עגונה את - כשהחיים הופכים לסיוט שאין לו סוף
(שאטרסטוק)
אאא

אף אחת בעולם לא מעלה בדעתה כי יש סיכוי קלוש כלשהו כי יום אחד היא תעוגן בנישואיה.  טוב, כמו שאף אדם אינו חושב שאם הוא יחצה את הכביש במעבר חציה ובדיוק בפס האחרון לפני העלייה למדרכה הוא ימחץ למוות ע''י משאית זבל או טרקטור שיעוף עליו וימחץ אותו...

ההשוואה בין הסבירות לנורמות שמתרחשות בחיי היומיום שלנו לבין דברים יוצאי דופן, חריגים, ובעלי משמעות קיצונית. לפעמים נעשית מתוך תמיהה מוחלטת למצב שנוצר, ללא כל  כוונה או צפייה שכך יקרה או יארע... ועוד לנו?

ח. תושבת מרכז הארץ ואם לשתי בנות מקסימות, גדלה במשפחה דתית מסורתית, היא עצמה התחזקה בסיום שנות התיכון ולפני שהחליטה כי לא תתגייס לצבא אלא תפנה  למדרשיה, בנקודת זמן זו היא הכירה את ש. עלם חמודות, בחור טוב שאף הוא סיים ישיבה תיכונית, שירת בצה"ל במסגרת הסדר ומיד אח"כ בחר להתחזק, נכנס לאחת הישיבות הטובות ועשה חיל.

דרך שלושת רבעי שידוך ורבע היכרות אישית, הוא פגש בח. הם החלו להכיר זה את זו, הייתה ביניהם כימיה, תקשורת מצוינת. והמשפחות תאמו האחת לשנייה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ש. בדרך צנועה הציעה לח. נישואין בניואנסים מתחזקים ומתחרדים, חצי פגישה חצי הצעת נישואין, היכרות הורים והופ... עמידה תחת החופה.

"תקופת ההיכרות שלנו" אומרת ח, "הייתה נהדרת, הוא אמנם היה טיפה שקט אבל זה מה שחיפשתי בחור שקט, נחמד מצחיק, שרוצה להתחזק ולהקים בית. לא היו לי דרישות בשמיים כוונתי לבניית בית סטנדרטי, חלק וכמו שנאמר; כאן גרים בכיף ובשלווה... אבל לא בדיוק זה מה שהיה".

"אין לתאר מה עובר בראשו של אדם המעגן את אשתו", אומרת ח. שכיום היא עגונה כבר כ-3  שנים. בית הדין הסכים כי אין להם שום סיכוי להמשיך ולחיות ביחד והורה על מתן גט, אך ש. לקח את רגליו ופשוט נעלם.

"אני זוכרת", אומרת ח, "כי יום אחרי שנישאנו הוא אמר לי, אני בחיים לא אעזוב אותך. הוא ציפה שאני אגיד לו בטח שלא. ואני בחורה לקראת שנות ה20 השבתי לו: למה לעזוב? תגיד, תמיד נחיה יחדיו".

"לאחר שנים הבנתי כי 'היחדיו' 'והנחיה' הן מילים בעלות  משמעות חזקה במיוחד עבורי, ש. היה אובססיבי סמוי, כך אני מגדירה אותו". אומרת ח.  "הוא היה חכם מדי כדי להסתיר את הפחדים שלו, לא הסתדרנו היו בינינו פערים עצומים ויום אחד הוא אמר "אני יודע שאת כבר לא רוצה אותי". קם והלך, הייתי אחרי לידת ביתי השנייה. התקשרתי אליו מספר פעמים וכשהוא ענה אמר לי, את בחיים לא תקבלי ממני גט".

"אני נותרתי כאובה, המומה ובעיקר לא האמנתי לו כל כך. חשבתי שזה עוד שנייה יעבור. ואז אדבר איתו על כך, אצעק, אפרוק נלך שוב לייעוץ נתמודד ושוב נשרוד. אבל רבות מחשבות, זה ממש לא מה שדמיינתי.

הקושי גם להסביר את המצב לילדים הוא קשה מאד, "זאת מלכודת. אבא שלהם הוא זה שכולא אותי אבל אני לא יכולה שהם ידעו את זה ושנפשם הרכה תיפגע. גם ככה זה לא קל כשאין דמות אב בסביבה וההתמודדות הנפשית הזו עם ההסתרה מהם והצורך להגן עליהם מהאכזריות של אבא שלהם היא מעייפת ושוחקת מאד", אומרת ח' בכאב.

מה מרגישה אישה עגונה מול מערכת בית דין שנראית מאיימת?

"להגיד לך שזה לא מפחיד זה שקר. כל פעם שהייתי מגיעה יומיים אחרי זה הייתי חולה עם חום במיטה, קריסה של הנפש שהשפיעה על הגוף. חוסר ההבנה, למה הוא מתנהג ככה? מה עובר עליו? לא מרפים ממני. מה הוא מרוויח מזה? כלום. והידיעה שרק בית הדין יוכל בסופו של תהליך לכפות עליו את מתן הגט".

"להיות עגונה, זו הרגשה שהעולם  נחרב ואתה מהלך כל היום בין ההריסות שלו, ללא יכולת לבנות אותם מחדש".

בכל דיון אני ניצבת מול הדיינים ומקווה שיקרה נס. הדיינים משתדלים להיות רגישים אבל זה לא תמיד מספיק בטח כשבסופו של דבר אני שוב נמצאת באותו המצב - עגונה שאולי כל חייה תישאר לבד.

ח' מוסיפה כי המצב הזה שנוצר בין האישה העגונה לבין התלות שהיא מפתחת בבית הדין, שבעצם הופך להיות 'אולי משם יבוא עזרי' הוא חלק בלתי נפרד מהעגונה, סוג של תקווה אחרונה. "צריך להבין שעם כל התחושה שאני רכוש בלתי ניתן לפדיון. כך אני מגדירה זאת, עד שאגאל מעגינותי. אני רק מתפללת כי השינוי שנעשה עכשיו בבתי הדין ומינוי הדיינים החדשים יביא תועלת לנשים רבות וטובות שנמצאות במצב הנוראי הזה כמו שלי, לצאת לחופשי.

מה את כעגונה חושבת שצריך לעשות אחרת?

אני לא דיינית, אני רק אישה פשוטה שרוצה להמשיך בחייה. אם את שואלת אותי צריך לעשות הכל עם דגש על המילה "הכל". כל דבר שאפשר לעשות כדי לסיים את המצב האבסורדי הזה שבו אני תלויה באיש הזה לנצח. אני אישה מאמינה ואני חרדית ומקבלת את ההלכה כמות שהיא למרות הקושי האדיר אבל אולי הגיע הזמן לשקול פתרונות הלכתיים נוספים כדי למנוע מקרים כמו שלי וכדי להביא את המקרה שלי לסיומו הטוב.

מה הייתי רוצה לומר למעגן או למי שחושב לעגן את אשתו?

"האמת כלום. בעיניי אדם שמגיע למצב כזה הוא נטול בחירה, הוא לכוד בתוך עצמו ללא יכולת תזוזה. כמי שעומד על קצה הענף מזעזע אותו אך מחזיק בו בחוזקה.. אני רק מייחלת שהענף הזה יישבר כבר... במהרה".