פסטיבל היין ה-18: רשמים, חוויות וטעמים
(שאטרסטוק)
אאא

אני חוזר מפסטיבל היין ה-18 המתקיים באופן קבוע במטה יהודה.

יש לי כמה תובנות בעניין, ואציע שלוש מהן בפניכם.

א. פסטיבל המתקיים כבר בפעם ה-18, צריך לדעת להתאים את כמות האנשים למקום, הפעם נבחר מלון כפרי ששמו כשם היישוב "יד השמונה".

הגעתי בסביבות השעה 20:00 כשהפסטיבל התחיל ב-19:30, שאטלים מאורגנים הניעו את הציבור מהחניון שהיה בו מקום בשפע. קצב השאטלים היה סביר ואכן עמד בציפיות, כשכל 5 דק' היה מיניבוס גם בהלוך וגם בחזור. להזכירכם הגעתי די בהתחלה, עם אשתי [צריך נהגת לחזור].  

אבל בתוך האירוע המצב היה נראה קצת שונה.

בתחילה עדיין היה מקום לעבור באולמות ובין הדוכנים, ששם הציגו היקבים את מרכולתם, אבל המקום התמלא במהירות, ולאחר שעה ועוד קצת, כבר לא היה מקום לזוז בין הדוכנים המעניינים, וזה לטענת מארגני הפסטיבל בגלל הגשם שהפתיע אותם, כשלדבריהם, התכנון המקורי היה להעמיד חלק מדוכני היקבים בחוץ.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'אוכל ומתכונים' ותישארו מעודכנים

ב. אחד הדברים היפים זה להשוות בין יין ליין, אותו זן יין ששייך לשני יקבים, שמגדלים את הענבים באותו איזור, ולא אחד מהצפון ואחד מהדרום, כי אז ברור שיהיו הבדלים מהותיים, ובכל אופן מתגלים הבדלים.

אתן דוגמא: במתחם האולמות ששם היו ערוכים שולחנות היקבים המציגים, היו שני שולחנות, עמדה מול עמדה, "יקב צובא" עם היינן פול, ומולו ממש הייתה העמדה של "יקב צרעה". לשניהם יש יין לבן "שרדונה", וכאמור הדבר היפה ביותר זה לקחת טעימה אחת מפה, ומיד טעימה אחרת משם.

אותו זן, שניהם עברו תהליך די זהה, סורלי [sur-lie], דהיינו הותססו והתיישנו עם השמרים בחבית, כשכל שבועשבועיים עושים לחבית ערבוב, כך כשמונה חודשים. שניהם לא עברו תסיסה מלולקטית [=תסיסה שניה], שניהם גדלים באיזור הרי יהודה וירושלים, ממש אותה עשייה.

אבל... הטעמים שונים לחלוטין!

"הרי יהודה לבן" של יקב צרעה, טעם של פירות קיץ, פֶּה קצת מלא, טיפה מתקתקות,  ולעומתו "מצודה שרדונה" של יקב צובא, יין חד ומינראלי, קצת לימוני, קצת פריך וטרי [fresh], שני יינות מצויינים אך שונים לגמרי. אל תשאלו אותי מה יותר טעים, זה צריך כל אחד להחליט לבדו.

עוד דוגמא להשוואה יין מזן 'מלבק'.

אני מגדיר אותו כיין חמים, בעל צבע סגול, קצת ריח של תאנים בשלות, אולי שזיפים עם עוד פירות אדומים בשלים, וגם הטעמים שלו הם כאלה בשלים. זן שמתאקלם  יפה בארצנו.

אז יש את המלבק 'אסנס' 2013 של 'טפרברג', יין עוצמתי שהתיישן כ-18 חודשים בחביות, ועוד כמעט שנה בבקבוק, צבע טוב, ריח מצויין וטעם נהדר, ואכן זכה בפרס בתחרות אשכול הזהב  2016, ולעומתו את המלבק של 'מוני' שבבציר 2014 גם הוא זכה באשכול הזהב  2016, והיה רק 10 חודשים בחביות, והנה הוא עושה אותה עבודה נהדרת, קצת מעושן קצת פירות מבושלים וטעם מעולה.

ג. דבר נוסף מרשמי בתערוכה

גם יקבי בוטיק מעניינים, וגם תוצרת מעניינת.

יקב 'נבו' שנמצא במושב 'מטע', כמובן היקב שייך ל'נבו'. הם הציגו בתערוכה מתוך שבעה סוגים  רק שני סוגי יין. קברנה, ובלנד של פטיט וורדו ומרלו 2013 בלנד עשיר וטוב. נחמד מאוד לראות יקבי בוטיק קטנים שעושים דברים מצויינים.

ליקב 'עגור' יש יין בשם 'אדמה' שסיקרן אותי מאוד, למה? כי הם אומרים שמרכיביו הם סוד כמוס! מטבע הדברים כשאומרים לך דבר כזה, אתה מאוד רוצה לחשוף את הסוד, ובפרט שהמורכבות של היין היתה מעניינת, יחד עם עפיצות גבוהה, שאומר שהיין יכול להמשיך ולהתפתח עוד זמן.

עוד יקב שעניין אותי היה יקב 'אהרונוף' אלירן, בחור צעיר שעושה יין כבר כמה שנים, אחרי מסורת משפחתית רבת שנים. יש לו שני יינות זניים, שאותם אטעם ואכתוב עליהם בהזדמנות אחרת, והאמת היא, כי כשטעמתי את היינות שלו זה היה בסוף הסיבוב שלי בפסטיבל, כשכבר לא יכולתי כ"כ לטעום,  אבל את  הבלנד היין הגבוה שלו "הריטאג' רבי REBI", לא יכולתי לפספס, הוא עבר תסיסה ארוכה והתיישן כ-18 חודשים בחביות עץ , יין מורכב וטוב, עשוי מבלנד של מרלו וקברנה לא מסונן 14.9% אלכוהול.

לסיום  אני חוזר ואומר, הכי טוב ללכת לתערוכות, לשמוע, להתרשם  ולטעום, רק כך אפשר ללמוד ולהכיר טעמים נוספים וזנים אחרים. אולי יש עוד יין שתואם את הלשון והחיך שלנו יותר מההוא שאנו מכירים.

אז להתראות בתערוכה פסטיבל הבא.

שרגא גבהרד - מומחה ופרזנטור ליינות כשרים