נסעתי במונית משך כשעה עם השר לשעבר לענייני אסירים של הרשות הפלשתינית, אשרף אל עג'רמי. נסענו לעימות תקשורתי. שוחחנו על הסכסוך הישראלי פלסטיני, על מרכיביו, על הסיכויים. שאלתי אותו מה לדעתו גורם לגל ההתפרעויות הנוכחי. תשובתו הייתה – הפרובוקציה של השר אריאל והמתנחלים בהר הבית.
שאלתי בנפרד עוד ערבי ישראלי מכובד מאוד שפגשתי בהזדמנות זו. זו הייתה גם תשובתו. כך חושבים גם כל ערביי ארץ ישראל. גם כל מדינות ערב. זה בכלל לא משנה אם הם צודקים לגופו של עניין. המציאות היא זו שמשנה. המציאות היא עגומה ובוערת.
כבר חודשים שאני כותב על כך. שנים שאני כותב. בכל מיני צורות ובמות. מנסה להתריע. על אריאל, ראש המסיתים. חוטבלי, ראשת המסיתים. גליק, גדול המסיתים והמתאבדים, מקריב קורבנות הפסח ובונה בית המקדש. על המתנחלים. על האחריות של כל אלה לשפך דם יהודי. על ההזיות המשיחיות המסוכנות שלהם. על כך שהר הבית הוא מוקד הסכסוך הרגיש והנפיץ ביותר בעולם. על כך שצריך לעצור אותם במעצר בית מנהלי. על גפרור שיצית להבה. והנה זה בא.
זה כבר מתפשט בכל הארץ. דקירות. התפרעויות. אבנים. בקבוקי תבערה. יריות. הפגנות בכל הארץ. שביתות. פחדים. בהלה. הרוגים. פצועים. החיים משתבשים. מי יודע איך זה יסתיים. הכול בגלל אנשים אלה ודומיהם.
אורי אריאל הוא גיבור על תרנגולים. חס על הכפרות. על שפיכת דמי התרנגולים. גדול העושים לביטול מנהג ישראל מלפני אלף שנה. ובו מתקיים - מי שחס על תרנגולים, סופו להתאכזר לאנשים. לדמי אחיו הזועקים אליו מן האדמה.
אריאל, חוטובלי והמתנחלים הם שורש כל הרע של גל ההתפרעויות. ולא רק זה של היום. של כל האינתיפדות. באטימות לבם. קנאותם. במשיחיות השקר ושכרון הכוח שלהם. גם בהתרסתם נגד כול גדולי ישראל שאסרו על העלייה להר הבית.
במדרש מסופר שקין והבל רבו על הר הבית. במקומו של מי יבנה בית המקדש. קין הרג את הבל. זה סיפור הבריאה. ספר תולדות האדם. היום זה המאבק בין אריאל והמתנחלים לחמאס. עיקר המאבק שלנו צריך להיות בשני גורמים אלה.
באותה נסיעה במונית, נוכחתי שוב שניתן להגיע להסדר עם הערבים. זה לא קל, אבל אפשר. זה גם לא נוגע לכך שצריך יד קשה מאוד נגד המתפרעים בגל הנוכחי. נגד הטרור.
גבולות 67 עם חילופי שטחים. מזרח ירושלים בירת פלסטין. הסדר מוסכם בעניין הפליטים - זה השלום שיהיה. השאלה כמה קורבנות יהיו חלילה עד אז. כמה יהודים ישלמו בחייהם. אלא שבינתיים אנחנו נתונים לשלטון ממשלת המתנחלים.
ובעיני רוחי, אני רואה את אריאל, חוטובלי וגליק עושים מאמץ קטן נוסף. למען מלחמת גוג ומגוג. עוד עלייה להר הבית. עוד השבוע. ואז, כשהכול מסביב יבער, והאש תבער בכל מקום, הם יעלו על הגג עם כינור. כמו נרון קיסר בשעתו, הם יתענגו לצלילי הכינור ולמראה העיר הבוערת. הם בוודאי לא ישמעו אז את דמי אחיהם הזועקים אליהם מן האדמה.