בשבוע האחרון על רקע ההתמודדות לנציג הוועדה למינוי דיינים התנהל קרב מר בתוככי מפלגת 'יהדות התורה' בין שתי הסיעות - 'אגודת ישראל' ו'דגל התורה' על זהות הנציג שיזכה לאייש את התפקיד.
ב'דגל התורה' טענו כי התפקיד שייך להם באופן מסורתי כאשר בעבר ח"כ משה גפני מילא אותו בהצלחה וכן לאור העובדה שלפי חלוקת התפקידים הפנימית הרי שהמועמדות שייכת לנציג התנועה הליטאית.
במקביל, טען ח"כ ישראל אייכלר כי התפקיד הובטח לו וכי אין קשר בין העובדה שהצליח במו ידיו לשדרג עצמו את התפקיד ליו"ר הוועדה לפניות הציבור לבין השמועות שויתר על חברות בוועדה.
ב'דגל התורה' היו בטוחים כי מדובר שוב בגחמה של אייכלר וכי ניתן יהיה לפתור את העניין בשיגור ההתמודדות האישית של גפני אך אז גילו לתדהמתם כי יו''ר סיעת 'אגודת ישראל' ח"כ יעקב ליצמן מעניק לאייכלר גיבוי נחרץ יחד עם יתר חברי הסיעה.
בהמשך אף סינדל ליצמן בתרגיל פרלמנטרי מתוחכם את סיכויי בחירתו של גפני כאשר סיכם עם ראשי סיעות הקואליציה על תמיכה ברורה באייכלר. במקביל, פעל להביא לדחייתו של אישור החוק הנורבגי מה שגרם לבכירי דגל התורה "להזיע" מאחר והחוק חשוב להם לא פחות ואולי אף יותר מנציג בוועדה היוקרתית.
יעקב אשר, נאמן בית מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן יודע שבאם יצליח כעת להכניס רגל שוב למשכן הכנסת הרי שמקומו מובטח גם בעתיד והנהגת 'דגל התורה' (הפוליטית) עשויה ביום מן הימים ליפול לידיו כפרי בשל.
אלא שמהלך אחד אפשרי של אגודת ישראל "שכחו" בדגל התורה ולא חישבנו אותו במסגרת שלל השיקולים הפוליטיים והוא כינונה מחדש בשנים האחרונות של מועצת גדולי התורה החסידית במסגרתה מתכנסים גדולי האדמו"רים, ראשי ההנהגה הרוחנית של תנועת אגודת ישראל לדיונים בעניני השעה ובסוגיות הציבוריות הנמצאות על הפרק ומקבלים הכרעות.
בעבר, בשל חילוקי דעות שונים ובשל פטירתם של זקני האדמו"רים כמו גם התנוונותו של הממסד האגודאי נחלש גוף רוחני זה ואף היה נדמה כי אבד עליו הכלח.
וכך ב'דגל התורה' הובילו במהלך השנים באמירה חדה וברורה של הנהגה רוחנית מובילה שקבעה את סדר היום בעולם התורה ובציבור החרדי כש'אגודת ישראל' ובמידת מה גם ש"ס נשרכות מאחור ומקבלות הוראות ותכתיבים "מלמעלה".
בשנתיים האחרונות הוכיחו החסידים כי ל'מועצת' שהוקמה מחדש "יש שיניים" והאדמו"רים לא חוששים להתאסף ולדון ואף לקבל החלטות מעשיות.
וכאן נמצא ההבדל הגדול שהכריח את התקפלותה של 'דגל התורה'.
אם עד היום דאגו באגודת ישראל שלא להגיע לנקודת חיכוך בין ההנהגות הרוחניות ולשמור על רמה ציבורית (לפחות למראית עין) של שיתוף פעולה ותיאום מלא הרי שהשבוע נפל דבר.
נכון, שגם בנושא בחירתו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת פעלו חלק מחצרות החסידים באופן נפרד מהתנהלות דגל התורה. נכון שגם בבחירות לרבנות ירושלים לא חשו עצמם החסידים מחויבים להוראות ההנהגה הליטאית. נכון שגם בנושא גזירת הגיוס לא יישרו כל האדמו"רים קו עם הדרך אותה הובילה דגל התורה וחלקם אף יזמו נסיעה לחו"ל בניגוד לדעת מרן הרב שטיינמן - נסיעה שבוטלה בסופו של דבר, אולם בכל אלו ניסו עדיין הצדדים לגשר על הפערים ולהציג חזית אחידה ומתואמת.
יוזכר כי בנושא הנסיעה לחו"ל וגם בנושא של הגיוס, הוביל האדמו"ר מבעזא את יתר אדמו"רי המועצת למהלך של תיאום ושיתוף פעולה עם מרן הרב שטינמן אולם הפעם נדמה שהקרע היה כה חריף שכל צד התבצר בעמדתו.
השבוע החליטו גדולי האדמו"רים חברי מועצת גדולי התורה שתי החלטות משמעותיות שלא בתיאום ואף בניגוד לעמדת דגל התורה. האחת היתה בעניין הויתור האפשרי על חלק מתקציב קצבאות הילדים שהובטח בהסכם הקואליציוני כאשר גדולי הדור מביעים עמדה נחרצת שלא לוותר על כך במאומה.
וההחלטה השניה היתה בהבעת תמיכה חד משמעית תוך גיבוי ציבורי נחרץ למועמדותו של נציג הסיעה ח"כ ישראל אייכלר כמועמד לוועדה למינוי דיינים שהתמודד מול ח"כ גפני הנציג הליטאי.
במקרה השני אותה החלטה ברורה הביאה בתוך שעות ספורות להבנה שחילחלה בדגל התורה לפיה הם נאלצים לוותר על חברות רשמית בוועדה המדוברת.
באשר לנושא הראשון עדיין מנסים הצדדים לשדר סוג של תיאום והליכה משותפת, מה שספק אם יימשך גם אם החוק הנורבגי יעבור מאחר והמועצת החסידית הוכיחה כי היא רלוונטית וקובעת סדר יום לא פחות מעמיתתה הליטאית וזו אמירה ברורה בגזרה הציבורית החרדית.