כך הונחה התשתית הרעיונית והמעשית להקמת עיתון "יתד נאמן"

עולם התורה היה מאז ומתמיד ער למתחולל סביב, וראה לעצמו חובה להעמיד מגן וצינה מפני רוחות הזמן. ניתן למצוא יסודות לכך בתנועת המוסר, שעסקה בהצבת חומות מול ניסיונות הזמן והתקופה. אין זה פלא שמחולל תנועת המוסר, מרן הגאון רבי ישראל סאלאנטר זצוק"ל, היה גם מהמעודדים את הוצאת עיתון 'הלבנון', שנוסד במיוחד כדי להשיב מלחמה שערה, ורבים מגדולי התורה נטלו חלק פעיל בהוצאתו - כפי שמספר העסקן הנמרץ הרב יעקב ליפשיץ זצ"ל, אשר היה יד ימינו של מרן הגאון רבי יצחק-אלחנן ספקטור זצוק"ל ואיש רוחו של מרן הגאון רבי ישראל סאלאנטר זצוק"ל.

לימים, כאשר הוקם בארץ-ישראל השלטון החילוני-ציוני, נוצר צורך מיוחד בייסוד עיתון שייאבק ברוחות הזרות שנשבו בסער ברחוב ובבתים פנימה. לא כל העיתונות החרדית השכילה לעמוד איתן מול ניסיון התקופה של אשליית הכוח הציוני. היה זה הסופר הנמרץ הרב משה שיינפלד זצ"ל שעשה אוזנו כאפרכסת לדברי גדולי התורה, ועל פיהם השיב מלחמה שערה מעל גבי העיתון 'דגלנו', שראה אור על-ידי 'צעירי אגודת ישראל'.

במשך תקופה ארוכה בה שקטו רוחות המלחמה נגד הדת, נשבו מהעיתונות החרדית רוחות השלמה עם עוּבדת השלטון בארץ, וכותביה מיעטו להתייצב חזיתית נגד 'רוח הרחוב', גם התוך-חרדית; רוח שנשבתה בקסם של השלטון היהודי החדש בארץ-ישראל. חשיבות רבה הייתה לעיתון יומי בעיצוב ההשקפה, מכוח היותו מלווה עקבי של המאורעות והאירועים היומיומיים, שהם, כידוע, יוצרים את הרצף המחשבתי של הצופה הדומם.

בכל אותה תקופה הגה ויזם רבי משה שינפלד, לצד אישי רוח נוספים מחוג עולם התורה, הוצאה לאור של עיתון יומי קבוע שיבטא את דעת התורה על חיי היום-יום.

יוזמה זו, עליה רומז מרן ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר-מנחם מן שך זצוק"ל, במכתבו המפורסם על 'יתד נאמן', לא יצאה אז לפועל בשל קשיים טכניים, אך רוחה לא פסה מעולם. מרן בעל ה'קהילות יעקב' זצוק"ל, שהנהיג את הדור, יחד עם מרן בעל ה'אבי עזרי' זצוק"ל, לא חדל מלהמריץ את העוסקים והשואלים להוציא את היוזמה לפועל, אך כאמור, הדברים לא בשלו לידי מעשה. בינתיים הסתלק לבית עולמו רבי משה שינפלד זצ"ל, והיוזמה איבדה את שליחה הנאמן.

לראות את הנולד

כאשר גברה התחושה שעולם התורה לא מוצא את ביטויו באמצעות העיתונות הקיימת, שב והתעורר ביתר דחיפות הצורך בהקמת עיתון שישמש כלי מבטא לדעת גדולי התורה. ברם זכור אותו האיש לטוב, והגאון רבי שלמה-זלמן ויסנשטרן זצ"ל שמו, מגזע אנשי רוח ומעשה בירושלים עיר קדשנו, שגמר אומר וקפץ נחשונית אל גלי הקמת העיתון. דלתו של מרן הסטייפלער זצוק"ל הייתה פתוחה בפניו לעידוד ולליווי, ורוחו של מרן בעל ה'אבי עזרי' זצוק"ל הייתה נאמנה עמו, לוודא איך קם הדבר ונהיה ברוח העושים והמעשים.

משקם העיתון והיה למעשה, קירב מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל את עושי המלאכה ועמד על האבניים בעצה ובתושייה. מרן זצוק"ל הקפיד שהעיתון יוקם על-ידי 'ועדת רבנים', שילוו את העיתון בהדרכה קבועה, ורק על-פיהם יושתת כל דבר. כמו כן הקים את ההנהלה, שתעמוד על שקיפות ניהולו התקין של העיתון. בחירת כל חברי הוועדה הרוחנית וחברי ההנהלה, אחד לאחד, כמו גם בחירת יושב הראש, נעשו על-פי הדרכת מרן זצוק"ל, לחיוב ולשלילה.

וכך כותב מרן זצוק"ל במכתבו על הרקע להקמת העיתון: "המשכילים הם-הם הגורמים העיקריים בירידה של הדור אצל הצעירים, בגלל שלא שמעו תשובה גלויה והרבה סילופים כאן על-ידי זה. ותסלחו שאני שואל לכם, אנשים החרדים גדולי תורה, איך אפשר להעלים עין ולראות 'אמת' בעיתונים האחרים - וכי יש שם מאמרי חיזוק הדת באחד מהם?" ובהמשך: "טבע של אנשים שאין להם דעת עצמם, אלא כל מה שמודפס, נקלט אצלם במוחם"...

מרן זצוק"ל מזים במכתבו ומכחיש בכל פה ולשון, שהעילה להוצאת העיתון היא חילוקי הדעות שהיו עם חלק מחצרות החסידים, כפי שמגדירם מרן זצוק"ל: "חילוקי דעות זמניים שהיו לשעתם והסתיימו".

לאחר שיצא העיתון לאור, התעוררו רבים וטובים ושאלו, לשם מה נדרש עיתון מיוחד לבני תורה, והאם אין זה בגדר 'מושגים זרים וחדשים' בתוך בית המדרש. סיפר הגאון רבי משה-אהרן ברוורמן שליט"א: "באחת השבתות, בשעות הצהריים, מידפק על דלת ביתי אחד מגדולי המשפיעים מוסר ודעת בארץ ובעולם. תהיתי על מטרת הביקור המפתיע. לאחר שנכנס אחר כבוד, אמר שהוא היה אצל מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל ואמר, שהוא רוצה להבין למה להכניס לתוך עולם התורה מושגים כמו עיתון - הרי בני תורה צריכים להינזר מכל ענייני העולם! מרן זצוק"ל לא השיב לו, אלא שלח אותו אליי. אינני יודע למה אליי דווקא – אבל השבתי לו כך: 'אין הכי נמי. אין חולק שהמושג 'עיתון' אינו משהו שצריך להיות על מדף הספרים של בני תורה... אבל בדורנו, האם יש דבר כזה - להינזר מעיתון? הרי לא צריך לקרוא בעיתון בפועל; מספיק לשבת ולשמוע מהחברים או מהסביבה את כל מה שהם שאבו מהעיתון. ממילא בעולם כזה, שכולו מלא בעיתונים, ודאי שעדיף וצריך שיקבלו בני התורה את האינפורמציה הזו מתוך השקפת התורה'".

והאמת היא שכך כתב מרן זצוק"ל בהמשך המכתב המוזכר: "ואני מבקש סליחתכם שאני כותב לפני גדולים וטובים ממני, שבלי עיתון אין לגמרי השפעה, וכדאי שתראו לחזק את הפצת עיתון 'יתד נאמן'".

גם מרן בעל הסטייפלער זצוק"ל בירך על המוגמר, אך לדאבון לב חלה את חוליו חודש לאחר הקמת העיתון, ולצערם של כל בית ישראל, נפטר לבית עולמו.

עם זאת, בימים הקצרים ליווה את העורכים ואת המקימים. וכך סיפר נכדו חביבו הגאון ר"מ ברזם שליט"א: "נזכר אני באותם ימי ההקמה של בטאון עולם התורה 'יתד נאמן', שהסבא זיע"א הקימוֹ יחד עם ידידו ורעו מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל. סבא דיבר הרבה בשבח העיתון, והפליג בדבר החשיבות בקיום בטאון שיביא את דברותיהם של עיני העדה ומנהיגיה בענייני השעה והזמן. וזכורני שבימי הקמת העיתון היה מגיע המייסד הגרש"ז ויסנשטרן זצ"ל, להיוועץ בדברים מסוימים שנגעו לאורחות הבטאון. פעמים רבות שלחו הסבא זיע"א לשאול בעצתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן ליב שטינמן שליט"א".

לגזול את החנית

עוד בהיות העיתון על האבניים, הדריכו וכיוונו מרנן ורבנן בעל ה'אבי עזרי' ובעל ה'קהילות יעקב' זצוק"ל את מקימי העיתון ואת מכווניו, להעמידו ברמה איכותית וראויה ולהשתמש בדרך של 'לגזול את החנית' מיד התקשורת הכתובה הפסולה. עקב כך עמדו לעיתון עורכים - הרב שמואל חסידה והרב משה גרילק, שהתברכו ביכולת הסברה מתקבלת על הלב, במלחמה נגד רוחות זרות והשפעה חיצונית, וניסיונם היה רב גם בהסברה שבכתב לציבורים חילוניים.

לאחר הקמתו נקלע העיתון לקשיים גדולים ועמד בפני קריסה. הרב שמואל אפשטיין זצ"ל והרב שלמה אייזן שליט"א, כמו אישים נוספים, עסקו בהוצאת העיתון בעמל ידיהם ממש. לאחר שמחת-תורה, כחודשיים לאחר הופעת העיתון לראשונה, הפסיק העיתון להופיע. סיפר הרב אייזן: "ברם זכור אותו האיש לטוב, והרב הגאון רבי חיים ברוורמן שליט"א שמו – שבמסירות נפש הלך לבית הדפוס בתל-אביב. הוא הגיע לשם, ולא הייתה שם נפש חיה. לפתע שמע רחש מכיוון אחד החדרים. זה היה כמו לשמוע אנחה בחדר מתים. הוא גילה שמכשיר ה'טלפרינטר' עובד ופולט ידיעות. הוא ניגש ולקח אותן, וחיברן לעיתון שיצא לאור למחרת. אי לאו ההוא יומא, ייתכן שהיה העיתון שובק חיים, היות שצעד זה יצר את הרצף הנדרש להמשך הופעתו".

עוד סיפר הרב שלמה אייזן שליט"א: "רבים וטובים הסתפקו בנחיצות של עיתון לבני תורה. את התנופה הגדולה יצר הכינוס שנקרא על-ידי גדולי התורה, ובו הושמעה דעת תורה על הצורך בחיזוק העיתון. הכינוס הדהד בכל עולם הישיבות והיכלי התורה".

היה זה בט"ו בשבט ה'תשמ"ו. בהיכלי הישיבות והכוללים התפרסם מכתב אישי, שעליו היו חתומים שלושת גדולי התורה, מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטינמן שליט"א, מרן הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א, ומרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א. הרב אייזן מקריא מתוך אסופת המסמכים הישנים: "הזמנה. מעלת כבוד תורתו מוזמן בזה לאסיפה חשובה של ראשי הישיבות, ראשי כוללים ובני תורה, לחיזוק דעת רבותינו שליט"א בעניינים העומדים על הפרק, שתתקיים אם ירצה השם ביום שלישי, כ"ה בשבט תשמ"ו, בשעה 9.30 בערב, באולמי קרוזהאר, רחוב סעדיה גאון, בני-ברק. בברכת התורה" – וכאן באו חתימותיהם של שלושת גדולי התורה.

זו הייתה הפעם הראשונה בה שמעו בני התורה באופן ישיר ממרנן גדולי ישראל שליט"א, על הנחיצות שביסוד עיתון עבור בני התורה, שיוכל לשאת בגאון את כבודם של גדולי הדור שליט"א.

ואכן, בכינוס זה, שעמד תחת הנהגת גדולי ישראל, נשמעו דבריהם, כולל פסק ההלכה של מרן הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א, שניתן לשלם את דמי המינוי לעיתון מכספי מעשר - הוראה שפתחה שער בפני רבים מבני התורה, שעתה יכלו למלא את משאלתם בקלות יתירה.

מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל לא השתתף בכינוס, אך שלח מכתב עידוד, שפתח במילים: "אי-אפשר לי לצערי להשתתף בכינוס שלכם, גדולי תורה ויראה, כינוס לשם שמים, שהוא הנאה להם והנאה לעולם"... בהמשך כותב מרן זצוק"ל אודות הסכנה שבעיתונים שאינם נתונים לפיקוח של גדולי תורה, ושבשלה הוא מתייחס להקמת העיתון 'יתד נאמן', "שמרן הגר"י קנייבסקי זצוקללה"ה עודד את הקמתו, ויש עליו פיקוח מתלמידי-חכמים מובהקים"...

אך בכל אלה לא היה די. העלויות היו עצומות, ונדרש כסף רב. את ההוצאות הכספיות נטלו עליהם, בהשגת הלוואות, נאמניו של מרן זצוק"ל, כמו הגאון רבי משה-אהרן ברוורמן שליט"א, יו"ר 'הוועדה הרוחנית', הרב הגאון רבי חיים ברוורמן שליט"א, הרה"ג רבי שמעון פלמן שליט"א, ועוד. בשלב זה בשלה ההכרה שיש להשיג סכום כסף גדול. שני הרעים האהובים, הרב אפשטיין זצ"ל ויבדלחט"א הרב אייזן שליט"א, לא היססו, והם נמנו וגמרו לנסוע לארצות הברית לצורך גיוס הכספים.

אם בארץ לא לכולם הובן הצורך בעיתון לבני תורה, הרי שבארצות הברית הרחוקה היה הדבר מתקבל פחות, ובכל זאת יצאו השניים נחושים, מתוך דבקות בגדולי ישראל ומתוך אמונה שיצליח ד' דרכם.

באמתחתם היו מכתבי שליחות ועידוד. מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל כתב: "באתי במכתבי זה להודיע במקום שאין מכירין, עבור הנבחרים היקרים מיחידי סגולה, העסוקים בצרכי ציבור לשם שמים, שלא על-מנת לקבל פרס, ולכל מה שנוגע לחיזוק הדת כאן בארצנו עושים באהבה, הרי הם הרבני היקר מוהר"ר שמואל אפשטיין שיחי' והרבני היקר מוהר"ר שלמה אייזן שיחי', שגם עכשיו בנסעם בענייני עסקיהם קיבלו עליהם לעשות דבר-מה לצורך גדול בצרכי ציבור, ואבקש מכל אחד שייענו לבקשתם".

מרן הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א כתב: "הנה ידידנו הר"ר שמואל אפשטיין שליט"א משתדל בדבר מצווה גדולה, כמובא במכתב מו"ר מרן הגרא"מ שך שליט"א. הנני כיהודה ועוד לקרא לבקש ממי שיכול לסייע בזה, בוודאי לזכות גדול ייחשב, ויתברך מן השמים בכל מילי דמיטב". על החתום - "חיים בלאאמו"ר זצ"ל הכ"מ, בני-ברק" (התוספת "הריני כפרת משכבו" נכתבה בשל הסמיכות להסתלקות מרן הסטייפלער זצוק"ל, שנלב"ע במנחם-אב תשמ"ה, כאשר המכתב נכתב במרחשון תשמ"ו).

המאורע המכונן ביותר, היה כינוס 'מועצת גדולי התורה' בארצות הברית. כל זקני ומנהיגי הדור באמריקה התכנסו ובאו. האורחים הרב אפשטיין ויבדלחט"א הרב אייזן הביאו את מכתביהם של גדולי התורה. היה חידוש גדול בכך שגדולי התורה באמריקה נדברים ובאים לצורך פנימי בשורות 'אגודת ישראל' בארץ. היה צורך בהסבר מקיף על העילה ועל המניע לייסודו של העיתון. ההסבר תרם את שלו, אך מעל לכול היה זה מכתבם של גדולי ישראל שהביא להצלחת השליחות.

כפי שמספר הרב אייזן שליט"א, במקביל נערך 'דינר' בבית אחד מגדולי ידידי בית מרן זצוק"ל. הרב אפשטיין והרב אייזן שליט"א תזמנו שיחת טלפון טרנס-אטלנטית היישר מבית מרן זצוק"ל בבני-ברק. עקב פערי השעות, הייתה השעה בארץ-ישראל בערך חמש לפנות בוקר. במאמץ מיוחד התאפשר לקיים את השיחה הטלפונית, בה השמיע מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל דברי עידוד חמים לעמוד לימין העיתון 'יתד נאמן'. כתוצאה מכך הבינו נגידי עם בארצות הברית את נחיצות הדבר והרימו את תרומתם במענק או במלווה.

ואנקדוטה מעניינת: מחווה מפתיעה הגיעה מצדו של כ"ק האדמו"ר בעל ה'ברך משה' מסאטמאר זצוק"ל, בעת הביקור של הרב אפשטיין זצ"ל והרב אייזן שליט"א במעונו - כשהוא מעניק להם לצורך העיתון סך של 5,000 דולר.

מי שתמך אף הוא בעניין באופן מפתיע, היה הרב אברהם-יוסף שפירא, זיכרונו לברכה, מי שכיהן כחבר-כנסת מטעם 'הסיעה המרכזית' ב'אגודת ישראל'. הקשר בינו לבין מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל באותם ימים, הוא לאות ולמופת על כוחה של תורה לשמה, הנותנת מלכות וממשלה ללומדיה.