לפני כ-60 שנה, באוקטובר 1956, המריאה מישראל משלחת בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, שכללה את הרמטכ"ל משה דיין ומנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס. מדינת היעד היתה צרפת, ומטרת הטיסה - השתתפות במפגש חשאי עם נציגי בריטניה וצרפת, כדי להוביל מערכה משולבת מול מצרים העוינת.
המשלחת הישראלית נלקחה לווילה בעיירה סבר שבפרברי פריז. בסופן של השיחות שנמשכו יומיים, נחתם חוזה בנושא המדובר בין שלושת המדינות - מה שתורגם מאוחר יותר ל"מבצע קדש". אלא שכשהנציגים הבריטים עזבו את העיירה, התחולל אקט מסתורי: שתי המשלחות, הצרפתית והישראלית, השיקו כוסית תוך ששמעון פרס פולט "לחיי דימונה".
הפרופסור מיכאל בר-זוהר, מקורבו של פרס וחבר כנסת לשעבר, תיאר בספריו "גשר על הים התיכון" ו"כעוף החול" את תחילת שיתוף הפעולה הגרעיני בין צרפת לישראל כ"רגע מהסרטים". הוא חושף, כי "בעת הוועידה בסבר ישבו באחד מחדרי הווילה דיין ביחד עם נציגים ממשלחות בריטניה וצרפת. באותה שעה ישבו בקצה של הסלון בווילה בן-גוריון ופרס ובקצה השני ישבו שרי החוץ והגנה הצרפתים. שר ההגנה היה ממש חבר בלב ובנפש של פרס. ואז שאל פרס את בן-גוריון: 'עכשיו?' ובן-גוריון ענה לו: 'לך'. פרס חצה את הסלון, עבר לצדו הצרפתי של האולם ואמר: 'רבותי, אנחנו נלך אתכם למלחמה ואנחנו עלולים לעמוד בפני סכנת השמדה. אנחנו זקוקים להרתעה שימנע זאת'. כך הכל התחיל".
פרס היה אז אחד מ'נערי בן-גוריון', כינוי שדבק בו במשך אותן שנים, בפועל הוא הפך לאיש הביצוע של המיזם הגרעיני הישראלי - והוא היה אז בסך הכל בתחילת שנות ה-30 לחייו. לבן-גוריון מיוחס הציטוט מאותה התקופה: "כל הלילה לא ישנתי בגלל המפה הזאת. מהי ישראל? כתם קטנטן אחד! נקודה אחת! איך היא תתקיים בעולם ערבי זה?", כשנכנס לחדרו והתבונן במפת המזרח התיכון התלויה לרוחב הקיר. מיזם הגרעין אותו ראה בן-גוריון כסוג של פתרון למשוואה האזורית, שייך לפיכך לבן-גוריון.
הכיוון היה ברור - צרפת, ופרס היה ממייסדי הקשר החזק בינה לישראל. בר-זוהר מספר, שבדיוק ביום בו הגיע פרס לפריז כדי לחתום סופית על ההסכמים הרגישים בין המדינות לאחר מאמציו האינטנסיביים בנושא, נפלה ממשלת צרפת לפני שנחתם ההסכם.
ניסוי גרעיני בנבאדה, ארכיון (atomcentral)
לפי התיאור של הביוגרף של הנשיא התשיעי: "שמעון ישב מתוח ומרט את שערותיו. הוא הלך לראש הממשלה הצרפתי שהתפטר ואמר לו: 'בוא נקדים את התאריך בראש החוזה, כאילו חתמנו עליו אתמול'. וכך היה. אפשר לומר שהקמת הכור נולדה בבלוף. שאלתי פעם את שמעון, איך עשית דבר כזה? והוא ענה לי: בחייך, מה הן 24 שעות בין חברים?".
ולאחר החתימה, "מדענים צרפתים החלו להגיע לבאר שבע בשמות בדויים והכור החל להיבנות. המיזם הסודי בחולות ליד דימונה הוגדר כ'מפעל טקסטיל'" - מפעל המוכר היום ככור הגרעיני של ישראל, שלפי מקורות זרים מחזיקה בקרבה את התשובה הצבאית האסטרטגית לאיומים מהמדינות השכנות והמרוחקות.