חוזה השכירות בין הצדדים נחתם בשנת 2014, וקבע כי בתמורה למגורים בבית הנמצא ביישוב קציר שבמועצה האזורית מנשה, השוכר ישלם דמי שכירות חודשיים של 5,000 שקל. בחוזה נכתב כי השוכר מצא שהבית מתאים לצרכיו וראוי לשימוש, והתחייב לשמור על הבית ועל הריהוט שהיה בו.
השוכר מסרב להתפנות?
פנו ל-עורך דין מקרקעין
ואולם, לטענת השוכר, לאחר שהוא ומשפחתו נכנסו, הם מצאו בבית ליקויים רבים. לטענתו, תלונותיו לבעל הבית נפלו על אוזן ערלה, ולכן בשנת 2015 הוא תבע ממנו פיצוי של 33,000 שקל, בטענה שאי-תיקון הליקויים הסבה לו נזק ומהווה הפרה של חוזה השכירות.
התובע פירט בתביעתו את הליקויים: שער כניסה חורק, מיזוג אוויר לא תקין, מערכות השקייה שלא פעלו, איטום קלוקל שבעקבותיו סבלו בני המשפחה מרוחות עזות, בעיות רטיבות וריח ביוב, ועוד. התובע הוסיף כי בעקבות המצב הנוראי של הבית הוא מתבייש להזמין אליו אורחים. עוד הוא טען כי לאחר שביקש מהנתבע את עזרתו, הוא איים עליו שיביא בריונים שיסלקו אותו משם. ילדיו תמכו בגרסתו.
בעל הבית – הנתבע – דחה מכל וכל את גרסת התובע, וטען כי התובע מנסה להפוך את היוצרות כדי להתחמק מתשלום שכר דירה. לטענתו התובע הוא שהפר את הסכם השכירות, כיוון שפשוט החריב את הבית והפך אותו ל"דיר חזירים". לפני שהתובע נכנס לגור בו היה הבית "ארמון" שהתארחו בו שופטים, שוטרים, רופאים ומשפטנים, טען הנתבע.
הנתבע אף הציג מסרונים שהוכיחו כי כן נענה לתובע, ואף הציע לבוא עם אנשי מקצוע כדי לבדוק את הליקויים ולתקנם, אך התובע לא שיתף עמו פעולה ופנה אליו בצורה בוטה.
בעקבות זאת, הנתבע אף תבע בעצמו פיצויים של 27,500 שקל עבור הנזקים שנגרמו לבית כתוצאה מהתנהלות התובע.
ממתי הנזקים?
השופטת רקפת סגל מוהר צפתה בסרטונים ותצלומים שהגישו שני הצדדים, והתרשמה כי תמונות שצולמו לפני הכניסה לבית מעידות על כך שהבית נמסר לתובע כשהוא נקי, מטופח ומסודר. לעומת זאת, תמונות מאוחרות יותר, שצולמו לאחר שהתובע כבר נכנס לבית, המחישו את ההזנחה, הנזקים, אי הסדר והלכלוך בבית.
חוות הדעת השונות שהוגשו בתיק לא הותירו בלב השופטת ספק בדבר קיומם של ליקויים בבית. ואולם, לא הוכח כי כך היה עם כניסת התובע, שאישר בחתימתו שהבית התאים לצרכיו.
בנוסף, השופטת התייחסה לעדויות של הצדדים וציינה כי בניגוד לתובע, שמסר עדות נסערת ומתלהמת, עדותו של הנתבע הותירה עליה רושם חיובי ומשכנע. השופטת האמינה לו כי עשה ככל שביכולתו כדי לרצות את התובע, והתובע הוא זה שלא אפשר לו לתקן את הליקויים.
לאור כל אלה, קבעה השופטת כי מי שהפר את החוזה הוא התובע – שלא שמר על הבית והתנהל בצורה בוטה כלפי הנתבע, ולפיכך תביעתו נדחתה. באשר לתביעה הנגדית, השופטת החליטה לקבלה בחלקה, ופסקה לנתבע פיצוי של 10,000 שקל על הנזקים שגרמו התובע ובעלי החיים שהוא מגדל בבית. בנוסף, התובע חויב בהוצאות משפט בסך 500 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין יואב סלומון עוסק בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.