היום, כ"ב בשבט, מצויין יום הייארצייט של ה"דער קוצקער רבי", הרב מנחם מנדל מקוצק זיע"א, מייסד חסידות "קוצק", שהיה ידוע באמרותיו החריפות - כשבמשפט אחד קצר היה מכניס כל כך הרבה עומק ותוכן חריף שחודר עמוק אל תוך הלב. לרגל הייארצייט אנו מביאים בפניכם מבחר מאמרותיו:
• יתכן שאף אני יכול להחיות מתים, אלא שהעדפתי להחיות חיים.
• איננו מחדשים דבר בעולם, אנו רק מגלים את הטוב הטמון בו.
• אנשי העיר מוצאים חן בעיני, הם מגלים מסירות נפש למען דבר הנראה בעיניהם אמת. עיר שזורקים בה אבנים - עיר היא. כאן נשב! (כשהגיע לקוצק כדי לקבוע את מקום מושבו וזכה למטר אבנים מהמתנגדים לחסידות).
• אין לך כנהר של מים לטהרה, אבל כשהוא קפוא, אפשר לחרוט עליו צלם.
• המאמין במופתים - אינו אלא שוטה. ומי שאינו מאמין שיוכלו להיעשות על ידי הצדיקים - אינו אלא אפיקורס.
• כשמביטים ביהודי אחד, אפשר למצוא בו פגם, אבל בכלל ישראל אין שום פגם. כולו קודש.
• שתיקה - היפה שבקולות.
• כל הדברים שבעולם אפשר לחקותם, חוץ מן האמת. שכן אמת מעושה - שוב אינה אמת
• דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב. גם ללב ממנו יצאו הדברים.
• כלל זה נקוט בידך: מי שאינו רואה את המקום [=ה'] בכל מקום, אינו רואה בשום מקום.
• בעצם, אין המיתה ולא כלום. רק כמו שהולכים מחדר אל חדר, והחכמים בוחרים בחדר היותר יפה.
• אילו היה ה' יתברך מראה לך את פרצופך האמיתי - לא היית יכול להתקיים אפילו שעה אחת.
• אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה.
• איפה נמצא אלוקים? - בכל מקום שנותנים לו להיכנס.
• כדי להציל את סדום שלא תהפך, היה צורך בעשרה צדיקים לפחות, ואילו כדי להפוך עולם ומלואו - די בשוטה אחד.
• נאמר שכל מעשיך צריכים להיות לשם שמים. ומה פירוש "כל מעשיך"? ללמדך שאפילו המעשים הנעשים לשם שמים צריכים להיות לשם שמים.
• ש המבקשים לנסוע לארץ ישראל כדי שלא יצטרכו לשאת בסבל גלגולי מחילות. תמה אני, אוהבים הם את גופם מאד מאד, שאף לסבל שלאחר המוות הם חוששים?
• "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" (קהלת א, יח) - ומה בכך? כדאי לו לאדם להוסיף מכאוב, ובלבד שיוסיף דעת.
• "ותרגילנו בתורתך" (שחרית) - לתפילה רע ההרגל. ללימוד - משובח!
• המתון עושה דרכו ביישוב הדעת, ועל כן אינו ממהר לעשות דבר. העצל מתעצל להתיישב בדעתו, ועל כן פזיז הוא בהנהגתו.
• חסיד - מורא שמיים עליו. מתנגד [לחסידות] - מורא "שולחן ערוך" עליו.
• כל המידות כולן צריכות כוונה, חוץ ממידת ענווה. שכן ענווה, שיש עמה כוונה, שוב אין שמה ענווה.
• כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.
(מקור: לקט אמרות וספר אמת ואמונה)