מאז הקמת הממשלה הנוכחית, בה שותפות המפלגות החרדיות בקואליציה בראשות בנימין נתניהו, נדמה כי שבה העדנה לפוליטיקאים החרדים שנהנים להיות שוב בשולחן מקבלי ההחלטות.
בהסכם הקואליציוני נקבעו סעיפים רבים המתייחסים לחוקי דת ומדינה, כמו גם תקציבים לעולם התורה - הישגים שהביאו המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה. אולם נדמה כי במהלך השנה האחרונה הנציגים החרדים "התאהבו" במצב שנוצר, וכבר אינם דואגים לאינטרס החרדי, לפחות לא כבעבר.
נכון, ניתן לראות זאת במבט כולל באופן חיובי, הח"כים החרדים הפכו מנציגים מגזריים לנציגי כלל האוכלוסיה בישראל. יהיו אף שיראו בכל תהליך של ישראליזציה שעובר על הח"כים החרדים.
מי היה מאמין פעם שליצמן וגפני יזכו לאהדה ציבורית מקיר לקיר בקרב כלל האזרחים? מי חשב ששר הבריאות יזכה פעם אחר פעם בתואר הנציג המוערך ביותר על ידי אזרחים חילונים? מי חלם שיור וועדת הכספים יהיה יקיר הפריפריה החברתית של מדינת ישראל? אכן, אין ספק. זה מחמיא. אולי אפילו משכר. עמדת הכוח, ההערצה והיכולת להשפיע ולפעול למען כולם.
לשר ליצמן נזקפות זכויות, כגון מהפיכת הקנאביס והרפורמה בבריאות הנפש כמו גם סל טיפולי השינים לילדים. גם יו"ר וועדת הכספים משה גפני מוערץ בערי הדרום וצפון הארץ וקיבל תעודות הוקרה לרוב ומי יכול לשכוח את ההישגים של השר דרעי בהורדת מחירי התחבורה הציבורית כמו גם בפעילותו למען המשק בתפקידו הקודם כשר הכלכלה.
אולם נדמה כי בכל הקשור למאבקים ציבוריים בנושאי דת ומדינה חל רפיון מסויים, ההישגים דלים לעומת מה שניתן היה להשיג וכך גם העמידה על משמר החומות. יותר מידי צריך "להחליק" מידי פעם ולוותר.
אולי הח"כים שלנו הפכו לישראלים ודואגים לכלל האוכלוסיה, אולם צריך לשמור שלא ישכחו להיות חרדים. המטרה הראשונית לשמה נבחרו על ידי גדולי ישראל לכנסת הייתה בכדי לייצג את הציבור החרדי ולדאוג לאינטרסים של עולם התורה.
מחריד לחשוב כיצד דווקא בקדנציה הנוכחית נרשמת התערבות בתכני החינוך החרדי. מילא בתקופת לפיד ופירון, אבל כעת? כשהשותפים הטבעיים הינם חלק בלתי נפרד מהקואליציה?
מחריד גם לראות כיצד דווקא בקדנציה זו מוותרים נציגי הציבור החרדי במודע על חלק מרחבת הכותל המערבי וגורמים במו ידיהם להכרה ברפורמים.
אין ספק שנתניהו רואה את החרדים כבולים לסיר הבשר ויודע שההתנתקות בלתי אפשרית, ולפיכך הוא בוחר לזלזל ולצפצף.
גדולי ישראל מכל החוגים והעדות מתריעים ומפרסמים קריאות קודש כשהם תוקפים את ההכרה ברפורמים ואת הפגיעה בקדושת השבת דווקא בקדנציה זו, אולם הנציגים החרדים בוחרים להמשיך ולשתוק. מקסימום מסתפקים בגינוי רפה.
אין זה פלא שנתניהו, מומחה בזיהוי חולשות אנושיות, מבין שאין קייס למאבקים מולו ובוחר להתעלם ולהמשיך בחיבוק לרפורמים.
מתברר שוב כי השותפים הטבעיים של ביבי הם הטייקונים הרפורמים, כשעלינו, החרדים, הוא בוחר לצפצף.