רב צעיר, חסיד חב"ד, נסע פעם מקנדה לניו יורק. הוא שב מחתונה, וציפתה לו נסיעת לילה ארוכה. אחרי כמה שעות נהיגה הרגיש החב"דניק שהוא עייף מאוד וחייב לעצור לנוח. ירד מהכביש המהיר ביציאה הראשונה והחל לחפש מלון. הוא נוסע ונוסע, ואין שום מלון באופק. רק אחרי כחצי שעה של נסיעה מצא סוף סוף שלט "מוטל".
הוא נכנס לקבלה. יושבת שם פקידה מנומנמת ואומרת לו: "אני מצטערת, אין לנו חדרים פנויים".
"תגידי לי היכן יש מלון נוסף, כי איני מסוגל לנהוג עוד, ואני חייב לישון כמה שעות", מבקש החסיד.
"האמת היא שבכל האזור אין שום מלונות", עונה הפקידה ומסתירה פיהוק, "אבל יש בית אבות כמה קילומטרים מכאן, ושם משכירים לפעמים חדר פנוי".
הרב הצעיר מגיע לאותו בית אבות, והבחור הנחמד בקבלה אומר לו שבדיוק היום התפנה חדר ונותן לו מפתח. החב"דניק מעדיף שלא לחשוב מה פירוש חדר שהתפנה בבית אבות, ופשוט הולך לישון כמה שעות.
בבוקר הוא מתפלל ועומד לצאת לדרך. כשהוא כבר עומד ליד הרכב, הוא חושב לעצמו: "אם הגעתי עד לכאן בהשגחה פרטית, כנראה יש לי כאן שליחות". הוא חוזר פנימה ושואל את הפקיד: "האם יש כאן יהודים?"
"מעניין שאתה שואל", משיב הפקיד, "היה לנו כאן רק יהודי אחד, והוא היה גר בחדר שישנת בו. הוא נפטר אתמול, ואנחנו מחכים לכומר שיבוא לקחת אותו לקבורה".
"ודאי אתה מתכוון לומר שאתם מחכים לרב", תיקן אותו החב"דניק.
"לא. אנחנו מחכים לכומר, כמו תמיד", התעקש הפקיד.
הרב נבהל והחל להסביר לפקיד על חשיבות הקבורה היהודית.
בשלב מסוים הפקיד השתכנע ואמר:"אתה יודע מה? אתה רב? אני אקח את הפרטים שלך ואוציא לך תעודת פטירה, ותיקח אתך את הנפטר".
החב"דניק שלנו נדהם לרגע מהרעיון, אבל כשהתעשת הבין שלצורך זה נשלח לשם, ומיד הסכים. ואכן אחרי כחצי שעה יצא לדרך עם מטען קצת חריג...
הוא נסע מיד לקהילה היהודית הקרובה, והחל להסביר למזכיר הקהילה את העניין, אך המזכיר אמר לו: "הרב אינו כאן. תחזור מחר".
כשראה שלא מכאן תבוא הישועה, נסע לעוד קהילה, וביקש את עזרת הרב בארגון הקבורה. רב הקהילה התפעל מאוד מההשגחה הפרטית - איך הגיע בדיוק בזמן להביא יהודי לקבורה יהודית, וסיפר לו שבבית הקברות שלהם יש חלקה מיוחדת שמישהו תרם בעבור יהודים גלמודים ובודדים שיוכלו להיקבר שם ללא תשלום.
שני הרבנים הולכים להכין את הנפטר לטהרה. ופתאום רב הקהילה צועק: "לא יאומן!" ומיד ממשיך ומספר: "היהודי הזה היה חבר בקהילה שלנו, ולפני כחמש שנים הוא נעלם, וכולנו חיפשנו אותו ואף פנינו למשטרה, אך לא מצאנו אותו. ותראה באיזו השגחה פרטית הוא חזר להיקבר בדיוק כאן, בבית הקברות הקהילתי שלנו. אך מה שיותר מדהים הוא שחמש שנים לפני שהוא נעלם, היהודי הזה הוא שתרם את החלקה המיוחדת לאנשים גלמודים כאן בבית הקברות".
בפרשתנו אנו קוראים על מצוות "שילוח הקן", וכך התורה אומרת: "כי יִקָּרֵא קן ציפור לפניך בדרך על כל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים... לא תיקח את האם על הבנים ...שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך".
אומרים המפרשים שמן המילים "כי ייקרא" לומדים כי מצווה זו מזדמנת במקרה, תוך כדי הליכה בדרך, בלי שום חיפושים ובלי שום הכנות מראש. התורה אף מפרטת אפשרויות שונות – על העץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, ובכך מדגישה כי מדובר בהיתקלות מקרית בקן, באמצע הדרך, בלי שום הכנה או תכנון.
בדרך כלל, האדם מרגיש שכדי לעשות מצווה דרושות הכנות רבות ("בשבוע הבא אני בא להניח תפילין", "בעוד חודש אני מתחתן וביום הזה אני אתן הרבה צדקה"), אך כאן התורה מתארת לנו מצב שהאדם נתקל במשהו במקרה, "כי יקרא", בלי שום תכנון וללא הכנה, ומיד יש לו מצווה מוכנה.
מכך נוכל ללמוד שהמצוות מחכות לאדם על כל צעד ושעל, ועליו רק לשים לב וללקט אותן, לקיים אותן במחשבה, בדיבור ובמעשה.
*
כל אחד מאתנו נתקל בהרבה הזדמנויות לקיים מצוות - למשל, אני פוגש אדם שקצת קשה לו, ואני יכול פשוט לחייך אליו; פתאום, "במקרה", נתקלתי בשיעור תורה, ואני יכול להשתתף בו; רק התיישבתי במכונית, והנה אני רואה שהנהג לידי אינו מצליח להתניע, ואני יכול להתעכב מעט ולעשות חסד. וכך בכל מצווה הבאה לידנו, התורה מלמדת אותנו שלא נחמיץ הזדמנויות.
אנחנו נמצאים בשבועות האחרונים של השנה, וזו הזדמנות טובה לפקוח עיניים ולראות אילו מצוות נמצאות ממש לידנו, ולהיכנס לשנה החדשה עם החלטה שבעזרת ה' נקיים גם אותן. ויהי רצון שניכתב כולנו לחיים טובים ומאושרים בגשמיות וברוחניות ונתאחד כולנו בירושלים בגאולה אמתית ושלמה.