משפחתה של אסתי וינשטיין מגיבה לראשונה: 'זו טרגדיה שלנו'

(צילום: יהודה ארגמן - כיכר השבת)

אחרי כמעט שלושה שבועות של מסע הכפשה שעבר על משפחות ארנשטיין ווינשטיין לצד השמצות והקנטות כלפי חסידות גור ובכלל הוקעה לעמוד הקלון של כלל הציבור החרדי זאת בעקבות סיפור מותה הטרגי של אסתי ווינשטיין, יוצאת בשאלה, כאשר קרוביה החילונים ניצלו כל במה להשמיץ את הציבור החרדי, מגיעה בסוף השבוע התגובה.

ההספד של הבת רחלי יוסקוביץ' בהלוויה (צילום: ישראל כהן, כיכר השבת)

בתגובה, לאחר התלבטויות רבות, כתבה לה רחלי מייל מלא עלבון וכאב: "אנחנו עדיין אוהבים אותך. כועסים, כואבים, עצובים, אבל עדיין אוהבים. עשית צעד קשה. קשה מאוד. אבל גם לכל צעד - יש כמה דרכים לעשותו. ואת בחרת בדרך הכי קשה, והכי כואבת. בלי לשתף, בלי לספר, בלי להסביר. בלי לומר למה, בלי לומר לאן, בלי לומר עם מי, ובלי לומר את הסיבה האמיתית. וזה סימן שיש לך מה להסתיר. שאת לא רוצה להסביר איפה את, עם מי ומה את עושה.

"סבתא טופי? מרמולדה? השבוע חגגנו בירושלים לנכדה שלך יום הולדת, והיא שאלה איפה סבתא? אמא, איפה סבתא??!?! ואנחנו כולנו, כל בנותייך, לא ידענו מה לענות! לא ידענו איפה את, והכי חשוב - למה?! למה???

"ובגלל כל זאת אנחנו לא מסוגלים כרגע לשמור על קשר ולהיפגש כאילו הכל כרגיל. עד שיתבררו העניינים ועד שתסבירי את עצמך. ואז, אולי, אולי נתחיל להתמודד. בכל זאת אוהבים, רחלי".

בני המשפחה מספרים בכאב כי במשך חודש שלם עברו "לינץ' תקשורתי": הם שמעו בתקשורת על חשש שהם הולכים לחטוף את הגופה, כשלא היתה להם שום כוונה כזאת; בית המשפט הודיע להם על פשרה של הלוויה חרדית וחילונית, אף שכלל לא ביקשו פשרה או הלוויה שונה; הם שמעו על התעללות לכאורה של אביהם, למרות שאפילו בספר מסופר אחרת; ובעיקר שמעו על אכזריות מצידם בניתוק הבנות - "בלי שאף אחד יידע שהיא זו שבחרה לעזוב והשאירה את הבנות לבכות אל תוך הכרית כמעט בכל לילה".

"זו אמא שלנו", אומרת אחת מבנותיה ל"ישראל היום", "אנחנו אוהבים אותה, לא הרגשנו שום צורך לריב איתה, בטח לא לריב עם אדם שהלך לעולמו. זו טרגדיה משפחתית, חשבנו שנעבור אותה באופן מצומצם, ונגיע לימים שקטים יותר. אבל גם חודש אחרי ההתאבדות, העניין לא ירד מסדר היום. באו כלי תקשורת והפכו אותנו למפלצות אדם. ניסינו, מתוך כבוד, לא להגיב, אבל באמת שאי אפשר יותר.

"אנחנו לא מבקשים להשמיץ אותה, רק להוציא את האמת לאור. להשמיע גםאת הצד השני, ובעיקר להפריך את השקרים שפורסמו בשבועות האחרונים", הם מבהירים. "אי אפשר לתאר בכלל את הנזק שנגרם כשהיא עזבה את הבנות, את הנזק שעשתה לבנות אחרי שחזרה ושוב עזבה, ואת הנזק כשהיא שמה קץ לחייה. אפילו כעת, אחרי מותה, נגרם נזק עצום עם מסכת שקרים שהשאירה אחריה. זו טרגדיה משפחתית שלנו, לא פחות משהיא שלה".

האבא נחנק מבכי: "מבטיח לומר עלייך קדיש" (צילום: ישראל כהן, כיכר השבת)

בני המשפחה מספרים כי בניגוד למה שפורסם, וינשטיין לא חיה בעולם מסוגר ואדוק מדי. "גם בתוך גור יש זרמים", אומר ישראל יוסקוביץ', בעלה של רחלי, בתם הבכורה של אסתי ושלמה. "יש כאלה שהם יותר 'חסידישפט' - יותר אדוקים, ששומרים תקנות של גור, ויש כאלה שפחות. קשה לומר על בני הזוג שהם היו שמרנים מאוד. הם נסעו לעתים קרובות לסופי שבוע, למלונות, לטיולים. הם בילו הרבה, קשה לומר שהיתה שם אדיקות רבה".

"היא פשוט קמה ועזבה את הבית", אומרים במשפחה. "השאירה פתק שאומר שהיא אוהבת את הילדים, ושאם נקשה עליה נוזמן להלוויה. בבית נשארות בנות בגיל העשרה, והיא פשוט קמה ונוטשת אותן".

"ראינו בפייסבוק תמונות שלה לא צנועות אין לנו בעיה שתעשה את זה, שיהיה לה לבריאות. אבל למה להעלות לפייסבוק כשיש לך בנות שזה מפריע להן? מה כל כך דחוף לפרסם את זה?", הם תוהים בכאב. "היום אנחנו מבינות שהיא היתה נפש אומללה שלא מצאה את עצמה. מגיל קטן היא לא ידעה באיזה צד לבחור, חילוני או דתי. זה בטח היה קשה לה, אבל זה היה קשה גם לנו".

יוסקוביץ' מספר על מקרה שבו לחצה עליו וינשטיין לדבר עם בתה תמי, שיטיף לה מוסר שהיא שומעת רדיו חילוני. "אמרתי לה שאני לא רואה עצמי ראוי להטיף מוסר לבחורה צעירה, אבל היא ממש לחצה, עד שהייתי מוכרח לדבר איתה בנוכחותה. במשך כל השיחה היא פנתה אלי בלשון רבים, זו שפה שמשתמשות בה רק רבניות דגולות שלא מדברות עם גברים.

"הרגשתי נבוך מהמעמד ולא הבנתי את הדיסוננס האדיר בין ההתנהלות בחיים הפרטיים שלה לבין השפה שהיא נוקטת מולי. היה לה מאוד חשוב שהגיסים והגיסות לא ידברו, או אפילו שהבנות הקטנות שלה, אפילו בגיל 10, לא יפנו אלי.

"אם היינו יושבים בשולחן שבת ומדברים קצת פוליטיקה, היא הייתה נוזפת בבעלה ואומרת לו, 'שלמה, זמירע'ס!' כלומר, 'תשיר ואל תטמא את שולחן השבת'. הפער הזה היה מאוד מוזר".

"הייתה פעם שהיא נזפה ברחלי שנעמדה ליד המחיצה כדי לצפות בי מדבר באחד האירועים, היא טענה שזה לא צנוע. היא כתבה לה מכתב שבו היא מסבירה שהספינה תיטלטל ושרחלי תהפוך לאישה שלא מקפידה על שמירת מצוות".י

הנכדה החילונית והסבתא החרדית נפגשו בבית הלוויות (צילום: ישראל כהן, כיכר השבת)

קרוביו של שלמה מספרים ל"ישראל היום": "אסתי שלטה בבעלה. הוא תמיד היה מובל, תמיד ניסה לשמח אותה, לרגש אותה. הוא היה מאוד תמים. שמנו לב שהיא תמיד חיפשה ריגושים, חיפשה מה לעשות. הוא הרוויח לא רע מחנות הדגים שבה עבד, והיא לא עבדה. בחורף, כשהשבת יוצאת מוקדם, היא הייתה יושבת בבית במוצאי שבת בדיכאון, והוא היה מחפש להוציא אותה בכל פעם לריגוש אחר".

שלמה סיפר לבני משפחתו: "לא היה לי מה לעשות מולה. היא הייתה יוצאת, מספרת שהיא נוסעת לתל אביב לפגוש חברות, או שהיא הולכת לאחיה לראות סרטים בלילה, אומרת שהיא חייבת להשתחרר. מה יכולתי לעשות? אם אסכים לה יגידו ששיתפתי פעולה, אם אתנגד יגידו שכבלתי אותה באזיקים ולא נתתי לה חופש".

אסתי נקרעה בין הרצון לצאת בשאלה לבין הפחד לאבד את הבנות. לפני כעשור, היא בלעה עשרות כדורים, אך בעלה היה ערני, מצא אותה והזעיק אמבולנס. "זה היה בלאגן אחד גדול מה לספר לבנות ולקוות שהעניין לא ייוודע ברבים, כדי לא לפגוע בבנות,זה עבר בשלום, יחסית", אומרים בני המשפחה.

כשאסתי יצאה מבית החולים היא החליטה לעזוב את העולם החרדי ועזבה את ביתה בפתאומיות. "בלי להסביר כלום, בלי לומר כלום, פשוט קמה והלכה", אומרים בני המשפחה. "היא עזבה את הבית, ובמשך כמה שבועות לא יצרה שום קשר. אחר כך כנראה התגעגעה מאוד לבנותיה, וביקשה לחזור. אמרה שהיא רוצה לחזור בתשובה שלמה.

"מישהו שאל עבורה את האדמו"ר מגור אם היא יכולה לשוב, והוא אמר שכן, בתנאי שתקבל עליה לעשות מצווה אחת מדי יום. וכך היא עשתה. היא כתבה לעצמה מצווה יומית ביומן ועשתה אותה".

אבל היא לא החזיקה מעמד, וכעבור שבעה חודשים עזבה שוב את הבית ופתחה בהליך גירושים.

"ביום אחד היא פשוט קמה ועזבה את הבית", אומר אחד מבני המשפחה. "השאירה פתק שאומר שהיא אוהבת את הילדים, ושאם נקשה עליה נוזמן להלוויה... ככה. בלי מילים, בלי הסברים. נשארות בנות צעירות בסביבות גיל העשרה, שכבר יודעות מה זה אמא, מי זו אמא, והיא פשוט קמה יום אחד ונוטשת אותן. בשלב מסוים בעלה דאג לה ואפילו פנה למשרד חקירות שיחפש אותה, רק לראות שהיא בסדר".

שלזינגר מציין, כי אחרי מותה נשמעו קולות שהאשימו את משפחתה החרדית, שניתקה ממנה את בנותיה. במשפחה מכחישים בתוקף. שלמה עצמו סיפר למקורביו: "אף רב לא אמר להן להתנתק ממנה. אם היא כתבה להן או הביאה להן מתנות, אף אחד לא מנע את זה מהן. רק שהבנות, שכעסו על הנטישה שלה, זרקו את זה לפח".

פקידת הסעד שטיפלה במשפחה מציינת כי "הבנות שחונכו במשך השנים כחרדיות, הן בביתן והן במוסדות חסידות גור, רואות במעשיה של האם סכנה קיומית לשלומן ומתקשות להיות איתה בקשר".

היא מוסיפה ומספרת על מפגש שהיה לה עם בנות המשפחה: "במהלך הפגישה עלה כעס רב על אסתר. הבנות התבטאו נגדה בצורה חריפה ביותר והביעו התנגדות נחרצת לראותה... מפגשים עימה מאלצים אותן להתמודד עם כל הקהילה, הן מוצאות את עצמן במתח לפני המפגשים ובמהלכם. התנהלותה של אמן מוזרה, בלתי צפויה. בכל פעם שמתקיים ביקור, עולמן מתנפץ לרסיסים, והן לא מצליחות לתפקד.

"הן אינן מאמינות לה כי היא אוהבת אותן, אילו היתה אוהבת אותן היתה מניחה להן. היא גרמה להן נזק רב, מבקשות שתניח להן להירפא, להתאושש ולחיות את חייהן. את הבחירה שלה בין לחיות את חייה המופקרים לבין להיות עימן כבר עשתה, ומעתה מבקשות כי תכבד את בחירתן ואת חייהן".

בני המשפחה מספרים כי בשנה הראשונה עשתה וינשטיין מאמצים לשמור על קשר עם בנותיה, "ואז היא עשתה נזק עצום לילדות ולכל סיכוי לקשר איתן. אף אחד לא רצה לנתק אותה מהן, אבל תחשוב מה קרה לבנות. תחשוב על ילדים שלומדים בבית ספר חילוני, יש להם בכיתה חברים והכל נהדר, ופתאום אמא שלהם חוזרת בתשובה, משנה את הלבוש באופן קיצוני והופכת להיות חרדית. מה קורה לילדים? הם ירצו להסתובב איתה בשכונה? הם ירצו שהיא תבוא לכיתה? ילדים זה עם אכזר, הם צוחקים אחד על השני. ועכשיו תחשוב שזה בדיוק מה שקרה לבנות של אסתי, רק הפוך".

"אסתי לא הבינה את זה. הרב שליווה את המשפחה אמר לה בפירוש שאין בעיה שתראה את הבנות, אבל שתעשה את זה בשכל, מתוך כבוד, שתכבד אותן, שלא תגרום להן להתבייש בה. אבל היא היתה באה לשכונה בלבוש לא צנוע, במקרה אחד היא אפילו באה לבית הספר שלהן בלבוש פרובוקטיבי, העלתה פוסטים עם תמונות קשות לעיכול במגזר החרדי, ומספיק שלאחת מהחברות היתה גישה לפייסבוק, היה די בזה כדי לגרום לבנות להתבייש.

"רוצה להיות חילונית, תהיי חילונית, אין בעיה. אבל אי אפשר להרוס את העולם שבו הבנות גדלות. לפני כל חתונה של בת היה ממש חשש כבד שהיא תופיע, ועם מי היא תופיע. היו חרדות, פחדים ובכי של ממש".

אחיה ובן זוגה של אסתי סיפרו לאחר מותה כי אסתי ניסתה ליצור קשר עם הבנות, ושלחה להן בלונים ומתנות בימי ההולדת שלהן. חתנה, ישראל יוסקוביץ', מתאר את הדברים מהצד השני. "אני זוכר את אחד המקרים האלה, בערב ראש השנה. זה זמן של כובד ראש, של מתח, הרגשה של יום הדין - באים לפני שופט שמחליט מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו. והיא הגיעה בערב ראש השנה עם ליצן ובלונים".

בני המשפחה טוענים כי פרט לשנה הראשונה, אסתי כלל לא ניסתה להגיע לבנותיה. רחלי, הבת הבכורה, סיפרה במהלך השבעה למבקרים כי "אם היא היתה מתקשרת, לא הייתי מסוגלת לנתק לה, זו אמא שלי. לשלוח מייל פעם אחת לקראת החגים זה לא נקרא לנסות להיות בקשר. הרגשנו שכשהחגים מתקרבים והמשפחה חסרה לה, היא נזכרת בנו פתאום".

שאר הבנות טוענות כי אמן כלל לא ניסתה ליצור איתן קשר. "היתה הרגשה שהיא ויתרה עלינו", סיפרה אחת הבנות הצעירות. "את רוצה קשר? תילחמי! תצלצלי! תדפקי בדלת! היא לא עשתה את זה".

באשר ליתר הפרסומים על יחסו של בעלה אליה, אומרים מקורביו כי היו מלא סתירות. "זו עלילת הדם הכי גדולה שיכולה להיות. שלמה אומר שאם היא היתה בחיים, הוא היה יושב איתה ומדבר איתה. היה רוצה להסתכל לה בלבן של העיניים ושתגיד לו את האמת. אבל היא הלכה, אין לנו אפילו איך להתווכח איתה על העובדות. אין פה צדק".

"עברנו לא פחות מלינץ' תקשורתי", אומרים בני המשפחה. "אף אחד מאיתנו לא רצה להגיב, כדי לשמור על הכבוד של אסתי ועל החיים של הבנות הצעירות, אבל ניצלו את זה לפרסם מסכת של שקרים. תיארו שרבנים הורו לשלם לה פיצויים כדי לשתוק, כשהאמת כמובן הפוכה לחלוטין - היה הסכם גירושין וחלוקה של נכסים, וזה היה אחד הסעיפים שהיה קשור בדירה ובעסק. זה הס כום שהיא קיבלה במסגרת הסכם הגירושים. לא פיצויים, לא דמי שתיקה ולא שום דבר".

"הלינץ' התקשורתי היכה בנו ביום ההלוויה של אסתי", אומר יוסקוביץ'. "פתאום שמענו בתקשורת דברים עלינו, שלא חשבנו עליהם בכלל. למשל, אמרו שהמשפחה רוצה לחטוף את הגופה כדי שהיא לא תנותח. לא האמנו. בחיים לא שמענו על דבר כזה, ובוודאי לא ביקשנו שום דבר כזה מאף אחד. אם מישהו היה מעז לחשוב לחטוף את הגופה או משהו דומה, היינו מטפלים בו בעצמנו במלוא החומרה.

"בבוקר שמענו שתמי הולכת לבית המשפט, ולא ממש הבנו למה. השאלה כביכול היתה הלוויה חילונית או חרדית, ולנו לא היה מושג, אף אחד מאיתנו לא ביקש שום דבר, בטח שלא תהיה הלוויה חילונית. דיברתי בבוקר עם חנוך, אחיה של אסתי, ואמרתי לו: אתה אחראי, איך שתנהל את זה יהיה מקובל עלינו.

"במהלך היום תמי התקשרה וביקשה את הכתובות של האחיות, כדי לשלוח להן צווי בית משפט על פסיקת השופטים שצריך לעשות שתי הלוויות. אמרתי לה שאין לנו שום נגיעה לזה, לא ביקשנו כלום, ואנחנו בכלל לא צד בעניין. למעשה אין דבר כזה הלוויה חרדית או הלוויה חילונית. לשיר ולשים פרחים זו לא הלוויה 'חילונית'.

"מהרגע שקבעו שיש כביכול שני טקסים, פשוט הגענו למה שביקשו שנגיע. דחקו אותנו לזה. אף אחד לא התעמת על העניין הזה, לא התנגד ולא דרש כלום. הכל היה המצאה אחת גדולה".

יוסקוביץ' מציג מכתב של המכון לרפואה משפטית, שבו נכתב כי "על פי הרישומים הקיימים במכון הלאומי לרפואה משפטית, תיאומי הלוויה וסידורי הקבורה של המנוחה, אסתי וינשטיין ז"ל, נעשו בכפוף לצו בית משפט ובתיאום עם בת המנוחה, הגב' תמי מונטג. נוכל לציין כי לא נעשו תיאומים על ידי המכון עם גורמים אחרים".