אלפי בני אדם ליוו אחר הצהריים (ראשון) בכרמיאל ובאופקים את אלון בקל ושמעון רוימי הי"ד, שני הרצחים בפיגוע הירי הקשה בתל אביב ביום שישי האחרון.
אביו של אלון בקל ספד לו: "אלון, בן יקר ואהוב. איך אפשר לכתוב מכתב פרידה לבן שעוד לא מלאו לו 27? איך אבא יכול לכתוב עליך? איזה ראש גדול היה לך. אמרת לי 'נשיג מטרה, ואז נחפש את המטרה החדשה'. איזו נתינה הייתה לך, אספת מוצרים לניצולי שואה ורצית עוד. כולם ידעו שאתה תגיע רחוק. בשיעור הראשון שלך במכללה המרצה אמר שיש לנו פה מצליחן. הייתה לך אהבת אדם, אהבת המדינה. איזה מלך היית. לא סתם קראתי לך אלון התותח".
"נשארנו כאן למטה מרוסקים ואתה שם למעלה עם הנשמה הגדולה שלך. אלוני, אלוני, אלוני. אוהבים אותך לעד".
האם ניצה ספדה בבכי: "היה לנו ילד ואיננו עוד. אלון ילד אהוב. נסיך שלי. תמיד אני נושאת משא כבד, אבל את הכאב הקשה הזה לא אצליח לשאת לעולם".
אבי, אחיו של בקל הי"ד, ספד לו: "זה לא נתפס שהגעת אל הסוף. המטרות שלך עוד לא הושגו. המטרות שלך לא היו בינוניות. ידעת בדיוק מה אתה רוצה וחתרת להשיג את המטרות. ידעת לגעת באנשים, לעשות שמח, להפעיל אותם. אין הרבה אנשים שאפשר להגיד עליהם שהם אגדה. אתה אחד מהם. אגדה היית בחייך. מספר החבורות שהיית שייך אליהן, היית הקודקוד שלהן, הוא בלתי נתפס. אבל כל זה לא עוזר לנו. אנחנו שבורים ואתה חסר. לפחות בסוף הדרך היית מאושר".
גם באופקים ליוו אלפים למנוחות את שמעון רוימי הי"ד. דודתו ספדה לו: "היום אנחנו עומדים כאן ובמקום לחגוג את יום הולדתך אנחנו קוברים אותך. לא זוהי דרך החיים, שהורים קוברים את בנם. עכשיו אנחנו מבינים את המושג 'בטרם עת'. השם יקום דמך שימי. מתת מות קדושים. הפכת להיות הילד של כולם. גשם הזלעפות שהיה בימים האחרונים הראה כמה השמיים בוכים על לכתך. מעולם לא עשית רע לאיש".
"עברת את עזה, עברת מלחמה, אבל לא יכולת לכדור אחד של שנאה, אותו כדור שפילח את ליבך פילח את לבבות כולנו. האם זאת הארץ המובטחת? השארת אחריך פצע שלעולם לא יתאחה. אנחנו מסרבים להיפרד. קיבלנו אותך במתנה לתקופה קצרה מדי, פחות מ-31 שנה. תנוח על משכבך בשלום, נשמה טהורה שלנו. יהי זכרך ברוך".
במקביל, מאות בני משפחה וחברים השתתפו בהלווייתו של אמין שעאבן, נהג המונית שנרצח זמן קצר לאחר הפיגוע, ייתכן על ידי המחבל. "הוא נרצח בדם קר אחרי שעבדו עליו, כי אם הוא היה יודע שיש לו מחבל במונית - הוא היה נלחם בו", סיפר חברו נדיר.