נדהמתי להיווכח כאן באתר, על ביקורתו החריפה של חיים כהן על דרעי. דרעי צריך להיות מודאג. לא הסתרתי בטורים קודמים את ביקורתי שלי על דרעי. עם כל זאת הצטערתי על פירוק החברות, שהייתי עד לה, ונמשכה במשך שנים רבות.
את חיים כהן הכרתי אצל מרן הרב אלישיב זצ"ל. התיידדנו. במשך שנים, מידי בוקר, לאחר התפילה, חיכינו יחד בחדר פנימי של הקראוון ליציאתו של הרב. זו הייתה הזדמנות לשוחח, בקצרה, על נושאים שעל הפרק, בעיקר ביחס לרב. אחד הנושאים היה דרעי.
הייתי עד לחברות הקרובה מאוד בין השניים. היו לי חילוקי דעות עם חיים על סוג מנהיגותו של דרעי, אבל קיבלתי בהבנה את החברות המיוחדת ביניהם. כי היה בעצם דמיון רב בין השניים. גם חיים, שעלה כבחור ספרדי מארגנטינה, הצליח לבנות לעצמו מעמד מיוחד, בעשר אצבעותיו, אצל הרב. זה בכלל לא היה דבר מובן מאליו. לא כאן המקום לפרט. אבל הוא הצליח לקנות את אמונו ואת קרבתו של הרב.
במסגרת קרבה זו, הצליח חיים לשקם את מעמדו של דרעי. זה קרה כשדרעי היה ברגעי השפל הגדולים שלו, דחוי על ידי גדולי ישראל האשכנזים, שלא סלחו לו על הצטרפותו לקואליציה, וגם על ידי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. חיים קירב אותו אל הרב, ולא בלי קושי.
לאחר תקופה לא קצרה של ניסיונות שונים לקירוב, הרב התנה את ההכרה בהתנצלותו הפומבית של דרעי, על פגיעתו במרן הרב שך זצ"ל. אך כל התהליך הזה, נעשה גם מתוך הבנה והבטחה, שדרעי יוביל מהלך אמיתי לדאגה לבני התורה הספרדים, הקמת ישיבות קטנות וגבוהות, וכן דאגה לבנות הסמינרים הספרדיות.
כך שלב אחרי שלב, בנאמנות שהייתי עד לחלקה, הצליח חיים להחזיר לדרעי את ההכרה שבלעדיה לא הייתה לו תקומה. במובן זה, דרעי חייב לחיים את חייו הפוליטיים. האמת היא, שתמיד חשבתי שדרעי יגמול לו על כך, אבל זה לא קרה. יתכן שהוא חשש מיכולותיו הפוליטיות של חיים.
לא פעם אמר לי חיים, שלפני שהוא מקבל על עצמו תפקיד ציבורי, עליו לדאוג קודם להבטחה הכלכלית של ילדיו ומשפחתו, ולכן הוא פונה לעסקים. חיים אמר שאם יכנס לפוליטיקה, הוא חושש שהדאגה לפרנסת משפחתו, תשחית את מידותיו, כפי שקורה אצל רבים אחרים. קשה לעמוד בניסיון. את החתירה לאמת הפנימית, ספג חיים מקרבתו לרב.
לכן נדהמתי מדבריו החריפים של חיים על דרעי. כי ברור שהוא לא מפסיק להיות חברו של דרעי. אך חיים גם לא יכול לעמוד אל מול האמת המצערת, אותה הוא חש ויודע שדרעי רחוק מאוד מלמלא.
הסתבר לחיים, שבניגוד להבנה אצל הרב אלישיב, שגם הייתה תנאי לחזרתו של דרעי לזירה הפוליטית - לא ציבור בני התורה הספרדים לנגד עיניו, ולא מצבן של הבנות הספרדיות, אלא פוליטיקה אזוטרית של התנגדות לסדן.
דרעי היה אהוב לחיים, אבל האמת אהובה לחיים יותר. מי שהכיר את הרב, יודע לעשות את ההבחנה. אם בידידות כארז הלבנון של חיים נפלה שלהבת זו, דרעי צריך להיות מודאג מאוד.