שערוריית הסמינרים • ראיון דומע: אלפי בנות הסמינרים החרדיים פתחו בתחילת השבוע, יום ראשון, את שנת הלימודים. בהתרגשות רבה הן הגיעו בתלבושת החדשה לסמינר אליו התקבלו והכירו את המורות החדשות.
אך ישנן בנות שעדיין יושבות בבתיהן בוכות, דומעות וכואבות ולא מבינות מדוע הן לא התקבלו, מה חטאן ופשען שהן צריכות לשבת בבית בעוד חברותיהן לכיתה בבית הספר היסודי, התקבלו ללימודים בסמינר.
ההורים יושבים ורואים את בנותיהן בשעת צערן אך ידם קצרה מלהושיע, המנהלים מסרבים לקבל את הבת, בחלק מהמקרים מסיבה מוצדקת אך במרבית המקרים הבנות לא התקבלו רק כי הן ספרדיות או בגלל פוליטיקה פנים חרדית שנעשית על גב הבנות.
הרב שלמה מיארה נמצא בסרט הרע הזה כבר למעלה מחודש. הוא יושב ובוכה, כואב ודואב, מתוסכל אך לא יכול לעזור לבתו שיושבת ובוכה בבית. בראיון דומע ל"כיכר השבת" הוא מדבר על הכל, על החיים בבית, על התחושות ומה הוא חושב על המנהלים.
בהמלצות שכתבו הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף והדיין הגאון רבי שלמה בן שמעון הם מספרים כי הם מכירים אותו באופן אישי ומשבחים את גדלותו בתורה והספרים שחיבר, ופנו גם הם בכדי שהמנהלים וראש העיר יעזרו לו, אך גם זה לא הועיל ובתו עודנה יושבת בביתה.
בפתח הראיון שאלנו את הרב מיארה על התחושה שמלווה אותו בימים האלו. "חורבן בית אלוקינו, בת יושבת בבית שבמשך שנה וחצי היא מתכננת לאיזה תיכון ללכת, ואחרי שנה וחצי אתה נתקל באנשים אטומים לחלוטין".
מתי נרשמתם למבחן?
"בזמן שאמרו לנו".
הבת שלך מבחינת ציונים בסדר?
"בסדר גמור".
אז מה קרה?
"לא יודע. ערב תשעה באב קיבלתי תשובה שלילית ראשונה עם אפשרות לערער, הגשתי ערעור. בית המשפט פסק שחייבים לקבל את כולן, לא ניסינו להשתדל כי היה ברור שתקבל תשובה, עד יום שישי, ביום שלישי התחלתי להריח, החברות מתקשרות לבת 'עוד לא?', אבא יושב ליד הבת ואין לו איך להושיע".
למה אתם מתעקשים על סמינר אשכנזי?
"כשילדה גדלה שמונה שנים באקלים של בית יעקב, כך גדלנו, אין אפשרות אחרת, להעביר אותה לשני הסמינרים".
"אני לא עובד, אני לא בעל תשובה", הוא מדגיש, "אם לא הייתי ראוי להתקבל אז לא היו מקבלים אותי מהתחלה לבית יעקב, אין שום מגרעה מצד הבית בשביל להתקבל".
מה עובר עליכם בימים אלו בבית?
"קודם תשאל אם היא קמה בבוקר, היא לא מסוגלת לקום, היא לא מסוגלת לקום, היום אשתי מתקשרת אלי ואומרת שהבת שלי רחלי יצאה, הם קבעו כל הבנות שלא התקבלו ללכת לבית של אחת הילדות".
בשלב הזה הרב מיארה לא מצליח להתאפק ופורץ בבכי: "הבנות בכו ואין מושיע, איך אתה מסוגל לכזו ילדה, הן נקרעו, 'מזמור לאסף? קינה לאסף', ארבע אמות של הקב"ה, בנות ישראל, בית יעקב, באו הפוליטיקאים וטמאו אותן על לא עוול, הן הלכו לכותל, זה טוב שהולכים לכותל בסוף שנה לא עכשיו".
הרב מיארה ממשיך בבכי ואומר: "הילדות בוכות, הילדות נקרעות, אף אחד לא מבין את זה - מי שלא עובר את זה, ההורים נקרעים לרסיסים, הורסים בתים, הורסים בתים, אין בית. אין בית, נחרב. הקב"ה בוכה, לאף אחד זה לא מזיז, לאף אחד, זה מה שקורה, זו המציאות, זה מה שעובר על כל אחד".
האבא הכואב מספר על המצב של ההורים: "אתה יכל לראות כל אחד הולך ברחוב ומתבייש לבכות, צהלתו לפניו, אבל אבלו בלבו, הוא בוכה ומתייסר, הוא נקרע, נקרע לגזרים".
"מי יתן על זה את הדין", מוסיף הרב מיארה, "אנחנו בני תורה, אם היא לא מתאימה בסדר? אבל היא מתאימה, יש ציונים, למה לשפוך דם? למה להתעלל באנשים?".
מה עובר עליך כאבא, כשאתה מסתכל על הבת ואתה יודע שאין לך איך להושיע אותה?
"אני אגיד לך עלי אישית, אני בוכה יותר מהילדה, אני בוכה".
יש לך שיחות עם הבת שלך, היא שואלת אותך 'אבא למה לא קבלו אותי' מה אתה אומר לה?
"אין שיחות. אני משתדל שלא יהיו שיחות. אני לא מסוגל. אני לא מסוגל. ילדה שבורה, מה אתה רוצה שהיא עוד תראה? אבא בוכה כמו תינוק? אני לא מסוגל לעמוד בפני זה".
מה עובר על המשפחה?
"כל אחד שרוצה לדעת מה קורה שיסע לאזור התעשייה בתל אביב, למקום של נפחים, יראה כלי שהנפח מנסה לתקן, הוא מכה ומכה עד שהוא שובר אותו, שבר ראשון - תשובה שלילית, שבר נוסף - הערעור לא מתקבל והשבר הקשה זה שכל הבנות מתחילות לימודים והיא נשארת בבית".
מה באמת עובר על הילדה שלך שרואה את כל החברות הולכות ללימודים והיא נשארת בבית?
"שבר כלי. אין מציאות אחרת", עונה הרב מיארה בבכי, "תיקח כלי ותשבור אותו, מה אתה רוצה שיצא ממנו? שברת כלי פעם - פעמיים, מה אתה מצפה שהוא יתאחה לבד? שוברים הורסים, זה לא משחקי מילים, הם רוצחים, רוצחים נפשות, הם לא הורגים רק את הבנות - גם את ההורים, אין לך מושג, לא פוחדים מהדמעות? לא פוחדים? לאיזה מצב הגענו, הקב"ה יושב ובוכה, לא פוחדים, אטומים, אין שום מילה אחרת".
"מי שלא מתנסה בזה לא יכול להבין את השני", אומר הרב מיארה בקול דומע, "אתה שומע על בנות בירושלים ואתה לא מבין, אבל כשאתה מקבל את המכה אתה מבין, אתה מבין מה זה לשבת עם בת שבורה בבית, מה זה שאין בית, אי אפשר לתפקד, אי אפשר, אי אפשר לתפקד, הילדים חוזרים מהתלמוד תורה רואים אותך בחדר סגור, רואים את רחלי במיטה, לא מתפקדים, אין בית, שאף אחד לא יתנסה, תבינו את זה, אין בית, נהרס הבית, הרסו ילדה, מה עוד אפשר?".
אני שומע לא מעט מהורים וממחנכים את החשש שבת כזו תעזוב את הדרך של בית ישראל סבא ותרד מדרך הדת, אתם חוששים?
"בוודאי, זו לא שאלה, אם אתה נתקל בבת שלך וכבר ממוצ"ש היא לא רוצה ללמוד על זה שהרסו אותה, אם הם נאספים הבוקר, כמה שברי כלי, לא יודעים מה לעשות, נאספים לחלוק חוויות ויושבות ומתפרצות בבכי".
הרב מיארה פורץ שוב בבכי ולא מצליח לעצור את הדמעות: "ילדות, ילדות יושבות ובוכות, בנות 13-14, איפה, איפה עם ישראל, יושבות ופורצת בבכי, אין לך מושג. לא מזיז לאף אחד".
במהלך הראיון מאשים הרב מיארה כי ראש העיר ישראל פרוש לא מתייחס אליהם כראוי, לדבריו הוא פגש את פרוש ביציאה מהמקווה: "הוא יצא משם, הוא יצא, ישר הוא התנפל עלי, אתה מעז להגיד בתקשורת שאני לא אקבל את הבת שלך בגלל ראיון ברדיו? כמו חיית טרף הוא נכנס לרכב ולא הסתכל לכיוון שלי".
לדבריו במהלך שיחה עם אחד מרבני אלעד פרוש אמר שלא ידאג לבתו בגלל ראיון שהעניק לתקשורת.
לסיום, מה יש לך לומר לבנות שלא התקבלו וצופות בך עכשיו?
"אני אומר להן שידעו שההורים שלהן עושים הכל למענן, גם אם זה לא נראה, גם אם האבא הולך, לא תמיד האבא מסוגל להראות הכל לבת שלו, ולא האמא, אבל שידעו, ההורים הופכים עולמות ונהרסים לגזרים על כל שניה שהיא יושבת בבית. שהיא תיקח את המשבר הזה רק בצורה חיובית, לעבור אותו, הקב"ה וודאי יעזור".
שאלה לסיום, אתה אברך ספרדי, אתה חושב שיש כאן אפליה עדתית?
"אין לי מושג. אני יודע שיש כאן אפליה של אכזריות בלב. אנשים חושבים שהדם של הילדות שלהם יותר אדום מהילדות שלי".