כמה בלבול יש עכשיו בציבור שלנו, כמה חרדות, כמה תהיות "מי ישגיח על המשגיחים?", כמה עשתונות נאבדים, כמה דאגה של כל הורה לילדיו אהוביו, דאגה מטלטלת ומשתקת.
כולם בהלם עכשיו. ואני? ממש לא בהלם. ממש ממש לא. למען האמת, אני יותר בהלם מכך שאתם בהלם... מה תפס אתכם דווקא היום? איפה הייתם עד עכשיו? שום דבר לא השתנה באמת. הנתונים והזוועות היו כאן כל הזמן.
נחשפתם בימים האחרונים לקצה קרחון קטן ביום בהיר, זה הספיק לערער ולעורר. אני עוסקת בתחום, אני מנסה להכיר לעולם את הדבר הזה, כדי לרפא אותו. חובת הציבור לדעת.
אז בוקר טוב לכם אנשים. ברוכים הבאים לעולם התחתון שלנו. הוא כאן איתנו חי ובועט. הוא מתוחכם כזה. מוסתר כזה. שותק. מושתק. לא תגידו לו יפה שלום?
כל אותם אלה שיד ההשגחה הובילה אותם לעסוק בתחום הזה, שומעים המון. שומעים כל שבוע סיפור מחריד חדש. שומעים דמעות. שומעים זעקות עזרה ושבר. שומעים קריאות מצוקה על איבוד אמונה ואמון בכל מה שסביב, בכל העולם הזה.
ברגע זה קורים עוד כמה מקרים דומים, שחלקם, אם יתפרסמו, יגרמו לגל ההלם הנוכחי להיראות קטן וזניח לידם. הם עצומים. הם מזעזעים. כן, גבירותי ורבותי, יש כאן מגיפה מתחת לפני הקרקע! מגיפה שלא התחילה היום, היא נטועה עמוק עמוק באנושות, בכל דת, בכל מגזר, בכל חצר ובכל מוסד, בכל מקום.
זה לא עניין חרדי דווקא, או חילוני דווקא, זה עניין של כולם כולל כולם. בכל כיתת לימוד בבית ספר יסודי יש מספר ילדים שעברו פגיעה בעבר. בכל כיתת לימוד יש מספר ילדים או ילדות שיושבים ולומדים חומש, ומשנה, ויודעים באותו זמן שאולי הלילה הם ייפגעו. הם לא יודעים מתי, כי זה לא תלוי בהם, הם סתם חפץ כשזה קורה. עציץ.
יש להם איזה פוגע בבית שלהם, בחדר, והוא זה שמחליט מתי מתעללים בהם ואיך, ומתי מניחים אותם בצד. בכל כיתה זה ככה. בכל כיתה. בכל כיתה! מבינים?
אין פה אחד שקורא את הטור שאין לו כמה חברים טובים שעברו פגיעה, אין פה אחת שאין לילד שלה כמה חברים בכיתה שעברו פגיעה, שאין לה שכנה שעברה פגיעה. אין כזה דבר. אין! הנתונים הסטטיסטיים אומרים את שלהם, והם אפילו מעודנים ומקילים, כך אומרים כל העוסקים בתחום.
בשיח הימים האחרונים, אנשים מנסים לברר מאיפה זה בא ואיך ניתן למנוע, ישנם נסיונות לתלות את הפשע הנתעב הזה במנהגים של תרבות חרדית, באיסורים וגדרים של צניעות, או לחילופין בחשיפה לתכנים אסורים, בתרבות מתירנית. לא. אין קשר מוכח. פוגע הוא פוגע הוא פוגע.
קווי האופי ומאפייני ההתנהגות של אדם שפוגע מינית הם קצת יותר מורכבים מהפילוחים הגסים הללו, הם יותר מאפיינים פסיכולוגיים אישיותיים מאשר תרבותיים. רק אופי הפגיעה ואופי ההתמודדות משתנים ממגזר למגזר.
ליטאים חושבים שזה רק אצל חסידים, ספרדים חושבים שזה רק אצל אשכנזים, מודרנים חושבים שזה רק אצל "דוסים", וכל זה נכון, בכל השילובים שתרכיבו. כל אחד חושב "רק לא אצלי, אצלי זה לא הגיוני, זה לא קשור אלי, זה אצל אחרים". האמת היא? זה אצל כולכם, רבותי.
תבינו, אתם האחרים של האחר.
נורא עצוב כל זה, ומשתק, אין מילים לתאר, אבל נקודת אור יש פה עכשיו בימים אלה. אנו, העוסקים בתחום, מברכים על השיח והעניין שהציבור מגלה פתאום. עד עכשיו היה קשה להשמיע, אנשים דחו מידע בנושא, הדחיקו, העדיפו להחליק מה שניתן. לא עוד. תכף מבול.
מעל הכל, חשוב להבין שפאניקה לא תעזור, היא תגווע ותיעלם ולא תצא ממנה שום תועלת. עכשיו זה הזמן להפנות את המטען הזה לעשיית סדר ולדאגה אמיתית לעתיד הילדים שלנו, ולעזרה עצמית, למי שנפגע ולא טופל מעולם, וסוחב אתו משא.
***
ממליצה לכם לעקוב אחרי דף הפייסבוק שלנו "לא תשתוק". בימים אלה אנו מעלים סרטוני הדרכה איך לחנך את ילדינו למוגנות ולשמירה על פרטיות גופם ונפשם. בקרוב ממש נעלה הצעות למורים, למנהלי מוסדות, מה הם יכולים לעשות על מנת לזהות ילדים פגועים ועל מנת לחנך למוגנות ולמנוע את המקרה הבא.
אתם רק צריכים לפנות אלינו, כדי שהמומחים יבואו אליכם וילמדו אתכם.
כמובן, שבכל דבר ועניין ניתן לפנות אלינו. בשמחה. lo.tishtok@gmail.com