עשרת הנוסעים שהייתם שמחים לתלות...

מבחינתו הנסיעה זו שעה של מלחמת קודש. הוא עולה לאוטובוס ונושא תפילה לטרף. והנה אורו עיניו, בחור צעיר שמחזיק בידיו לא פחות מאבי אבות הטומאה, גאלקסי S7 שעוד לא הגיע לישראל. הוא ממהר לסיים את האזנה לקוו הנייעס, שעדכן "בהשקפה" האחרונה ומסתער בהתלהבות על היעד, ומתחיל במשא הקודש, המשולב בסיפורי אימה מהחדש של קובי לוי. רבינו, זה בסדר קיימת חובת מחאה, עכשיו תעבור לחובת כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה וכו'. אגב, אם לצערו לא נמצא נגע ופגע ואפילו לא גאלקסי מיני 1 בכל רחבי האוטובוס, הוא מיד יעבור לתכנית ב' הכוללת משא חוצב להבות אש, על הסכנה שבגיוס/רפורמים/ קוליפורמים ושאר מרעין בישין, תלוי לפי מה שנכתב במאמר המערכת של "המחאה" הבוקר.

2. החפרנית

כן יש גם בנים כאלה, אבל תכלס' תשעה קבין וגו', זה מחוקי הטבע. הגברת הנכבדה השמחה על שעה פנויה בדרך בני ברקה, מחפשת שותפה לשיחה, שנמצאת בדמותה של השכנה של גיסתה המשוועת לתת תנומה לעיניה. במקרים בישי מזל, לה ולנוסעים, כאשר לא נמצאת נפש חיה, היא שולפת את הנוקיה C220 וממהרת להתקשר לאחותה, ואז השיחה המרתקת עולה ב3 וחצי טון וכוללת משפטים בסגנון: "מה?? מה אמרת? לא לא שישי, שלישי! שלללללישי". גברת, לא, לא מעניין אותי לדעת מי הבנדוד של שושי שהתחתן עם האיינקעל של פיקובסקי ומה היה הטעם של השניצל בארמונות חן (ספוילר: אין טעם).

3. הדי ג'יי

זה שפותח לך מועדון ים תיכוני על ספסל מקרטע, ומריץ את הפלייליסט בווליום שלא היה מביש חתונה מקפיצה של יוס ושונטל. אחי, זה שיש לך אוזניות של ביטס, לא אומר שאני מעוניין להתעדכן בלהיט החדש שגלגל"צ לא משמיעים.

4. המגיד שיעור

האמת צריכה להיאמר, אני מעריץ את האנשים האלה (ליתר דיוק: אדם אחד המוכר לכל נוסעי קו 402). הוא יודע שהנוסעים היו מעדיפים ללכת ברגל לירושלים, מאשר להאזין לרמקול המצרצר שלו, אבל ממשיך יום-יום בעזות דקדושה. אבל בחייאת צדיק, אם הייתי רוצה שיעור ב"מנין לכסף שהוא קונה" (קידושין, שם שם, ללא מעודכנים), הייתי הולך לשטיבל ליד הבית, או מוריד שיעור לנגן מקול הדף.

5. הלא מתקלח

טוב, אלה הכי גרועים. באמת, זה כבר לא צחוק, אז אכתוב במילים ברורות. האוטובוס מספיק חנוק ומסריח וגורם לבחילות, גם בלי שבעת ענני הכבוד שמתנדפים ממך, וממלאי=ם את כל חללי עלמא בתמהיל קטלני, המשתווה בעוצמתו לפצצת מימן, של הערינג, טשולנט והריח של המקווה שלא החליפו את מימיו מאז שהתמלא בימי חוני המעגל. שמע, גם בתשעת הימים מותר לתת לאנשים לנשום, ובטח באמצע תמוז, ותעשה טובה לא צריך לשבת על מושב וחצי. נחנקנו כבר, נחנקנו!

6. הנרדם עליך

אוקי, אני מבין שאתה עייף-מת, לא ישנת שלושה ימים ושלושה לילות, לא נתת תנומה לעיניך ושינה לרייסך, אבל אני לא 'פריד' והכתף שלי לא עשויה מנוצות. יש חלון או ידית, או שתביא סק"ש ותישן במעבר, סטייל הקעמפ בישיבה. ולמה עם הרוק אבל, למה?!?!

7. האוכל

אנשים רעבים, זה לגיטמי. אנשים התרוצצו ולא הספיקו לאכול, גם לגיטמי. אבל לפזר עלי את הבורקס של 'הצבי' זה לא לגיטמי. בכלל לא. וגם ללעוס בקולות שמזכירים התרסקות של קרחון. ידידי, שיהיה לך בתיאבון, אבל תשתדל בלי ביצה קשה לפחות וגם בלי טונה. ואין צורך, אני לא רעב ולא מתחשק לי בורקס יבש של 'שובע'.

8. החושבים שזיהו אותך

אתה יושב לתומך באוטובוס העושה דרכו בני ברקה, שקוע במחשבות על הא וגם על דא (דא, ליברמן). ואז הוא פשוט מגיע. הוא נעצר על ידך, ומביט במבט מהורר, אתה מסתכל ותוהה מה הוא רוצה ממך, ואז מתפשט חיוך רחב על פניו, ובקריאת צהלה הוא פונה אליך: "יששכר, מה קורה". אתה עונה בנימוס שאתה לא יששכר. אבל הוא לא מרפה: "נו, אתה לא יששכר שמואלובוב, מ'חניכי הת"תים'?". "לא". "אתה בטוח שלא?!". בטוח. אני לא האחיין של הגיס של השכן, גם לא למדתי בתפארת הפלפול ולא בקרתי מעולם בעמנואל (סנוב).

[במאמר המוסגר: יש את הזן היותר גרוע, של אלה שזיהו אותך באמת. "אתה מכיכר השבת?". "כן". "מה אתה עושה?". "עורך". "מה כאילו אתה כותב את הדברים?!". "כן". "תגיד, ישי כהן איך הוא?!".]

9. איש השיווק

הוא בא לכאן כדי למכור. והוא יעמוד ביעד. והוא מוכר הכל. עוד בזמן שהוא פושט את מעילו, מקפלו הדק היטב ומניחו "למעלה", הוא כבר פוצח בשיכנוע מתקתק ומחויך. הוא מתביית על המטרה, ברמה שמפתחי טילים מונחים, יכולים רק לקנא, ומתחיל במשימה. נשמה, אני אוהב אותך, באמת, אבל אין לי צורך במשחה מונעת נשירה (יש לי יותר מדי שיער), אני גם לא מעוניין ב"אפשרות מצוינת להגדיל את ההכנסה שלך באלפי שקלים בלי לעבוד ובלי לצאת מהבית", (אחרי שאני אפסיד את המכנסים ברור שאני לא אצא מהבית) ולא, אני לא רוצה לקנות יחידת קרקע חקלאית בואדי ערה, שאו-טו-טו תופשר ואני אוכל לחתן את הנכדים והנינים. אני כן אשמח לכדור שינה, בשבילך.

10. המבקש לעבור מקום

הוא עולה לאוטובוס בתחנה האחרונה, כשהכל כבר עמוס כולל העשר מקומות בעמידה. עיניו מתרוצצות מצד לצד, ואתה כבר מרגיש, שטוב לא יצא לך מזה. ואז הוא נוחת עליך. "תראה זה אוטובוס מהדרין, אתה לא יכול לשבת ברביעייה מאחורה", "אכפת לך אולי לשבת ליד ההוא שם, פשוט אני מעדיף לשבת ליד אשתי". ויש את המהדרים, שמגלים כישורים של אלוף העולם בקוביה הונגרית. "אתה תעבור לפה, והיא תלך לשם, ואז הוא יהיה שם, וכאם זה ילדים שיכולים לשבת 6 ביחד, ואם נוסיף איזה כמה מושבים לאוטובוס, יהיה אחלה מקום לכולם, אז מה אכפת לך לעשות חסד ליהודי". תקשיב, אני נסעתי במיוחד לתחנה הראשונה, בשביל לשבת כאן בסוף, ולא ליד האדון ההוא, לא טוב לך חכה לאוטובוס הבא, או זה שיבוא אחריו.