התבטאותו של בנצי גופשטיין במהלך פאנל בפני תלמידי ישיבות במהלכו הבהיר כי הוא תומך בשריפת כנסיות, ממשיכה לגרום לסערה עולמית.
הבוקר מתייחס לעניין העיתון יתד נאמן בטאון תנועת דגל התורה, כאשר העורך הרב ישראל פרידמן מגנה זאת בחריפות במסגרת מאמר המערכת.
"במספר מקומות במהלך ימי בין הזמנים, נחשפו בני ישיבות יקרים למטר של דעות כוזבות מהסוג החריף ביותר", נכתב בביטאון הליטאי. "דמויות שונות שאינן שייכות למחננו ולהשקפת עולמנו, קבלו פתחון פה בהתכנסויות שונות ברחבי הארץ. השקפת עולם מעוותת של ימין קיצוני והזוי, קיבלה מגאפון שכוון היישר לאוזנם העדינה של לומדי תורה והותירה אחריה שובל של נזק שיהיה קשה למחות את עקבותיו. אינפוזיה של ארס נמסכה ישר לורידיהם של צעירי הצאן.
"לבן תורה, כמו גם מי שנאלץ לעזוב את ספסלי בית המדרש אך חבל שייכותו טרם נותק, לא יכולה להיות שייכות לעולם החיצון ולדעותיו הקלוקלות. בן תורה אינו יכול לפתוח את השקפת עולמו הבית מדרשית לרוחות העוועים הנושבות מלבר.
"מהותו של בן תורה, אינה נקבעת רק על פי המקום בו נטועות כפות רגלי בשרו. במקרים מסוימים הוא יכול להתגורר בשכונה חרדית למהדרין, וחזותו מעידה עליו, כתעודה זהות, על שייכות ברורה לעולמה של תורה. הוא מקפיד על מצוות, קלה כחמורה, ובכל זאת, נשמתו התלושה מרחפת מצידו השני של הגדר. גופו בית-מדרשי, אך רגלי רוחו בוססות במדמנת הרחוב החילוני, חשוף לרוחות התקופה העזות שתולשות עלי שלכת רוחניים, או ששרעפיו נתונים למחשבות והשקפות מיובאות מהתם להכא. על מאמר חז"ל שראשו של עשו היה קבור בקרית ארבע היא חברון, שח הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, שראשו של עשו היה גדול: מצד ראשו, ראוי היה להקבר עם האבות והאמהות הקדושים. מצד הידע, מצד ההבנה, מצד ההשגות. עם זאת, כל כולו, עצם מהותו, מציאותו והוויתו, עשווית היתה...
"מה שקובע הוא – לא מה הוא יודע, אלא מה הוא! מהיכן יונקת נשמתו, היכן נטועים שורשיו. הוא הולך למכולת, ובית המדרש עמו. הוא נאלץ לפקוד את הבנק, וגמרתו מכרזת עליו. הוא נכנס לקופ"ח, והסטנדר אל מול עיני רוחו. הוא יוצא לימי מנוחת הגוף ומרגוע הנפש כשהוא עטוף בדעת תורה שספג. אין לו קשר עם העולם החיצון, ואסור שיהיה. מי שמקיים לעצמו קשרים עצמאיים עם העולם החיצון, נשללה ממנו האזרחות של בית ד'. פג תוקף הדרכון. כי הניתוק, חייב להיות מוחלט, בלתי הפיך. היניקה חייבת להיות רק מבפנים, מבית המדרש, מהגמרא: "ומכאן למעשה כמה שבני הישיבה צריכים להזהר מבלי להתחבר עם מי שאינו מוכר להם, אף אם לא ידוע עליו שאינו הגון, כי כל מגע אתו עלול לפגוע במדריגתם ולהשפיע עליהם לרעה, וכ"ש שלא יתרפו מדברי תורה, שכל הפורש מהם פורש מן השכינה ונהפך בזמן קצר לאחר, עד שלא נשאר בו כל היכר שהיה בו פעם משהו מן הקדושה" (מרן הסבא מסלבודקא, אור הצפון ח"ב). ודברים אמורים לא רק בבני ישיבה, אלא גם במי שלא זכה להסתופף בגופו בין הכתלים של בית ד' או במי שנאלץ לעזוב, אך מחובר בטבורו ובנפשו לצבור בני התורה, לאורח חייהם, לרוחם ולהשקפת עולמם.
"לכן, כאשר מדובר באנשי ימין מסוכני השקפה ומעשים, הרי שנדרשת נעילת פלדלת. אמנם שנאת תורת ישראל ומייצגיה, לא נשמעת מפיהם ולא מקבלת בטוי חיצוני בוטה כמו מפיהם של אנשי שמאל מורעלי רוח ועוכרי הדת. אמנם חלקם הארי מוגדר כשומרי מצוות. עם זאת, דווקא בגלל "סימני הכשרות" הם מסוכנים יותר! וגם אם מדובר בויכוח נוקב ופולמוס עמם, ולא בהסכמות, זה איננו מרכך את המכה: א. כי עולם התורה כבר נבגד לא אחת ע"י אנשי הימין, בסוגיות, בשאלות ובעניינים של צפור הנפש. ב. עצם החשיפה לדעות כזב ימניות שהן בדרך כלל רגשיות ומסוגלות לעקוף את מסננת השכל, מסוכנת. דעות אלו עלולות להתמקם בפינות חבויות של התודעה - וזו הסיבה העיקרית לזהירות הנדרשת.
"אמנם לשלוחי דרבנן כן הותר לעמוד ולפעול מול אנשים כאלו ולהתנצח עם דעותיהם, כי איידי דטריד למפלט לא בלעי, וגם זאת כאשר עמוד הענן ועמוד אש של עיני העדה מראה להם את הדרך על כל צעד ושעל. אמנם כדי להציל מהארי, מהדב ומן הברדלס, נשלחו נציגים לתפקד גם בזירה הזו ולהתעמת לעיתים על השקפת עולם, כשכל פעילותם מתקיימת תחת מטרייתם הגדולה של גדולי הדור שליט"א. אבל אי אפשר להעתיק זאת לזירת ציבור בני התורה, גם לא בימי הפגרה. רעל הוא רעל הוא רעל, וטיבו שהוא מחלחל. מגע או דיאלוג עם גורמים שאינם על טהרת הקודש, עלולים היות הרי-אסון. אין לנו שום קו תפר. החוט חייב להיות פרום.
"מטבע הדברים, המציאות הפוליטית-מדינית שעוטפת אותנו, קשה לעיכול ומסעירה את הנפש. הנטייה הטבעית, היצרית, הילדותית, היא ימינה: להתלהם, להחזיר, להגיב, לפעול, לא לשתוק. אבל מרנן ורבנן גדולי ישראל כבר הטוו לנו דרך: לא להתגרות, לא לקומם עלינו, להרכין את הראש, לא לסכן את כלל ישראל על ידי פרץ חייתי של מעשים נפשעים. אסור לצעוד בשדה המוקשים הזה, בשום פנים ואופן. אסור אפילו להתקרב, זה פיקוח נפש. ולהביא דעות כאלה לתוך כותלי היהדות החרדית, זה פיקוח נשמה. גם אם יש כאלה שאוהבים ונהנים להתנצח, אבל הצד השני עלול לנצח – אם טיפ-טיפת ארס רוחני תצליח לחלחל. פך השמן חייב להשאר בטהרתו. זה מסוכן להכניס אל תוך ציבור היראים ידים שלא קידשו אותם, ויש בכוחן לטמא במגען.
"תמרור האזהרה חייב להבהב, והקול המתריע חייב להדהד. הציבור החרדי חייב לעקור באזמל מנתחים חד, את ההשקפה המסוכנת של הימין ההזוי מהגוף הבריא - זה הצועד לאורה של ההשקפה הנכוחה, ולא לתת למים עכורים להתערב בבאר המים החיים. אותם עקומי השקפה שמסכנים את כלל ישראל, מקומם לא יכירם בתוך המחנה שלנו. אות הקלון הרוחני, חייב לקבל גם את ביטויו הציבורי: לא משלנו הם. גם אם מדובר באנשים נחמדים וטובים, לא כאן מקומם. עלינו להכריז בכל מקומות מושבותינו, "הבדלו מתוך העדה הזאת".