מדוע הילד מרטיב במיטה ואינו הולך לשירותים. אילוסטרציה - עד שסוף סוף נגמלת מהחיתול - למה על השטיח?!
מדוע הילד מרטיב במיטה ואינו הולך לשירותים. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)
אאא

בשעה טובה גמלתם את הילד מחיתול, והעזתם להביא לו לישון בלעדיו. אז מה הבעיה? מעכשיו אתם תצטרכו להתמודד עם הפחד היום-יומי של הרטבת לילה.

אז מה בכלל גורם להרטבת לילה? האם ישנה דרך לטפל בבעיה? במשפט אחד: אל תתביישו ואל תהססו, הכל אפשרי הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. יצאנו לבדוק ביחד עם מאוחדת כדי שהחורף הקרוב יהיה יבש מתמיד.

אז מה זה בכלל הרטבת לילה?

במהלך השינה יתתכן ויתקיים איבוד שתן לא רצוני, והיא תופעה שכיחה למדי בתקופת הילדות. במיוחד בקרב ילדים מגיל חמש ומעלה ש20% מהם סובלים מהרטבת לילה ולפחות פעמיים בשבוע.

בגילאים צעירים התופעה שכיחה בבנים פי שניים יותר מאשר בנות, והיחסים הולכים ומשתווים עם העלייה בגיל עד שהתופעה פוחתת אצל כולם. ועדיין - 2%  מהאוכלוסייה הבוגרת, 18 ומעלה, עדיין מרטיבים. 

לפעמים זה בכלל לא תלוי בנו אלא קיבלנו זה מתורשה. במרבית המקרים נמצא שאם בני משפחה נוספים הרטיבו, כנראה שגם אתם.

נהוג להבחיו בין הרטבת לילה ראשונית ובין הרטבת הלילה משנית. בתופעה הראשונה סובלים 80% מהילדים המרטיבים ומשמעותה היא שהילד עדיין לא השיג שליטה במתן השתן בלילה. לעומת זאת, הרטבת לילה משנית משמעותה שהילד חוזר להרטיב לאחר שהצליח "להישאר יבש" במשך חצי שנה לפחות.

ההערכה הראשונית בכלל הילדים מבוססת על אנמנזה רפואית מדוקדקת, הכוללת בדיקה גופנית ובדיקות שתן שגרתיות, שבסיומה ניתן לזהות את הסובלים מבעיה מורכבת יותר - ואלו יידרשו להערכה נוספת.

בקבוצה זו, המונה את מקצת החולים, מתלווים לבעיה של הרטבת לילה גם הרטבת יום, קשיים במתן שתן, דלקות דרכי השתן, עצירות או איבוד צואה בלתי נשלט. ביתר הילדים, אין הצדקה לבירור הדמייתי או פונקציונלי בטרם שקילת אפשרויות הטיפול.

לא להתבייש עם הרטבה. ישנם  דרכים להתמודד. אילוסטרציה. צילום: שאטרסטוק
לא להתבייש עם הרטבה. ישנם דרכים להתמודד. אילוסטרציה. צילום: שאטרסטוק
הגדלה

הגורמים להרטבת לילה "פשוטה"

במהלך השנים הועלו סברות שונות בנוגע לגורמים לבעיה, ונמצא שהן מגוונות ורבות:

תופעה גנטית: מחקרים מצביעים על קשר בין הרטבת לילה לגן ספציפי הנמצא על כרומוזום 13, מה שמחזק את הגישה שמקור ההרטבה הוא גנטי ומתבטא בליקוי גופי.

התאפקות: הגורם המרכזי להרטבת לילה שאיננו נובע מבעיה פיזיולוגית או פסיכולוגית הוא גורם ההתאפקות והליקויים שיכולים להיות בו. כאן הכוונה היא לילדים שטרם למדו להפעיל את מנגנון השליטה הרפלקסיבית במהלך השינה.

איחור בהתפתחות ובהבשלת הבקרה העצבית על כיס השתן.

ליקויים בשלפוחית השתן: שלפוחית שתן קטנה מדי, פעילות לא נורמלית של השלפוחית בשעות הלילה, נפח פונקציונלי קטן ועוד.

הפרעות שינה: מרבית ההורים לילדים מרטיבים טוענים כי הם ישנים שינה עמוקה במיוחד. ואכן, במחקרים השוואתיים שבהם בדקו קבוצה של מרטיבי לילה לעומת קבוצה שאינה מרטיבה, התברר כי קיים שוני בדפוסי השינה בין שתי הקבוצות: מרטיבי הלילה נכנסים מהר יותר לשינה עמוקה ונשארים במצב הזה לפרק זמן ארוך יותר במהלך הלילה. ההרטבה מתרחשת פעמים רבות בשל ליקוי בהעברת מסרים מהשלפוחית המלאה למנגנון היקיצה במוח במהלך שינה כזו.

הפרעות אנדוקריניות: ידוע כיום כי לחלק ממרטיבי הלילה יש חוסר יחסי הורמונלי בהפרשת ה-ADH (הורמון האחראי על ויסות המים בגוף). בהתאם לכך, ילדים מרטיבים מייצרים כמות גדולה של שתן, העולה על יכולת קיבולת השלפוחית וגורמת להרטבה לילית. הדעות באשר להשפעת המרכיב ההורמונלי על תופעת ההרטבה הן חלוקות. בעוד שחלק מהמומחים מדברים על שני אחוזים בלבד, אחרים מצביעים על 40 אחוז מהמרטיבים כסובלים מחוסר בהפרשת ההורמון ADH.

המחקר המצטבר בנושא מצביע על שילוב בין מספר גורמים המובילים להרטבת לילה, ואלו החשובים בהם: מרכיב תורשתי, ליקוי בלמידת ההתאפקות, ואיחור בהבשלת הבקרה של מערכת העצבים המרכזית על שלפוחית השתן; חשוב לזכור שרק בחלק קטן מהמקרים מדובר בהפרעות פיזיולוגיות מובהקות, כגון היעדר הפרשה מחזורית תקינה של ההורמון המווסת את הפרשת השתן הלילית.

השלכות פסיכולוגיות של הרטבת לילה

הרטבת לילה עלולה להוביל למספר השלכות פסיכולוגיות, שתלויות בעיקר בגיל הילד, בתגובת הסביבה ובפגיעה שיש להרטבה על חיי הילד.

בעוד שבגילאים הצעירים יחסית (7-5) עשויה הרטבת לילה להיתפס הן על ידי הילד והן על ידי הסביבה כ"חבלי התפתחות נורמטיביים", הרי ככל שגיל הילד עולה כך גם מקבלת ההרטבה משמעות פסיכולוגית בעייתית יותר.

זאת ועוד, ככל שעולה הגיל יש בהרטבת לילה פוטנציאל הולך וגדל להשפעה שלילית על חייו החברתיים של הילד. כך למשל, הוא יתקשה לישון אצל חברים או לצאת לטיול שנתי.

הקושי הפסיכולוגי שנובע מהרטבת לילה קשור בשני גורמים: התפתחות של בושה ואשמה והיעדר תחושה של שליטה. השילוב של התמודדות חוזרת עם היעדר שליטה והמבוכה והבושה שעשויים להיקשר לכך - עלולים להשפיע באופן שלילי על הביטחון העצמי והחברתי. ילד שמרטיב עשוי לחוש חרדה ולחץ ולפתח פגיעות של הדימוי העצמי.

בהקשר זה קיימת השפעה רבה לתגובת ההורים ולאופן ההתמודדות עם ההרטבה. ראשית, חשוב לזכור כי הילד אינו מרטיב בכוונה. הרטבת לילה אינה תוצאה של חוסר מאמץ ואינה ביטוי של עצלנות.

רוב הסיבות להרטבה הנן על רקע גנטי, עיכוב בלמידת ההתאפקות והיעדר בשלות פיזיולוגית. המרכיב הפסיכולוגי הנו משני ומתפתח כתוצאה מההרטבה. לכן חשוב מאד להקפיד להימנע מביטויים של כעס, הענשה ואכזבה על הילד המרטיב. התנהגויות הוריות מסוג זה צפויות להגביר את המצוקה הרגשית שחש הילד ובהמשך לכך גם לפגוע בדימוי העצמי.

מומלץ ליצור ברית של שיתוף פעולה עם הילד, הנשענת על הבנה של גורמי ההרטבה ועל המאמץ המשותף לטפל בקושי. חשוב שילדכם יחוש ביטחון בתהליך הטיפול ואמונה בכך שבסופו של דבר העניין ייפתר - ללא לחץ.

הטיפולים המקובלים בהרטבת לילה

בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית במגוון שיטות הטיפול ובהיקף ההצלחות הטיפוליות. עם זאת, המכשול העיקרי הוא עדיין חוסר הידע בקרב הציבור בכל הנוגע לסיבות לתופעה ולשיטות הטיפול בה. הורים רבים אינם יודעים למי לפנות על מנת לקבל אבחון וטיפול, ובקרב הציבור רווחים עדיין טיפולים מיושנים ובלתי יעילים.

מעבודות מחקר עולה כי להגבלת שתייה בשעות הערב, הערת הילדים לצורך מתן שתן במהלך הלילה, כמו גם לטיפולים פסיכותרפיים או ענישה - קיימת השפעה מזערית בלבד לשיפור המצב.

הדרך הנכונה היא לאבחן את מקור הבעיה ולהתאים לכל אחד את הטיפול הנכון לו. הגישה המומלצת היא הגישה המשולבת, הכוללת מרכיבים פיזיולוגיים והתנהגותיים.

חשוב לתמוך בילדים מבחינה חברתית. אילוסטרציה. צילום: Nati Shohat/Flash90
חשוב לתמוך בילדים מבחינה חברתית. אילוסטרציה. צילום: Nati Shohat/Flash90
הגדלה

טיפול התנהגותי משולב: תהליך הטיפול כולל אבחון של הבעיה ובניית תוכנית טיפול ותרגול, שאותה מבצע המטופל בביתו. התוכנית כוללת התייחסות לגורמים רגשיים כגון הגברת המוטיבציה, מתן משוב חיובי והימנעות מענישה או השפלה.

כמו כן מתייחסת התוכנית לגורמים התנהגותיים כמו אימון השלפוחית וגם טיפול התנייתי - העושה בין היתר שימוש במכשיר התרעה, כדוגמת "פעמונית". בתוכנית זו דרושה מידה ניכרת של שיתוף פעולה מצד המטופלים ומשפחותיהם, ובמהלכה לומד המטופל לשאת באחריות בחלק מהתהליך הטיפולי.

דבר זה תורם רבות להשגת תוצאות טובות בזמן קצר. בתחילת הטיפול רוכש המטופל מיומנות בסיסית בשליטה על שלפוחית השתן ומתחיל לפתח מודעות עצמית, ובהמשך פועלת התוכנית לביסוס הרגלים נכונים אלו.

עם זאת, במקרים שבהם משתמשים בפעמונית המבוססת על חיישן אלקטרוני (המפעיל זמזם בעת הרטבה להגברת מנגנון השליטה על התרוקנות השלפוחית), יש להביא בחשבון שלחלק מהמטופלים והמטופלות יש קושי להתעורר והם מתמידים בשנתם חרף הזמזום. עובדה זו מצריכה סבלנות רבה מצד ההורים.

ישנם מקרים שבהם ההתקדמות היא הדרגתית במהלך הטיפול, ולעומתם מקרים אחרים - שבהם קיימת "דריכה במקום" לזמן מה, אך בשלב מסוים ההתקדמות הופכת למהירה ואף פתאומית. בכל מקרה, הבעת לחץ או תסכול מצד ההורים בנוכחות המטופל או המטופלת - אינה רצויה. אם להורה יש צורך לבטא בפני המטפל כל קושי בתהליך, עליו לעשות זאת ללא נוכחות המטופל/ת.

קיים גם טיפול תרופתי, הכולל שלושה סוגי תכשירים עיקריים: תכשירים המדכאים התכווצויות בלתי רצוניות ומגדילים את יכולת הקיבולת של שלפוחית השתן, כדוגמת טבליות נוביטרופן הניתנות פעמיים עד שלוש פעמים ביום; תכשירים אנטי דיכאוניים הפועלים באופן שאינו לגמרי ברור למניעת הרטבת לילה; תכשירים הפועלים להפחתת תפוקת השתן הלילית, כמו מינירין - המפחית את הפרשות השתן באופן דומה לזה המתרחש בגוף על ידי ההורמון הטבעי ADH. מינירין ניתן באמצעות משאף לאף או טבליות, ונמצא יעיל גם בקרב ילדים שלא אובחן אצלם חוסר ב-ADH.

* חשוב לציין: המינירין הוא הטיפול התרופתי הנפוץ, מכיוון שתמיד היה נחשב בטוח. אולם בשנת 2007 יצא ה-FDA בהזהרה הראשונה לגבי השימוש בתכשיר זה, ומאז הוחמרו ההזהרות בעקבות גילוי תופעות לוואי וסיבוכים - לעתים קטלניים.

כדאי וחשוב להתכונן במהלך גמילת הילד לאפשרות להרטבת לילה ולהבין את מצב הילד ומהם הגורמים לכך. במאוחדת, ישנה תכנית מיוחדת עבור הדרכה ועזרה מקצועית - "ביקור בריא". מטרת התכנית למעקב על התפתחות הילד בכל התחומים: חברתית, מוטורית, תזונה, גדילה ועוד.

ההתפתחות התקינה של ילדינו משתנה מיום ליום, ולכן יש לעקוב ולשים לב גם בעניין הרטבת לילה. בשירות "ביקור בריא" של מאוחדת, תוכלו לקבל מענה לכל השאלות על ההתפתחות התקינה, עם מיטב המומחים בארץ.

הכתבה נערכה בשיתוף מאוחדת. תוכן הכתבה על פי יעקב פיטלוק, פסיכולוג, מנהל מרפאות הביו פידבק והרטבת הלילה, מאוחדת אקסטרה. עריכה מדעית: ד"ר גיל הלפרין, ממונה על בריאות הנפש, מחוז צפון