הכרעת הדין במשפט אלאור אזריה: משפטו של החייל היורה מחברון, שמואשם בהריגת מחבל פצוע, הגיע היום (רביעי) לרגע השיא כאשר בשעה 10:00 הוקרא פסק הדין בפרשה שמטלטלת את המדינה וצה"ל זה כעשרה חודשים.
הרכב השופטים בראשות אלוף משנה מאיה הלר, נשיאת בית הדין הצבאי של פיקוד המרכז, הכולל את השופט סא"ל כרמל ווהבי ואת שופט הצד, קצין השדה סא"ל ירון סיטבון, החליט להרשיע את אזריה.
השופטת הבכירה הקריאה בהרחבה את הכרעת הדין, והכריזה שהוחלט להרשיעו בעבירת ההריגה. במידה ולא יוגש ערעור בעוד כחודש ייקבע גם העונש בגזר הדין, שעשוי לכלול כמה שנות מאסר בפועל.
ראש הרכב השופטים מאיה הלר, אמרה בפתח הקראת הכרעת הדין: "הפרשה הובילה לדיון ציבורי רחב היקף. הכרעת הדין מושתתת רק על הראיות שהובאו. חזקה על השופטים להחליט באופן עצמאי".
הלר הציגה תיאור האירוע "הנאשם שהוקפץ למקום החל לטפל בא' הפצוע, ולאחר מכן שהה בזירת האירוע עוד זמן מה. בשלב מסוים אסף את קסדתו והחל לנוע לכיוון המחבל הוא מסר את קסדתו לחייל אחר, ירה בא-שריף בניגוד לכללי הפתיחה באש, שלא היווה סכנה. הנאשם כפר באשמה של כתב האישום. הגיע העת להכריע בסוגיות שבמחלוקת".
"הנאשם כפר בכך שהמחבל לא היווה עוד סכנה בעת הירי, שכן הוא זז. הוא חלק על כך שהירי נגד את הוראות הפתיחה באש ונעדר הצדקה מבצעית, זאת בעקבות חששותיו כי המחבל נושא עליו מטען וסכין וחשש מפיגוע משולב. הנאשם העלה טענה של הגנה מהצדק, וטען לרדיפה בלתי נסבלת של הרשויות שקודם ירו את החץ ואז הגישו את כתב האישום עוד נטען כי ננקטה אכיפה בררנית בנוגע לנאשם. אין מחלוקת כי לאחר הירי נמצא המחבל מת וכי לא נמצא מטען".
"לאחר ששמענו עשרות עדי תביעה והגנה, והוגשו ראיות למכביר בשלה העת להכריע את דינו של הנאשם בעניינו אין מחלוקת כי הנאשם ירה בראשו של המחבל מטווח קצר. הנאשם אף היה מודע לכך שבירי שביצע נוטל כנראה חיים של אדם", הוסיפה השופטת.
היא התייחסה גם לטענות ההגנה ואמרה "הנאשם ניסה לתפוס את החבל משני קצותיו, מצד אחד לטעון כי המחבל היווה סיכון ומצד שני לטעון שהיה מת מאליו".
השופטים דחו את טענות מומחה ההגנה, פרופ' דב שמעון, כי המחבל מת מלחץ אוויר חזה ונימקו זאת בכך שאינו מומחה בתחום. גם את מסקנותיו של פרופ' יהודה היס שסתר את טענותיה של הפתולוגית ד"ר הדס גיפס מטעם התביעה, דחו השופטים. "גיפס הסבירה את הממצא בצורה יסודית וממצה. לעומתה, לא ביקש פרופ' היס לעיין בתצלומים, אלא הסתפק באמירה כללית כי לא מקבל הבחנתה".
"התקיים היסוד העובדתי של העבירה – הוכח למעלה מכל ספק סביר שהמחבל מת מירי הנאשם", אמרה השופטת, "נוכח העובדה כי האירוע תועד במספר מצלמות, הם הוגשו כראייה, והן אובייקטיביות".
היא ציטטה את דברי העד ת"מ על כך שאלאור היה נסער מהעובדה שחברו נדקר ואמר "איך ייתכן שהמחבל עדיין חי". השופטת הוסיפה כי לדעת בית המשפט "נקמה היא המניע ולא הגנה עצמית".
השופטת טענה כי "לא ניתן לחשוד שרב"ט ת"מ ניסה להעליל על הנאשם, הם חברים. הנאשם לא העלה בפני ת"מ את המטען והסכין כסיבה לירי. דבריו לת"מ מראים שהייתה סיבה אחרת לירי במחבל".
"נראה שבחקירתו במצ"ח היה הנאשם ער לדברים שרב"ט ת"מ הציג. לא בכדי הוא הכחיש בתחילת החקירה את השיחה עם ת"מ. בעת שהוצע לו לערוך עמו עימות, התנה הנאשם תנאים לעריכת העימות האמור. חרף האמור במהלך עדותו, הוא חזר לטעון כי לא זכורה לו שיחה עם ת"מ לפני ואחרי הירי למעט שביקש שישמור על הקסדה. כשהתבקש להתייחס לטענה שהירי בוצע ממניעים נקמניים הוא בחר לא להשיב באופן ישיר. ראינו לדחות את הסברו ואנו קובעים שלאחר הירי הוא אמר באוזניו של רב"ט ת"מ, 'דקרו את חבר שלי וניסו להרוג אותו - מגיע לו למות'. לאמירה יש משקל משמעותי ביחס להכרעה".
השופטת תקפה את אזריה ואמרה: "נתנו משקל מלא לגרסת המ"פ מול הגרסה הבעייתית של אזריה. גרסת הנאשם הייתה מתפתחת ומתפלת בנוגע לשיחה עם המ"פ. גרסת הנאשם היא כבושה. הנאשם שינה את גרסתו בעדותו לפנינו גם בנוגע לשיחה עם המג"ד. עדות המג"ד היא מהימנה בעינינו".
השופטת הוסיפה ואמרה, "הנאשם יצא למתקפה אישית נגד המפקדים, גרסאותיו נדחות מכל וכל ועל משמעותם נדבר בהמשך".
הרכב השופטים קיבל את הסברי המ"פ לסתירות בין הגרסאות שמסר והעניק משקל מלא לעדותו. השופטים קובעים כי בשיחה בין אזריה לנעמן לא הועלה חשש מפני מטען או סכין. "רק שעה וחצי אחרי האירוע העלה הנאשם בפני גורם כלשהו את החשש מפני הסכין. בשלב זה לא העלה את החשש מפני מטען".
לדברי השופטים, "עדותה של הפרמדיקית ברורה ניתן להתרשם שהעדה ניסתה לסייע לנאשם במצוקתו בזמן אמת". לדברי השופטים טענת החשש מפני "מטען מדומיין" עלו רק לאחר ששוחח אזריה עם עורך דינו.
השופטת ציינה כי בית המשפט לא מצא סיבה לתלות את המעשה במצב נפשי לא יציב וכי מצבו הנפשי טוב. משמעות משפט זה יכולה להיות משמעותית לנושא העונש שיושת עליו. "חוות הדעת הפסיכיאטרית של הנאשם העלתה אף היא קשיים", אמרה הלר, "מצאנו לדחות את הקביעה הבלתי מבוססת לפיה מחסור לכאורה בשעות השינה, בשילוב קשיי קשב וריכוז הביאו אותו לבצע את הירי לעבר המחבל".
השופטת ציינה כי הסרטונים של 'בצלם' שהגיעו מזירת האירוע נבדקו ונמצאו אותנטיים לחלוטין. לדבריה, "הצפייה בכל הסרטונים מלמדת שידו של המחבל לא התקרבה בצורה מסוכנת לסכין". השופטת הוסיפה כי גרסתו של אזריה נדחית לחלוטין.
השופטת תקפה את עדותו של הפראמדיק מחברון וטענה כי הוא אינו אמין, "באחד הסרטונים של עופר אוחנה, שהוא מתעד את הגופות של המחבלים, אמר כי מדובר ב'פיגוע דקירה, שני מחבלים עם סכינים, ברוך השם מחוסלים'".
"הערותיהם של האלופים במיל' בנוגע למקרה מעוררת קשיים. ספק אם דבריהם יכלו לסייע לביה"ד כדי להגיע לחקר האמת", אמרה השופטת בהתייחסותה לאלופים שהעידו לטובתו של אזריה ואמרה שעדויותיהן לא מתאימה להוראות הפתיחה באש ביו"ש.
"אנחנו רואים באלאור אזריה בעל מחשבה פלילית", תקפה הלר, "אלאור לקה בעצימת עיניים גם אם היינו נותנים לגרסתו של אלאור אזריה על הסכנה מקום לא היה צורך בירי".
פרקליטיו של אלאור אזריה הודיעו כי יערערו על פסק הדין בבית הדין הצבאי לערעורים ולאחר מכן בבית הדין הגבוה לצדק בירושלים, כך שהמשפט רחוק מסיומו.
רגע הירי בגינו הורשע אלאור אזריה
בשל התכונה הרבה של הדיון הטעון הוחלט בצה"ל להעביר את פרסום הכרעת הדין מבית הדין הצבאי ביפו לבית הדין המיוחד בקריה. תומכי אזריה שהפגינו במקום עשו זאת מחוץ לבסיס הגדול והמאובטח בקפידה שבמרכז תל אביב - הרחק מאולם הדיונים ולנוכח דברי השופטים רוחם של מאות המפגינים סוערת ובמקום מתפתחים עימותים עם השוטרים שהכריזו כי מדובר בהפגנה ללא רישיון. 2 מהמפגינים נעצרו.
הדיון נערך תחת אבטחה כבדה שכללה עשרות שוטרים צבאיים ואזרחים, יותר מאשר במרבית הדיונים שהיו עד כה במשפט, כאשר רק גורמים מורשים וקרובי משפחתו של החייל שליוו אותו לאורך כל המשפט במסירות רבה הורשו להיות נוכחים באולם בעת הדיון.
מהמשטרה נמסר כי "בעקבות המחאה בסמוך לקריה בעקבות הכרעת הדין של החייל אליאור עזריה, הנוכחים במקום ירדו לרח' קפלן והרח' נחסם לתנועה. משטרת ישראל תאפשר מחאה אך לא תאפשר הפרה של החוק".
כזכור, ירה אזריה אז חייל פעיל בחברון במחבל ששכב פצוע על הקרקע לאחר שניסה לדקור חיילים. לטענתו של אזריה הוא חשד שתנועותיו של המחבל כוונו להפעלת מטען נפץ שהוטמן מתחת למעילו. אזריה ירה בראשו של המחבל והרג אותו במקום, לאחר מעשה התברר שהמחבל לא היה ממולכד כלל ואזריה הואשם בהריגתו ללא סיבה מספקת.
אזריה עצמו שוהה בימים האחרונים במעצר פתוח ומשמש עובד רס"ר בבסיס נחשונים במרכז הארץ. אחת מהאפשרויות שנבחנו בימים האחרונים בפרקליטות הצבאית הייתה לדרוש מהשופטים להחזיר את אזריה למאסר בכלא הצבאי באופן מיידי במידה שיורשע, ולא לחכות לגזר הדין.
העונש, יהיה תלוי גם בבקשה של התביעה מהשופטים. למעשה, הפרשה רחוקה מלהסתיים היום או בעוד כחודש עם מתן גזר הדין, שכן הגשת ערעור תגרור את המשפט לפחות לארבעה חודשים נוספים, לא כל שכן אם יוגש בהמשך ערעור נוסף ואחרון - לבית המשפט העליון.