לקראת ימי בין הזמנים, עוסקים בישיבות רבות בארגון הקעמפים השנתיים, בהם ייערכו הסימפוזיונים המסורתיים בהשתתפות רבנים, אישי חינוך ואף פוליטיקאים שיופיעו בפני תלמידי הישיבות השונות.
בשנה שעברה סערת הסימפוזיונים בישיבות עלתה על סדר היום של הציבור החרדי, בהובלת אתר "כיכר השבת" שחשף שיח אלים באחד הסימפוזיונים, שנגרר לסערה ציבורית רחבה, כאשר ישיבות שונות אירחו אישי ציבור שונים שאינם בהכרח חרדים ואף רחוקים מכך.
הסערה הזכורה הייתה גם סביב הזמנתו של איש הימין הקיצוני בנצי גופשטיין שדעותיו רחוקות מההנהגה הרוחנית של הציבור החרדי
הבוקר (שלישי) במאמר המערכת שכתב העורך הראשי של העיתון "יתד נאמן", הרב ישראל פרידמן, הוא מזהיר מבעוד מועד ומביא גם את דעתם של מרן הגרי"ש אלישיב ומרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן בנושא.
תחת הכותרת "לעצור את הנגע בזמן", כותב יתד נאמן כי "בימים אלה כבר שוקדים האחראים בישיבות השונות על הכנת הקעמפים לימי בין הזמנים. בשנים קודמות, בחלק מהקעמפים, היוו חלק מתכניות הקעמפים הסימפוזיונים לנתינת במה לדעות שונות, כשההתנצחות מתסיסה את האווירה והופכת ל"חוויה". אלא שבכך יצא השכר של ההימנעות מהרחוב וסכנותיו – המטרה העיקרית של הקעמפים בישיבות – בהפסדו, בני עליה וקוץ בה. במספר מקומות נחשפו בני ישיבות יקרים למטר של דעות כוזבות מהסוג החריף ביותר. דמויות שונות שאינן שייכות למחננו ולהשקפת עולמנו, קבלו פתחון פה. אז יכלו המארגנים להסתתר מאחורי טיעון של "מאוחר מדי מכדי לשנות". אבל עכשיו, עדיין מוקדם! עכשיו אפשר לבלום את הנגע ולא לאפשר לרודפי פופולריות זולה לחפור בור ברשות היחיד של מישהו אחר, ולהרעיל את בארות הרוח של עולם התורה".
בהמשך המאמר, כותב הרב פרידמן כי "לבן תורה לא יכולה להיות שייכות לעולם החיצן ולדעותיו, גם אם הוא נאלץ לעזוב את ספסלי בית המדרש. "בן תורה הוא זה שכאשר הוא יוצא להחליף כוח בימי הפגרה, הוא נוטל עמו את בית המדרש גם אל החוץ", כותב הרב פרידמן.
הרב פרידמן מאריך לכתוב על מהותו של בן תורה שנקבעת "רק על פי המקום בו טועות כפות רגלי בשרו ... מה שקובע הוא – לא מה הוא יודע, אלא מה הוא! מהיכן יונקת נשמתו, היכן נטועים שורשיו. בן תורה יוצא לקעמפ כשהוא עטוף בתורה בדעת תורה שספג, לא כדי לפרוק את המטען ולחטוף אמבטיה של צוננים. אין לו קשר עם העולם החיצון, ואסור שיהיה. מי שמקיים לעצמו קשרים עצמאיים עם העולם החיצון, נשללה ממנו האזרחות של בית ד', ותוקף דרכונו פג. הניתוק חייב להיות מוחלט, בלתי הפיך. היניקה חייבת להיות רק מבפנים, מבית המדרש, מהגמרא, מהסטנדר".
"אז איך כשמדובר בקעמפ, פתאום הכל נפרץ, וזה חמור שבעתיים כי מביאים את היפך דעת התורה לתוך הבית!", הוא מתריע, "איך יתכן שיש מארגנים שבתרוצים מתרוצים שונים, מורים לעצמם היתר ופותחים שער במקום שנדרשת נעילת פלדלת. אמנם חלקם הארי של אלה המוזמנים, מוגדר כשומרי מצוות, בעיקר אנשי ימין, אך לא רק. ובכלל, הרי מביאים אותם כדי להתווכח עמם ולשמוע דעותיהם הכוזבות. אבל עובדה זו הינה טעות מצערת ויש בכוחה לתעתע: א. כי עולם התורה כבר נבגד, לא אחת ע"י אנשי הימין, בשאלות ובעניינים של צפור הנפש. ב. עצם החשיפה לדעות כזב ימניות שהן בדרך כלל רגשיות ומסוגלות לעקוף את מסננת השכל, עלולות להתמקם בפינות של התודעה. גם אם הללו מובאים כדי להתנצח עמהם ולנצח אותם, הם מותירים מאחוריהם כתם ושובל עכור, שאינו נמחה לעולם".
הרב פרידמן ממשיך וכותב כי "אמנם לשלוחי דרבנן הותר לעמוד ולפעול עם אנשים כאלו ולהתנצח עם דעותיהם, כי איידי דטריד למפלט לא בלע, וגם זאת כאשר עמוד הענן ועמוד האש של עיני העדה מראים להם את הדרך על כל צעד ושעל. אבל אי אפשר להעתיק זאת לזירת הישיבה, גם לא בימי הפגרה. רעל הוא רעל הוא רעל, וטיבו שהוא מחלחל. שיתוף פעולה עם גורמים שאינם על טהרת הקודש, עלול היות הרי-אסון. אין לנו שום קו תפר. החוט חייב להיות פרום. בוודאי שבשום פנים ואופן אי אפשר להביאם לתוך הבית פנימה. זה חייב להבלם מעכשיו, לפני "שכבר מאוחר". זה פיקוח נפש, פיקוח נשמה. גם אם יש כאלה שאוהבים ונהנים להתנצח, אבל הצד השני עלול לנצח – אם טיפטיפת ארס רוחני תצליח לחלחל. פך השמן חייב להישאר בטהרתו, אסור להביא לתוך מקדשנו ידיים שלא קידשו אותם, ויש בכוחם לטמא במגען.
"כמה עורר רשכבה"ג רבנו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שיום היא"צ הרביעי שלו יחול הערב, על הזהירות שלא לשנות דבר בצביון הישיבות הקדושות ולא לתת לשום רוח רעה לנשוב בהיכליהן בכל צורה שהיא. כמה התריע בנושא זה באוזני ראשי הישיבות שליט"א שבאו לשאול את דעתו דעת תורה מפני סכנת הרחוב בימי בין הזמנים. כמה זעק על הצורך להרחיק את בני הישיבה מפגעי תקופת הפגרה, "ועל אחת כמה וכמה להביא את הרחוב אל בני הישיבות". יבדלחט"א רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א כתב: "שמעתי על רצונכם להמצא כמה ימים במקום נופש. כמובן שיחד עם זה אין לשכוח שגם בהיותם שם צריך להיות רוב הזמן מנוצל בתורה ומעשים טובים ולא לילך בתר ריקנות כדרך יושבי קרנות". ובשיחה לבני הישיבה שהתקיימה במעונו ביטא את מורת רוחו מהסימפוזיונים שמשתפים בהם בעלי דעות נפסדות, שמקלקלים את בני התורה, "והנזקים מורגשים לפעמים רק שנים לאחר שהבחורים כבר הפכו להיות בוגרי הישיבה, והשורשים של הקלקול ניכרים רק לאחר זמן".
"עכשיו עדיין לא מאוחר מדי. למארגנים אין שום תירוץ. מי שצריך לעמוד בפרץ ולמנוע שמוקשי דרך כאלה לא יוטמנו על אם דרכם של לומדי התורה בדרכם אל הפגרה, עדיין יכול לעשות זאת. תמרור האזהרה חייב להבהב, והקול המתריע חייב להדהד. עולם התורה חייב לעקור באזמל מנתחים חד את האיבר הנגוע מהגוף הבריא, ולא לתת למים עכורים להתערב בבאר המים החיים".