקיים אורח חיים שונה מאופי השכונה, עשוי לגרום לפגיעה באיכות חיי הדיירים. כמו כן גם השכן השונה, עלול לחוש באי נעימות ובתחושת זרות. בכדי למנוע מצבים אלו, ועדת קבלה בוחנת את המבקשים להצטרף, על פי פרמטרים שנקבעו מראש.
מטבע הדברים ישנן בקשות הצטרפות אשר נדחות. המבקש אשר מעוניין לדעת בשל מה הוא סורב או מיהו הגורם שהתנגד לקבלתו, עשוי לפנות אל אחד מחברי ועדת הקבלה, בכדי לקבל את המידע המבוקש. פעמים שחשיפת המידע אסורה מפאת איסור רכילות מדאורייתא. (סוגיית הרכילות וגילוי מידע פנים, מתייחסת לכל ועדה או קבוצת מחליטים, כגון בקבלה לישיבה, סמינר ועדת הנחות, אישורים וכדומה)
התורה בפסוק לא תלך רכיל בעמך (ויקרא טז טז) אוסרת על הליכת רכיל, שמשמעותה היא העברת מידע בעל פוטנציאל נפיצות מאיש לרעהו.
רבינו יונה (שערי תשובה שער ג' סי' רכב) מבאר כי רכילות היא העברת מידע אשר עלול לגרום לשנאה וקטטה בין אנשים, לכן גם העברת מידע שאין בו גנאי או דופי הוא אסור. לאור זאת ברור כי הוצאת מידע מתוך הצבעת ועדה, יכול לעורר אצל מבקש הבקשה כעס ותרעומת, כלפי מי מחברי הועדה שלא ניאותו לאשר את בקשתו.
הגמרא (בבא קמא צט: ) מספרת על אדם שהביא לרב(האמורא) בהמה שחוטה לשם בדיקת כשרותה. רב הטריף את הבהמה משום שהשחיטה התבצעה באופן שיש בו מחלוקת תנאים האם היא כשרה. למרות הטרפת הבהמה השוחט לא חויב בתשלום נזיקי על הטרפת הבהמה.
לאחר שבעל הבהמה יצא מביתו של רב, פגשו בו רב כהנא ורב אסי ואמרו לו כי רב עשה לך שני דברים. הגמרא מבארת כי ברור שרב כהנא ורב אסי לא התכוונו לומר שרב פסק לרעתו של בעל הבהמה, בכך שלא הכשיר את הבהמה כשיטות המתירות את השחיטה וכן שיש לחייב את השוחט בפיצוי אובדן הבהמה. ביקורת זו אסורה מפני שנאמר "הולך רכיל מגלה סוד"(משלי יא יג) ומפסוק זה דורשת הגמרא שאסור לדיין לחשוף את פרטי הדיון הפנימי שנעשה בין הדיינים, ולומר לבעל הדין אני זיכתי אותך וחבריי הדיינים חייבו אותך. ממילא אסור היה לרב כהנא ורב אסי למתוח ביקורת על פסק דינו של רב.
לאור זאת מגיעה הגמרא למסקנה, כי כוונת רב כהנא ורב אסי הייתה שרב פסק שני דברים לטובת השואל. ולכן כוונתם הייתה לומר לבעל הבמה כי: א) הטרפת הבהמה הצילה אותך מאכילת ספק איסור, מפני שרב הסתפק האם ההלכה כדעת האוסרים או כדעת המתירים ב) אי חיוב השוחט בפיצויי נזק, הצילה אותך מגזילה והחזקת ממון שלא כדין, משום שעל פי השיטות המתירות את השחיטה ,אין על השוחט חיוב תשלומים.
דין הגמרא בבא קמא צט: (סוגיא מקבילה נמצאת גם בסנהדרין ל.- לא) האוסר על הדיין לספר לבעל הדין מי מהדיינים חייב ומי זיכה, נפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן יט סעי' א).
הש"ך (חו"מ סי' לט סע"ק ב) מביא את דברי המהר"א שטיין שמדברי הגמרא(בק צט: ) נלמד כי לא רק הדיין אסור בהוצאת מידע מידע פנימי, אלא גם אדם שאינו קשור לדיון, נאסר במתיחת ביקורת על פסק הדין, לכן אין לומר לחייב כי פסק הדין מוטעה. (דין זה נלמד מדברי הגמרא ששוללת את האפשרות כי רב כהנא ורב אסי התכוונו למתוח ביקורת על פסק הדין של רב).
קצות החושן (חו"מ סי' יט סע"ק א') הביא את דברי הכנסת הגדולה שמגביל את האיסור לומר לבעל הדין שפסק הדיינים מוטעה רק למקרה שהמבקר פנה באופן יזום לבעל הדין, אבל במקרה שבעל הדין פנה ביוזמתו וביקש חוות דעת על פסק הדין, אזי אם טעות הדיין ניתנת לתיקון הרי מותר לומר שפסק הדין הוא מוטעה.
הקשה שער המשפט (חו"מ יט א) על דברי הכנסת הגדולה שלכאורה דבריו הם נגד פסק הרא"ש (שו"ת כלל צט סעי' ו) שניתן לומר לבעל הדין, כי הדיין טעה (דברי רא"ש הובאו גם בטור חו"מ סי' קנד ). הרא"ש דן במקרה שראובן ביקש לבנות בית ליד חלון שמעון, ופסקו הדיינים כי ראובן צריך להרחיק את בניינו מחלונו של שמעון. הרא"ש הורה כי מצוות השבת אבידה מחייבת להביא לידיעת ראובן שהדיינים טעו בדינם וכי הוא יכול לבנות את ביתו כפי שביקש בתחילה. מדברי הרא"ש עולה כי ניתן לנקוט ביוזמה אישית ולהצביע בפני בעל הדין על טעויות בהוראת ההלכה.
באורים ותומים (חו"מ סי' יט סע"ק ב) יישב את שיטת הכנסת הגדולה, שיש לחלק בין מצב שחוות הדעת מועברת לדיינים ישירות וללא ידיעת בעל הדין, לבין מצב שהביקורת מועברת לבעל הדין מבלי ליידע קודם את הדיינים.
העברת חוות דעת מתוך יוזמה אישית ישירות לבעל הדין, יש בה בעיה של איסור לשון הרע, משום שניתן להביא את התועלת באמצעי שלא חושף את גנות הדיין בעיניי בעל הדין. אבל הרא"ש עסק במקרה שהדיינים לא ניאותו לשמוע את חוות הדעת , מתוך סברה כי פסק דינם חף מטעות, ממילא לא נותרה ברירה אלא להביא את דבר הטעות לידיעת בעל הדין.
מתוך הדברים עולה כי חברי ועדה שהשתתפו בדיון, חל עליהם איסור רכילות ואין להם למסור מידע פנימי מתוך הדיונים. אדם אחר שלא היה שותף לדיוני הועדה והוא סבור שנפלה טעות בשיקול הדעת או בדין, אזי ראשית יש לו לפנות לחברי הועדה ולהסב את תשומת ליבם לעניין, באם הם מסרבים לקבל את דבר הביקורת אזי מותר לו לפנות לבעל הדין.
לתגובות: stern1416@gmail.com הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.