הפרשנית של 'דה מרקר' מפרגנת לעיר החרדית אלעד

ראש העיר ישראל פרוש (צילום: דוברות עיריית אלעד)

כתבותיה של הכתבת והפרשנית הכלכלית מירב ארלוזורוב ב"דה מרקר" אינן מתאפיינות בדרך כלל ב"אהבת חרדים", וזאת בלשון המעטה.

כשישראל פרוש נתקל במאבטח ישן • צפו בווידאו (באדיבות המצלם)

הפרשנית הכלכלית מוסיפה וכותבת כי "בין הערים החרדיות הנבדלות אלעד היא המבטיחה מכולן, בהיותה ממוקמת בתוך הקו הירוק ובמרחק קצר מאוד ממרכזי תעסוקה גדולים יחסית במודיעין ופתח תקוה. אלא שהקיום של מרכזי תעסוקה קרובים מספק פתרון חלקי בלבד לאוכלוסייה שמשוועת למקורות הכנסה עצמאיים שלה, וגם לפתרונות תעסוקה קרובים לבית שיתאימו לנשים החרדיות המטופלות בילדים רבים".

"אלעד היא עיר חרדית טיפוסית מבחינת הרכב האוכלוסייה שלה - 48 אלף תושבים, 1,600 לידות בשנה, 63% מהתושבים צעירים מגיל 19. בהתאם, יש בעיר 223 גני ילדים, 25 תלמודי תורה (בתי ספר יסודיים לבנים), 27 מוסדות לימוד לבנות ועוד 27 ישיבות לבנים. צורכי החינוך של העיר עצומים, ואילו המשאבים שעומדים לרשותה כדי לממן זאת מוגבלים", היא מתארת.

ארלוזרוב סוקרת את פעילותו של פרוש מאז נבחר וקובעת כי "האנרגיה האינסופית של פרוש מופנית להגדלת ההכנסות של העיר, ויצירת מקורות תעסוקה. לשם הוא כך הוא שופע יוזמה. אלעד מארחת בתחומה כמעט כל מיזם תעסוקה חרדי אפשרי - תוכנית מפתח להשמה של תעסוקה חרדית, תוכנית להבה להכרת המחשב, שלוחה של המכללה למינהל, מוקד שירות לקוחות של 012 ומרכז פיתוח תוכנה חרדי העונה לשם האטרקטיבי 'הרב דוט.נט'.

"בנוסף, מנהל פרוש משאים ומתנים עם הרשויות השכנות להגדלת שטחי התעסוקה של העיר. הוא כבר הגיע להסכמות עם המועצה האזורית דרום השרון על חלוקת ההכנסות של המחצבה הקרובה, וכן על חלוקת הכנסות בהקמת אזור תעסוקה חדש. זאת ועוד, הוא עומד להיכנס כשותף באזור תעסוקה חדש המוקם יחד עם העיר הערבית כפר קאסם".

ארלוזורוב מוסיפה כי "פרוש יוזם הפיכת אתר ארכיאולוגי שנמצא בתחומי העיר לפארק, שישולב עם גן חיות - בין השאר לצרכים של חינוך מיוחד ושל קירוב הנוער החרדי לתחומי איכות הסביבה. איכות סביבה, באופן חריג לעיר חרדית, היא תחום קרוב מאוד ללבו של פרוש, שמתגאה בכך שבעירו יש גינות ציבוריות ובהן 55 גני משחקים, 15 מעגלי תנועה, מכלי איסוף למחזור, וגם מוסדות תרבות ופנאי, כמו אולם מופעים ואמפי תיאטרון גדול. בתכנון נמצא מתנ"ס מרכזי, כולל בריכת שחייה, שייבנה מתרומות שפרוש הצליח לגייס בסכום של 80 מיליון שקל".

הפרשנית הכלכלית מסכמת כי "כל אלה יחד הופכים את אלעד לעיר חרדית נקייה, פורחת ומשגשגת יחסית, עם שיעורי תעסוקה של 86% בקרב נשים ושל 64% בקרב גברים. בהיחבא יספרו באלעד גם על אחוזי גיוס לצבא של 40% מהגברים, ואפילו - שומו שמים - חדירת לימודים לבגרות לחלק ממוסדות החינוך לבנים, המהלך שנעשה בשקט, עקב ההתנגדות שהוא עלול לעורר בתוך החברה החרדית".

ארלוזורוב מוסיפה את הטענה של פרוש כי העיר נבנתה כדי לאכלס כמה שיותר משפחות חרדיות, אבל כמו יתר הערים החרדיות, סובלת מאפליה בוטה מאחר ואין שום דרך לפרנס את אותן משפחות.

"הנתונים מלמדים כי אלעד, על 48 אלף תושביה, מחזיקה בפחות מ–3,000 דונם של שטחים מכניסים. מדובר על ממוצע של 0.06 דונם הכנסה לתושב, לעומת 0.31 בשהם או 0.71 בראש העין הסמוכות. במועצות האזוריות הסמוכות, דרום השרון וחבל מודיעין, היחס מגיע כבר לכ-4 דונמים לכל תושב. הפערים העצומים במקורות ההכנסה מתקיימים אף שאלעד היא עיר ענייה בהרבה משכנותיה - דירוג כלכלי חברתי של 2, לעומת דירוג של 6–8 לכל הרשויות הסמוכות לה", כותבת מירב ארלוזורוב.

"זה נכון שהערים הנבדלות יוצרים גטו חרדי", מסכים פרוש, ואפילו מודה כי חלק לא קטן מהערים החרדיות הקיימות סובלות מניהול לא מקצועי. אבל יחד עם זה, אין למדינה ברירה אלא לצופף את הערים הקיימות כפתרון העיקרי ל–200 אלף יחידות הדיור הנדרשות לחרדים. "צריך להבחין שמשהו טוב קורה כאן", הוא מוסיף. "הערים החרדיות צריכות לגדול ולהתפתח, על בסיס של איזון כלכלי ותעסוקתי. בתחום הגינון והניקיון אלעד מתמודדת בכבוד עם כל עיר אחרת בישראל, וזה חלק מהשינוי שקורה בחברה החרדית: התושבים רוצים לחיות בעיר מודרנית עם איכות חיים גבוהה, ולשם כך הערים צריכות מקורות הכנסה".