בליל שבת נפטר המקובל הגאון רבי יורם אברג'ל, ראש מוסדות "קול רינה - רב פעלים", לאחר שסבל בחודשים האחרונים ממחלה קשה ומייסורים מרים. אולם, לא רק ייסורי גוף היו לרב, גם ייסורי נפש ורדיפות רבות שהיו מנת חלקו במהלך חייו.
במהלך מסע הלוויה, התייחס לכך בנו ממשיך דרכו הרב ישראל אברג'ל, ואמר בכאב: "עשרות שנים אבא נרדף, איזו הבלגה. את הרדיפות שרדפו את אבא, הוא בוודאי מחל מחילה גמורה. לפני 20 שנה היו ימים קשים, אבא היה אוסף אותנו כל ליל שבת, 'אנחנו אוהבים כל יהודי', והיה קורא לכל אותם ילדים של אותם שרדפו אותו, והיה מחלק להם הפתעות, זה לא בדרגות שלנו".
רדיפות רבות נרדף הרב יורם, אולם המרכזית שבהם התרחשה לפני כשנתיים, בז' כסלו תשע"ד, אז נעצר בנתב"ג ונלקח לחקירה, באשמת שווא כביכול היה מעורב בפרשת סחיטה בבחירות המקומיות בנתיבות.
החקירה התמשכה, והרב זצ"ל העביר כמה ימים במעצר ועבר חקירות חוזרות ונשנות. לאחר כשבוע הרב שוחרר למעצר בית, כשבסיומו עדיין נאסר עליו להגיע לביתו בנתיבות, עד לנר ראשון של חנוכה. הרב התמרמר על ביטול התורה שנגרם לו ולתלמידיו הרבים שיצאו למחות על ביזוי כבוד התורה, הוא היה בצער גדול בכל אותם ימים.
ואז, לאחר כמה חודשים, בט' ניסן תשע"ד, הודיעה פרקליטות מחוז דרום, כי החליטה לסגור את התיק נגד הרב, ולא להגיש כתב אישום, לאחר שלא הצליחו לבסס את הטענות כביכול הרב היה מעורב בעבירות שייחסו לו. במהלך ימי המעצר, יצאו אלפי תלמידיו של הרב להפגנות סערות ברחבי הארץ, במחאה כואבת ממעמקי ליבם על ביזוי כבוד התורה.
השאלה העולה ממקרה זה וממקרים רבים אחרים, האם לא כדאי שהמשטרה והפרקליטות יאמצו דפוסי עבודה אחרים כשמדובר ברבנים, מנהיגי קהילות הנערצים על אלפים ורבבות?
אם יש צורך לחקור - שיחקרו. אך עליהם לדעת כי מדובר ברב. באדם גדול. באדם שהיחס אליו נוגע לאלפי אנשים, החשים מושפלים מהפגיעה בכבוד רבם, וגם על כך צריכים לתת את הדעת. וכמדומה שזה לא נעשה במדינת היהודים. אולי להיפך.
הרב ישב במעצר כמעט שבוע שלם, ואחר כך במעצר בית, ואחר כך הרחקה מביתו. למה? למה כל זה? האם כל זה היה הכרחי, או שהיה ניתן לשמור יותר על כבודו, בפרט כשבשלב זה מדובר בחשדות בלבד (שהתבררו כעורבא פרח)?
כבר אז אמר עו"ד אריה ליבוביץ, מפרקליטיו של הרב אברג'ל ל"כיכר השבת" כי "הסיפור האמיתי איך המשטרה עשתה את מה שעשתה, הרב מחזיק 2000 משפחות, כל חייו במוסדות תורה וגר בדירות שיכון, הרב תומך ביחיאל זוהר כבר 20 שנה והוא סופג בגלל זה הרבה ביזיונות שהתחילו עם פשקווילים נגדו, עכשיו עשו עוד פעולה כדי לבזות אותו".
"התשובה למעצר שנראית כרגע זה שהמצב הקשה של המשטרה בפרשיות אחרות שהוביל אותה לעשות מעצר מתוקשר. זה מגוחך", אמר בזמנו עו"ד ליבוביץ.
המקרה הזה אינו היחיד, שבו נדמה כי דווקא בישראל, טרם הפנימו את הכבוד המגיע לרב בישראל. ניקח לדוגמה את האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, במשך שנים הוא סובל מעינוי דין מתמשך וזאת בזמן שהוא סובל ממחלה קשה, ההולכת ומתפשטת בגופו.
ולא רק מעצרים וחקירות היו מנת חלקו, כאשר ביקש לצאת לטיפולים הכרחיים בחו"ל, הנחוצים לבריאותו, התעקשה הפרקליטות שלא לאפשר זאת, בהסתמך על חוות דעת שהתבררו כלא מדויקות, והראיה שבית המשפט העליון נעתר לבקשת הרב ואישר את טיסתו לטיפולים.
האם ההתעקשות הזאת הייתה הכרחית? האם לא יכלה הפרקליטות לגלות יותר חמלה, כלפי מנהיג קהילה שרבבות סרים למרותו?
בפרשת הרב פינטו אלו שמצויים בפרטי החקירה טוענים שכל ההליך כנגד הרב לקוי בתפיסה של הכרת המציאות של יחסי רב וקהילה שחלק ממטלות הרב הוא לעיתים לסייע כספית לבני קהילתו אבל המערכת בציניות אופיינית אטומה מפתיחות לשונה לא מצליחה להבין את זה.
אולי הגיע הזמן, שברשויות אכיפת החוק יבינו כי גם אם יש צורך לחקור רב, יש לעשות זאת בכבוד הראוי, להשתדל לצמם את הפגיעה בכבודו ובכבוד תלמידיו למינימום ההכרחי.
עם זאת ראוי לציין, שבמערכת המשפט, יש תקווה של אוזן קשבת, המתחשבת ברגישות של המקרים המדוברים, כפי שציינו למשל במקרה של הרב פינטו כשבית המשפט העליון, אישר את בקשת הרב למרות התנגדות הפרקליטות. אין לנו אלא לקוות, כי הגישה הזאת תתרחב ותחלחל לכלל המערכת.