באפריל 2015 הוציא בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב צו ירושה לאדם שהצהיר כי אמו נפטרה ולא הותירה אחריה צוואה. כעבור כארבעה חודשים גם הוא נפטר. בתו היחידה קיבלה צו מרשם הירושות בו נקבע שהיא היורשת היחידה בעיזבון אביה.
לייעוץ בענייני ירושה:
כחודשיים אחר כך חלה "תפנית בעלילה". בני משפחה אחרים הציגו צוואה שערכה המנוחה בשנת 1999, שבה הם "נהנים" מעזבונה.
בעקבות זאת, בנובמבר שנה שעברה, בית הדין הרבני ביטל את צו הירושה, בהסכמת הצדדים. זמן קצר אחר כך הגישה הנכדה – היא "המבקשת" – בקשה לבטל החלטה זו ולהחזיר את צו הירושה על כנו, בטענה שמצאה מסמך שבו סבתה ביטלה את הצוואה המדוברת, ואותו הציגה בפני הדיינים.
אחר מקרובי המשפחה – הוא "המשיב" בהליך – אישר את העובדה שהמנוחה ביטלה את צוואתה במסמך (לשאר המשיבים ניתנה אפשרות להגיב, אך הם לא עשו זאת, ובכך למעשה יצאו מהתמונה).
אלא שאז המשיב הראה צוואה נוספת שנערכה לאחר מכן, שעליה המנוחה לא הספיקה לחתום, ובה הוא הזוכה ברוב העיזבון, ואילו המבקשת מקבלת 10,000 דולר בלבד.
המשיב ביקש לאשר את צוואתה האחרונה, הלא-חתומה, של המנוחה, בטענה שלפי ההלכה "מצווה לקיים דברי המת". לדבריו, בזמנו המנוחה ביקשה מנוטריון שיערוך לה את הצוואה האמורה, אלא שבמעמד החתימה בנה התנגד, ולכן היא נבהלה ולא חתמה, על אף שזה היה רצונה.
בתגובה, המבקשת טענה שלבית הדין אין סמכות לאשר את הצוואה הלא חתומה. לטענתה, הצוואה המוצגת לא תקפה לפי החוק היות שלא נחתמה ולא נכתבה בכתב ידה של המנוחה. עוד נטען כי המשיב לא יכול לטעון על צוואה חדשה לאחר שתחילה הסתיר את קיומו של המסמך המבטל את הצוואה הקודמת.
רק יורש מצווה "לקיים דברי המת"
אב"ד הרב מאיר פרימן, והדיינים הרב מאיר קאהן והרב יצחק רפפורט קיבלו את הבקשה. הדיינים הבהירו, בין היתר, כי חוק הירושה קובע שצוואה צריכה להיות חתומה על ידי המצווה.
לאחר מכן הדיינים בחנו את העניין לאור "דין תורה" – שולחן ערוך וספרים נוספים – וקבעו כי בהיעדר פעולה חיובית של המנוחה המגלה על רצונה, הרי שיש ספק בעניין זה.
הדיינים הוסיפו, בין היתר, כי "העובדה שהמנוחה לא חתמה על הצוואה יוצרת גילוי דעת הפוך שאכן היא לא רצתה בצוואה. המנוחה ידעה שלצורך מתן תוקף לצוואתה עליה לחתום עליה. כאשר היא לא חתמה על הצוואה היא גילתה במעשיה שהיא מודעת לכך שאין לה צוואה".
בהקשר של "מצווה לקיים דברי המת", הדיינים כי מצווה זו לא חלה על המבקשת, היות שהיא לא היורשת של המנוחה אלא של אביה (שנפטר כאמור), והמצווה חלה רק על היורש.
בסופו של דבר, הדיינים קבעו כי "המשיב לא הצליח להראות שקיימות לו זכויות בעיזבון המנוחה – לא לפי החוק ולא לפי ההלכה". לכן התנגדותו נדחתה והמבקשת זכתה. הדיינים קיבלו את בקשתה לביטול ההחלטה שביטלה את צו הירושה, ואישררו אותו מחדש.
- ב"כ המבקשת: עו"ד אהרן פישר
- ב"כ המשיב: לא צוין
עורכי דין דיני צוואות • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין שמואל גרוס עוסק בירושות וצוואות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.