ריב נושים

למי שייכים מכשירי הכושר שייצרה החברה

אחד מנושי חברה שמוכרת מכשירי כושר ונקלעה לקשיים כספיים טען כי היא מחביאה ציוד בשווי של כ-300 אלף שקל, שאם תמכור אותו תוכל לכסות את החוב כלפיו. נושה אחר של החברה טען כי המכשירים הועברו לו לצורך כיסוי החוב כלפיו. מי מהשניים צודק? (משפט)

עו"ד חן אלוני | כיכר השבת |
פטנט למכשיר כושר ייחודי ושיווקו. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

לפני מספר שנים המציא פיזיותרפיסט "כיסא ספורט מחטב" שנרשם כפטנט, והקים את חברת "גרייט פיטנס פוינט" לצורך ייצור מכשיר הכושר הייחודי ושיווקו.

אלא שעד מהרה החברה נקלעה לקשיים כספיים וממציא הפטנט, כמו בעלי מניות נוספים, ויתר על מניותיו והחברה הועברה לבעלות אחרת.

לייעוץ בתחום:

עורך דין מסחרי

אלא שמערכת היחסים בין בעל הפטנט לבין החברה לא הסתיימה כאן, ולפני כשנתיים הוא זכה ב-50,000 שקל במסגרת תביעה שהגיש נגדה. ואולם, מאחר שמצבה הכלכלי היה בכי רע, החברה לא שילמה לו את הכסף.

בנסגרת ניסיונותיו לאתר רכוש ששייך לחברה ויאפשר את כיסוי החוב כלפיו, שכר בעל הפטנט חוקר פרטי, שגילה שבמחסן במושב בני ראם מצויים כ-100 כיסאות ספורט, שחבר של בעל המחסן מציע אותם למכירה באופן פרטי. החוקר אף רכש מאותו בחור מכשיר תמורת 1,300 שקל ללא חשבונית.

הגילוי המרעיש הובא לפתחו של בית משפט השלום ברמלה בשנה שעברה, במסגרת בקשה מצד בעל הפטנט להצהיר שכל המכשירים המצויים במחסן שייכים לחברה ולא למוכר.

המוכר – המשיב – ביקש לדחות את התביעה נגדו, בטענה שלא הובאה כל ראיה לפיה הוא הבעלים של המכשירים ולא סתם מוכר. עם זאת, הוא לא אמר מי הבעלים של המכשירים ואיך קשור לסיפור הבעלים של אותו מחסן.

במהלך הדיונים הדברים התבהרו: התברר שהחברה שכרה מקום אחסון למכשירים אך לא שילמה את דמי השכירות. משכך, בשלב מסוים היא הגיעה להסכמה עם בעל המחסן שיחזיק את המכשירים – ששווים מוערך בכ-300 אלף שקל עד שתכסה את החוב כלפיו. אלא שבעל המחסן כנראה הבין אחרת, ומינה את המשיב למכור את המכשירים.

המכשירים לא שלו, למה שימכור?

השופט זכריה ימיני פתח את החלטתו בתיאור הרושם הגרוע שהותיר עליו המשיב – שלא חשף את מלוא העובדות מהתחלה ו"פיזר מסך עשן" מעל סיפור מכירת המכשירים ומעורבותו של חברו – בעל המחסן.

לנוכח דברים אלה,השופט ציין כי הוא לא מתכוון לדחות את הבקשה שנועדה לאפשר למבקש לגבות את חובו מהחברה וכי החלטתו מבוססת בין היתר על טענת המשיב, אשר הודה כי אינו בעל המכשירים.

השופט קבע כי לפי הנתונים שבפניו ההסכמה בין החברה לבין בעל המחסן הייתה שימשיך להחזיק במכשירים כמעין "שעבוד" שיבטיח כי תשלם לו את דמי השכירות. כלומר, החברה לא העבירה לבעל המחסן את הבעלות במכשירים. חיזוק לכך מצא השופט במסמך שנחתם בינה לבין בעל המחסן שבו צוין כי לא תוטל עליו כל אחריות ביטוחית במקרה של גניבה, פריצה או גרימת נזק למכשירים.

בהתחשב בכך שחוב השכירות אינו עולה על 17,000 שקל, הוסיף השופט, אין כל הצדקה שבעל המחסן ינהג במכשירים כבעלים ויאפשר למכור אותם.

לאור הדברים האמורים, השופט קיבל את בקשת בעל הפטנט והצהיר כי כסאות הספורט שייכים לחברה. המשמעות היא כי בעל הפטנט יוכל כעת לעקל אותם ואף לממש אותם כדי לקבל את כספו מהחברה. המשיב חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.

  • שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עורכי דין דיני חברות • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת: עורכת דין חן אלוני עוסקת בדיני תאגידים ודיני עבודה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר