האישה סיפרה כי בשנת 2010, זמן קצר לפני שבעלה נפטר, הוא נזכר שבשנות ה-60 רכש את הדירה במשותף עם אביו מרשות הפיתוח, בעזרת חברת שיכון עובדים שהייתה אז חברה משכנת. היא שכרה חוקר פרטי, וגילתה שבדירה מתגורר אדם אחד, הרשום כמחזיק יחד עם שלושה אחים שלו.
לייעוץ בתביעות לפינוי:
בשנת 2013, לאחר מתן צו קיום צוואה של בעלה, פנתה האישה לחברת שיכון ובינוי ולמינהל מקרקעי ישראל, ודאגה לרשום את הזכויות בדירה על שמה.
כשנה לאחר מכן, היא הגישה תביעה בבימ"ש השלום ברמלה, בה דרשה לפנות הדירה. טענתה העיקרית הייתה שהנתבע השתלט על הדירה ומתגורר בה במשך כ-15 שנה, ללא כל זכות שבחוק או בהסכם. לטענתה, ככל הנראה, לפני הנתבע מי שהחזיק בדירה היה דודו, שפלש לדירה שלא כדין, וכמובן ללא כל מקור חוקי להורשת הדירה לארבעת אחייניו – הנתבעים.
הנתבעים סיפרו שהם מכירים את הדירה עוד מילדותם. לטענתם, היא נרכשה על ידי דוד שלהם – אדם שקט וצנוע – מאת בעלה המנוח של התובעת ואביו בשנת 1971, אך הבעלות לא נרשמה על שמו או על שמם ונותרה על שם רשות הפיתוח.
לצערם, המסמכים המעידים על רכישת הדירה אבדו או נשרפו בשריפות שונות שאירעו במקומות שונים. הם צירפו, בין היתר, אישורי ארנונה וחברת חשמל.
הנתבע הראשי, המתגורר בדירה, טען כי הדוד הוריש לו ולאחיו את הדירה עם פטירתו ב-1999. מאז לטענתו הוא השקיע בדירה ושיפץ אותה בהיקף של אלפי שקלים.
עוד נטען כי ייתכן שגם במנהל מקרקעי ישראל והחברה המשכנת אירעה טעות כלשהי, אולי בשל שינויים ברישומי הרחובות והבתים, דבר שאפשר לתובעת להביא להסבתו הפסולה של הרישום.
במשפט העידו גורמים נוספים, בהם נציג חברת החשמל ונציגת עיריית רמלה, שמעדותה הצטיירה תמונה של "בלגן" ברישום הכתובות ומוני המים, בין היתר בשל שינוי שמות הרחובות באזור.
מנהל מיסוי מקרקעין העיד שבמקרה הזה לא הצליח לאתר מסמכים משנות ה-70, כך שלא שידוע לו אם הייתה או לא הייתה עסקת מכר.
אין זכר לעסקה כלשהי
השופט זכריה ימיני הבהיר כי לפי חוק המקרקעין, רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתכנו. "ככל שהנתבעים סברו שנפלה טעות במרשם מסיבה כזו או אחרת היה עליהם להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי לתיקון הרישום", כתב השופט.
השופט אף ציין, בין היתר, כי המסמכים תומכים במלואם בגרסת התובעת ולא בגרסת הנתבעים. בתיק המינהל אין כל זכר לנתבעים או למעורבות של הדוד בעסקה כלשהי.
"מוזר עד מאוד כי הנתבעים לא הצליחו למצוא אף לא מסמך אחד שיתמוך בגרסתם, האישורים מהעירייה, ומחברת החשמל לא מעידים דבר אודות בעלות בנכס אלא על החזקתו בלבד", הוסיף השופט.
לפיכך, השופט קיבל את התביעה, הורה לנתבעים לפנות את הדירה בתוך 60 יום, וחייב אותם בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
בנוסף, השופט נתן לתובעת "היתר לפיצול סעדים". המשמעות היא שהיא תוכל לתבוע תביעות כספיות מהנתבעים בתביעה נפרדת.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין עידן קייפי עוסק בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.