למה דב הלברטל לא מקונן על תינוקות יהודיות?

התשובה היא זו:

כל הכתיבה שלי נגד הימניות של המגזר הדתי והחרדי, היא קינה אחת גדולה על התינוקות היהודיות ועל דם יהודי שנשפך. הקינה שכתבתי משקפת היבט כפול:

המוסרי

נגד הפשיזם שהוא כבר תופעה רווחת בכל המגזרים הדתיים – הדוגל בלאומנות אלימה ומעדיף אדמה על האדם – שהוא חילול השם בהתגלמותו, ופשע מוסרי הנוגד את כל ערכי היהדות והלכותיה.

פיקוח נפש

אני חוזר וכותב על סיכון החיים שגורמים המתנחלים והימניים. על היותם אלימים, מסוכנים ומשונים. אני כותב על ההתנחלויות בלב אוכלוסייה ערבית שבגינן נרצחו התינוקות היהודיות. על הפרעות שבהם נרצחו הקדושים בהר נוף בגלל העלייה להר הבית. על כך שהמתנחלים והימניים משניאים עלינו את כל האומות ומסכנים חיי יהודים בארץ בחוץ לארץ עם האנטישמיות הגואה.

מאות אלפי דתיים וחרדים בוחרים במרזל, שיביא לשפיכת דם יהודי כמים ושנאה שלא הייתה כמוה לעם היהודי. ובעיקר, להפיכתנו לפשיסטים יהודים, כמו הנקלים שבגויים באירופה במאה הקודמת.

לימניים ולמתנחלים לא אכפת שימותו אלפי יהודים על מה שהם מחשיבים באמונתם המעוות והמשיחית כקידוש השם, ואילו אני, בכתיבתי, מתקומם שוב ושוב נגד סיכון חיי המתנחלים עצמם וכל יהודי אחר, ומקדש את החיים ולא את המוות.
כל כתיבתי לא באה אלא מתוך החשש והצער על איבוד חיי יהודים ועל השחתת דמותה של היהדות.

אז תגידו אתם, תשפטו אתם – למי אכפת יותר מחיי התינוקות היהודיות שנרצחו – לי, או למתנחלים ולימניים? אדרבא, תגידו אתם. תגידו.