בשבוע שעבר ראינו שיש לשלם לשכיר יום את שכר עבודתו בעת גמר פעולתו. עוד ראינו כי במצבים בהם אין לבעל הבית לשלם את שכר העבודה אזי יש לו ללוות בכדי לקיים את מצוות ביומו תתן שכרו ולהימנע מאיסור בל תלין. לאור זאת יש לבחון האם ביחסי עובד מעביד המקובלים כיום, ניתן לדחות את מועד תשלום שכר העבודה לסוף החודש וכדומה, וכן האם מחויב המעסיק ללוות בכדי לשלם את המשכורות במועדן.
המשנת יעבץ (חו"מ סימן מה) מבאר כי ניתן להתבונן על איסור בל תלין בשתי דרכים שונות. ניתן להבין שאיסור בל תלין משקף זכות ממונית שעוסקת בקביעת מועד תשלום שכר העבודה. בדרך כלל אין ויכוח בין המעסיק לעובד על החובה לתשלום שכר העבודה, מפני שהמעביד מאשר את קבלת השירות, אך פעמים המעביד יכול להיות מעוניין בדחיית מועד התשלום לתאריך מאוחר יותר, את הדחייה הזו התורה מעוניינת למנוע, מפני שהעובד זקוק לדמי העבודה בכדי לפרנס את משפחתו. כדי למנוע את דחיית מועד תשלום שכר העבודה, התורה מעניקה לעובד זכות ממונית באמצעות איסור בל תלין, אשר אוסר על המעביד לדחות את מועד תשלום שכר העבודה. אם נקבל את הגישה הממונית לאיסור בל תלין, אזי העובד יכול לוותר על זכותו, כפי שכל אדם יכול לוותר במודע על זכויותיו הממוניות, וממילא המעסיק יוכל בהסכמת העובד לדחות את מועד תשלום שכר מבלי לעבור על איסור בל תלין.
לעומת הגישה הממונית ניתן להתבונן על איסור בל תלין בהסתכלות איסורית וממילא לכאורה איסור בל תלין קובע את מועד תשלום שכר העבודה מבלי יכולת לשנות או לדחות את מועד התשלום. בכדי לחדד את הבנת הגישה האיסורית ניתן לדמות את מועד תשלום שכר העבודה למועדים נוספים שקבעה התורה, וכפי שלא ניתן להזיז את יום הכיפורים שנקבע לי' בתשרי, וכפי שלא ניתן לדחות את מועד אכילת המצה שנקבע לטו' בניסן, כך לא ניתן לדחות את מועד תשלום שכר העבודה שנקבע לסוף יום העבודה ( או בשכיר חודש בתום חודש העבודה).
לצורך הדיון באפשרות דחיית מועד תשלום המשכורות נמקד את בחינת השאלה אל הגישה האיסורית, שכן לפי הגישה הממונית איסור בל תלין לכאורה תלוי בהסכמתו של העובד, וממילא בהסכמת הצדדים ניתן לדחות את מועד התשלום מבלי לעבור על איסור בל תלין.
הגמרא (בבא מציעא קיא ע"ב) מביאה את דברי רב אסי הסובר שאיסור בל תלין נאמר אפילו ביחס לעובד שנשכר בכדי לבצור אשכול ענבים בודד מן העץ. נחלקו הראשונים בביאור דברי רב אסי, רש"י מפרש כי חידושו של רב אסי עוסק בשכיר שעות, שהרי בצרת אשכול ענבים אחד אינו אורך יום שלם אלא זמן מועט, וממילא רב אסי מחדש שאיסור בל תלין נאמר גם ביחס לשכיר שעות (או דקות).
המאירי מתקשה לקבל את הסברו של רש"י משום שהמאירי אינו מבין מדוע שיהיה הבדל בין שכיר יום לשכיר שעות, לדעת המאירי אין שום סיבה להבחין בין שכיר יום שנהנה מהגנה על הלנת שכרו, לבין שכיר שעות שלא ייהנה מהגנה על הלנת שכרו. לכן המאירי מפרש שדברי רב אסי נסובים על מקרה מיוחד בו השכיר נתבקש לבצע עבודה ששוויה עומד על פחות משווה פרוטה. לדעת המאירי בצרת אשכול בודד היא פעולה פשוטה שאורכת שניות ספורות וממילא שכר העובדה שמשולם בגינה אינו עומד על שווה פרוטה. לאור זאת עולה כי חידושו של רב אסי עוסק באיסור בל תלין ביחס לשכר עבודה שאינו שווה פרוטה.
מתוך ביאור המאירי לכאורה ניתן להסיק כי הוא מפרש את איסור בל תלין בגישה האיסורית ולכן גם בשכר עבודה של פחות משווה פרוטה יש איסור בל תלין, שהרי איסור זה אינו זכות ממונית אלא איסור הדומה לכל איסורי התורה וממילא אין להשהות את שכר עבודת הפועל גם אם שכר העבודה אינו עומד על שווה פרוטה.
הגמרא (בבא מציעא קי ע"א) אומרת כי למרות שבשוק של סורא הסוחרים היו משלמים את שכר עבודת הפועלים בתום שבוע המסחר ולא בתום כל יום עבודה, הם לא עברו על איסור בל תלין, משום שהעובדים הסכימו לדחייה מתוך הבנה שלא תמיד המעות מצויות בכיסם של הסוחרים. מדברי הגמרא עולה כי בעת כריתת חוזה העבודה ניתן להתנות מראש את מועד התשלום וממילא להינצל מאיסור בל תלין שחל בתום יום העבודה.
נחלקו רש"י והמאירי האם בתום שבוע המסחר, עת הגיע מועד התשלום שהוסכם ונקבע בין הצדדים מראש, חל איסור בל תלין. רש"י סובר כי בתום שבוע המסחר אין הסוחר עובר על איסור בל תלין (אלא רק על איסור בל תשהה) משום שדחיית מועד התשלום מפקיעה את האיסור וממילא אין האיסור חוזר ומתעורר מחדש במועד הדחוי שהוסכם בין הצדדים. המאירי חולק וסובר כי דחיית מועד התשלום בהסכמה( דחיה מראש לפני תחילת העבודה) דוחה גם את איסור בל תלין אל המועד שנקבע, וממילא אם בתום שבוע המסחר המעסיק לא ישלם את שכר הפועלים אזי הוא יעבור על איסור בל תלין.
לאור שיטת המאירי שסובר כי רב אסי מחדש שאיסור בל תלין חל גם בשכר עבודה של פחות משווה פרוטה, ולאור פירושו את סוגיית שוקא דסורא שאיסור בל תלין נדחה למועד התשלום שנקבע בין הצדדים, ניתן להסיק כי גם הגישה האיסורית שרואה בבל תלין איסור ככל איסורי התורה, סוברת שניתן לדחות את מועד תשלום שכר העבודה וזאת בניגוד למחשבה הראשונית שהצגנו בתחילת הדברים.
עוד ניתן להסיק כי לשיטת המאירי הסובר שדחיית מועד התשלום בהסכמה, דוחה גם את איסור בל תלין למועד החדש, אם במועד החדש לא יהיה למעסיק לשלם את שכר העבודה, אזי הוא יצטרך ליטול הלוואות ולטרוח בכדי לשלם את שכר העבודה בזמן (כפי שהוסבר שבוע שעבר), אך לשיטת רש"י שדחיית מועד התשלום בהסכמה מפקיעה לחלוטין את איסור בל תלין, אם המעסיק יתקשה בתשלום שכר העבודה במועד החדש, לכאורה הוא לא יהיה מחויב ללוות ולטרוח, משום שאיסור בל תלין אינו נמצא במועד החדש וממילא אין מי שיטיל על המעסיק את חובת הטרחה והשגת המעות בדרך הלוואה או כל דרך אחרת (מבלי לדון בחובה המוסרית של תשלום במועד המוסכם, והחובה לקיים הבטחות).
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה
לתגובות stern1416@gmail.com