חומות ודמעות שקופות
(צילום: שאטרסטוק)
אאא

מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה "מסורבות גט"?    

האסוציאציה הראשונה שעולה לנו בראש בנושא כזה, היא רחוקה וערטילאית משהו - מסורבת גט היא מישהי שנמצאת "שם" לא בשכונה שלנו. מסורבת גט היא זו שכבר 10 שנים מבקשת את עזרת בית הדין להשתחרר מקשר זוגי שלא מתאים ועדיין כבולה כי בעלה רוצה שלום בית, או נעלם אי שם במבואות הג'ונגלים בדרום הגלובוס.

אם אתם קרובים לנושא ודאי נזכרתם בסיפור ה"חם" האחרון, על בעל שאינו מוכן לתת גט לאשתו שנים ארוכות, למרות שאינו מעוניין לחיות איתה. ובית הדין בפסד' תקדימי החל את חובת המאסר על אביו.

היום - י"ג באדר ב' - יום תענית אסתר, הוא יום שנקבע כיום להפגנת סולידריות עם מסורבות גט. אנו מבקשות לעצור לשנייה את מירוץ החיים, בין תחפושות למשלוחי מנות, באחד הימים השמחים יותר בלוח השנה היהודי, ולהסתכל בעיניים של אותן נשים ובני משפחותיהן ששמחים בפורים, אבל מאחורי סורגים.

קל לנו להתעלם ממקרים שכואבים לנו. הרבה יותר נח לעצום עיניים ולומר שבחברה שלנו זה לא קורה ואף אחד לא מתנהג בצורה הזו. יש ערכים ומצוות, דיינים ודינים. יש  ארבעה חלקים ל"שולחן ערוך" ועוד את החלק החמישי שלו שמחייב אותנו להתנהגות מוסרית.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אבל האמת היא, כמו תמיד, מורכבת יותר ומכאיבה הרבה יותר לנוגעים (בעיקר לנוגעות) בדבר. במציאות יש הרבה מאד נשים חרדיות "משלנו" שמחויבות או נאלצות לוותר על כספים כדי לזכות בחופש - ולקבל גט. במציאות יש הליכי גירושין שנמשכים שנים עקב רצונו של הבעל ב"שלום בית" בכל דיון, עקב נבצרות של הבעל או סחבת בבתי הדין ודיינים שאינם ממהרים להוציא פסק דין לחיוב גט גם כאשר ברור לכל הצדדים ש"שלום בית" כבר לא יהיה כאן.

ברשות אותן נשים אמיצות - אני חושפת כאן שני סיפורים אמיתיים שמתרחשים כיום במסדרונות הרבנות - הן מאמינות שהחשיפה לסיפורים אלה - תועיל למודעות ולהגברת הרגישות.

• • •

מרים (שם בדוי) אם לארבעה ילדים בשנות השלושים המאוחרות שלה. היא יכולה להיות השכנה שלכם בדלת ליד או המזכירה במקום העבודה שלכם.  מרים נמצאת בהליך גירושין למעלה משנתיים ובמשך השנתיים האלה בכל דיון אומר הבעל שהוא מוכן לתת גט, אבל... בשנתיים האחרונות היו הרבה סוגים של "אבל": אבל רוצה לחזור הביתה לניסיון של 45 יום - אח"כ ייתן גט מיד. (היא לא הסכימה, אז לא היה גט) שתשלם את כל החובות בעירייה ואז ייתן גט" (היא שילמה, ותתפלאו - לא היה גט).

הוא רוצה לצאת מהמשכנתא - ואז ייתן גט, בשביל  זה היא צריכה לקחת את המשכנתא על עצמה. חסר טופס אחד שבו היא אמורה להצהיר שהיא גרושה, אבל אותו היא לא יכולה להביא - כיון שהיא לא גרושה והתנאי לגירושין הוא שהיא תוציא אותו מהמשכנתא. אפשר להתחיל להבין את הרעיון, נכון?

את הילדים הוא רואה בהמלצת הרווחה במרכז קשר - מאז הוא הודיע שעד שהם לא יבואו אליו הביתה - הוא לא ייתן לאמא שלהם גט. וממש לאחרונה הגיע תנאי נוסף - במשך כשנתיים הוא לא משלם מזונות לילדיו ויש על זה חוב להוצאה לפועל - אם היא תוותר על  החוב - יהיה גט, מיידית.

מרים (שם בדוי) היא לא אשה מסכנה, היא אמא במשרה מלאה ויותר, עובדת ומפרנסת. חיה חיים מלאים. אבל מאחורי סורגים שקופים, כשהמפתח למנעול נמצא בידיו של  בעלה בנפרד - שלא רוצה אותה, אבל רוצה להרוויח מהמצב כמה שיותר.

• • •

שושי היא אשה צעירה בת 27, אמא לילד אחד. למעלה מ-3 שנים היא בהליכי גירושין. שלוש שנים שבהם הם מגדלת לבד את ילדה אשר אביו לא מכיר בו כלל. בעלה היה זה שהחליט שהיא לא מתאימה לו יותר, אבל מאז התחרט וטוען שרוצה "שלום בית".

אב בית הדין קרא למישהו ממשפחתה ואמר לו שכל עוד היא תובעת את האבא על מזונות בנו בבית משפט - היא לא תקבל גט. הוא ביקש שימסור לה שאם היא מוותרת על חוב מזונות (של 3 שנים, בינתיים) יהיה לה גט באופן מיידי. כמובן שבדיונים הרשמיים - עדיין מדבר על "שלום בית".

• • •

בעולם אחר - מתוקן יותר - אשה בת 24 לא הייתה צריכה לבזבז 3 שנים יקרות מחייה על מו"מ כדי לקבל את הזכות להמשיך בחייה. בעולם מתוקן דיינים לא היו שואלים נשים בהליך גירושין - כמה הן מוכנות לתת כדי שיעזבו אותן בשקט ויתנו להם להתחיל חיים חדשים. באותו עולם - החברה שלנו הייתה מוקיעה את אותם אנשים שחיים בנפרד מבנות זוגן, אבל מנסים לסחוט אותם כלכלית כמה שיותר - עד שלבית הדין תפקע הסבלנות (שהיא בדרך כלל ארוכה מאד) ויתחילו להפעיל את הסנקציות שאמורות לחול על סרבני גט.

הוויתורים האלה, שנשים מוותרות עבור הגט פוגעים בעיקר בילדיהן. כאשר המצב הכלכלי של האם - שמלכתחילה משתנה לרעה עקב התהליך הופך להיות רעוע עוד יותר. אז האישה מוותרת על חלק (או על כל) רכושה, מוותרת על כתובתה, מוותרת בחוסר ברירה על  מזונות עבור ילדיה ומנקודת פתיחה נמוכה כל כך אמורה לנסות ולהשתקם ולהחזיק את משפחתה.

שושי ומרים - הם  אחיות לדינה - שוויתרה על  חלקה בדירה כדי לקבל את הגט. למיכל - שמחכה כבר 8 שנים שמשהו יזוז אצל בעלה בנפרד (הוא עדיין לומד בישיבה, ומלמד בעצמו תלמידים). לנחמה - שלקחה על עצמה חובות של עשרות אלפי שקלים כדי לצאת מכלא הנישואים הלא קיימים.

שושי, מרים, דינה, מיכל ונחמה - יכולות להיות גם האחיות שלכן או הבנות שלכן. כשהדברים מתקרבים לפתח הבית שלנו - הכאב והתסכול הם בלתי נסבלים.

אני מאמינה בכח של חברה וקהילה - ובפרט זו שלנו. ביכולת של אנשים בתוכנו להתארגן ולנצל את העוצמה הזו למקומות טובים עבורנו - כחברה. סרבנות גט, וסחיטה כלכלית בחסות הליך גירושין (של גברים ונשים כאחד) כתנאי לקבלת הגט הם דברים לא מוסריים שחובה עלינו להוקיע בריש גלי.

פשקווילים צריכים להיכתב ברחובה של עיר במקרים כאלו, גברים מעגנים לא אמורים להיות מקובלים בבתי מדרשות, ולא צריכים להמשיך ולהיות חלק מהחברה הנורמטיבית שלנו. בעצם שתיקתנו האדישה להתנהלות האכזרית שלהם - אנו נותנים להם את הכח להמשיך.

עבור חברותי וילדיהן הגיע הזמן להפסיק לשתוק - בשם הערבות ההדדית של עם ישראל, אני קוראת לכולנו לשנות את הגישה, לפתוח את העיניים ולראות עוול שזועק לשמיים. בואו יחד ונעזור למוטט את החומות השקופות שמקיפות אותן, ובאחריות קהילתית ובאי נתינת לגיטימציה למעגנים  נהיה חלק בפדיון שבויים של ממש.

הכותבת הינה יו"ר ומייסדת ארגון "באשר תלכי" המסייע לנשים חרדיות ומשפחותיהן במצבי פרידה וגירושין