הרב משה יהודה שניידר, החברותא של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן, מספר כי מפעם לפעם משנן מרן ראש הישיבה בקול את הפסוק האחרון בקוהלת - "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".
ואומר מרן הרב שטיינמן כי מילא אחד שרוצה להיות גביר אפשר לברכו, אבל אם רוצה להשיג יראת שמים, קשה להשיג את זה.
ומובא כמדומה בספרי החפץ חיים שאליהו הנביא הראה לאחד, רחוב שמוכרים שם בשר לא טוב, בשר סרוח, וכולם קונים, וברחוב השני ראה שמוכרים בשר טוב, בשר נקי, ואף אחד לא מגיע... וזה היה משל, והנמשל הוא שמצות שזה דבר טוב מאד, לדאבוננו לא מחפשים כל כך... ועבירות שזה... האיך שאנשים רצים אחרי זה. אוי וויי וויי...
וכשזרק אחד מהיושבים בשיעור משפט, שכשהחזן מגיע לפסוק זה מתעוררים כל אלה שנמנמו באמצע הקריאה. לא היה מרן מרוצה לשמוע דברים אלו, ואמר אני לא יודע כזה דבר, אני יודע רק שאסור לדבר לשון הרע... ולדאבוננו כמעט כולם נכשלין בזה, בדיוק בחטא נורא כזה!
בנוסף מציין הרב שניידר כי כמדי יום באים לשאול בנוגע לשמות שווין בענייני שידוכים, עפ"י הספר חסידים, והרבה פנים יש בזה.
ובשבועות אלו נשאל מרן אם יש להקל לאחד שקשה לו מאד למצוא את זיווגו, כשיש שם נוסף ויתחילו להשתמש בו, ולא היקל בזה. והוסיף ראש הישיבה ואמר כי באמת לא הוזכר דבר זה בגמ' ואין בזה איסור, רק בספר חסידים כתב להיזהר מזה, אך היות וכבר נכנס הדבר שנהגו להקפיד בזה, זה נהיה כמו דין.