אירועים רבים קרו השבוע, יש מצערים מאוד, והיו גם כמה שמחים. לי היה השבוע רגע אחד שעדיין לא הצלחתי להחליט אם הוא משמח, עצוב, מצחיק, או אולי מוזר. דבר אחד בטוח, הפתעה לא הייתה בו.
זה קרה לי כשפתחתי את אתר 'כיכר השבת' וראיתי את טורו של העו"ד בעל ההגיגים שבחר (שוב) להשתלח בחב"דניקים וב'הנחות היסוד' החב"דיות.
רצף המילים ש"הגה" הכותב, ודאי לא ראוי לתגובה. אובססיה (נגד חב"ד, במקרה הזה) היא הפרעה מוכרת, ויש גורמים מקצועיים שיודעים לטפל בה טוב יותר מהחב"דניקים. יש כאלו שעליהם מותר לאמץ את הפתגם "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" . מי שרוצה לצעוק – מוזמן. שיירת האור לא מתחשבת בקשקשנים.
הדרך בה "הוגה הדעות" תוקף את חב"ד, היא בכך שהוא מחפש נושא שכל חב"דניק מסכים עליו, ופוצח בטור נוטף טענות ברוח "אם לסבתא היו גלגלים...". בחב"ד מספרים שבעיירות החסידיות היו משתדלים להחזיק 'מתנגד' אחד, כדי שיהווה דוגמא טובה לילדים מהו 'מתנגד'. בשנים האחרונות ההתנגדות לחסידות כמעט ונכחדה, החסידות נשמעת בכל מקום (עם "בשם אומרם", והרבה פעמים בלי), והנה אף אנו זוכים ל'מתנגד' לדוגמא. כזה אחד שמתאים במדויק לתפקיד ה'מתנגד' בדור של 'עקבתא דמשיחא'. גם זה כבוד.
אך לכל אותם אלו שלא מבינים מדוע טענה על הדלקת חנוכיות ציבורית היא פגיעה ב'הנחות יסוד' חסידיות, מוגש ההסבר הבא:
החב"דניקים הם קבוצה של חסידים השייכים לזרם החסידות. ע"פ החסידות 'רבי' הוא 'ממוצע המחבר' בין החסיד לבין אלוקים. מהו 'ממוצע מחבר'? התשובה המדויקת ארוכה, אבל הנקודה היא פשוטה: רבי הוא צדיק שבטל לקב"ה, ומשום כך הוא יכול להוות צינור בין היהודי ובין אלוקים.
לכן, אם ליהודי יש בעיה, שנראית גדולה מכוחותיו, והוא איננו יודע מה בדיוק הגורם הרוחני לבעיה הגשמית שלו – יכול הוא לפנות לרבי, שהוא בטל לאלוקים, ומתוך כך הרבי יוכל לעזור לו להבין ולדעת יותר טוב מה אלוקים רוצה ממנו.
וכאן מגיע פרט קטן וממש לא שולי: רבי, הוא לא רק אחד שנותן ברכות ועוזר בפתרון בעיות. רבי הוא כזה שרואה את התמונה הגדולה יותר (בשפת החסידות: נשמה כללית). כזה שאכפת לו לא רק מעצמו וממשפחתו, או מציבור היושבים בבית מדרשו, אלא מכל יהודי ויהודי בכל מקום שהוא.
ברור שבהסתכלות צרה ואנוכית קשה להבין את זה שהרבי שולח מצות ליהודי שעומד רגע לפני חתונה עם גויה (ה"י) ובעקבות כך היהודי נוטש את הגויה. בהסתכלות הזו גם קשה להבין את מפעל השלוחים, ואת הדאגה של הרבי לפרטי פרטים של יהדות ויהודים בחורים נידחים (גשמית ורוחנית).
מרחוב רבי עקיבא בבני ברק קשה גם לראות מה פועלים נרות החנוכה הדולקים במקומות הציבוריים (ע"פ הוראתו המפורשת של הרבי). אין דרך להבין מה 'גאון יעקב' שכזה גורם למיליוני יהודים בחו"ל שרבים מהם נמצאים בסכנת התבוללות ממשית. העיניים רואות קרוב, ולא מעניין אותן כמה יהודים מתקרבים באמצעות נרות החנוכה לתורה ולקיום מצוות מעשיות. אבל, גם ה'מתנגד' התורן צריך להתמודד ולהבין שזה מה יש. מנהיג יהודי כמו הרבי רואה את העם היהודי במבט רחב יותר, ויש לו שליחים. מה שהוא אמר, הם עושים. מי שקשה לו עם זה, ימשיך לכתוב טורים על "התגרות באומות". אה, ולאסוף רייטינג בדרך 'מלוכלכת'.
אבל יש גבולות. גבול אחד שאני מכיר הוא שלא לוקחים את ההלכה ומשמשים בה כתירוץ לעליבות שלנו. לפיכך, פוסק הדור החדש אינו יכול להחליט שאי התגרות באומות קדושה יותר מפרסום הנס, גם בגלל שאין שום בסיס לטענה הזו, שחנוכיות מזמינות אנטישמיות. וגם בגלל שהיו מקרי ונדליזם על סמלי דת גם בישראל, אז לפני שכולנו עוברים לבית הכנסת במרתף שהותירו אנוסי ספרד, מוטב שנגדל קצת עמוד שדרה יהודי.
והנה עוד טענה: הון פוליטי. כשאתה פוליטיקאי, אתה פוליטיקאי. כשאתה לא כזה – אז אתה לא. כששליח חב"ד משקיע ודואג ליהודים בסביבתו שירגישו את אור וחום היהדות, אך טבעי הוא שהסביבה תכבד אותו ותוקיר את מעשיו. בדרך זו הסביבה תראה בו כנציג היהדות האמתית והאכפתית, ותיתן לו את האפשרות להגיע לעוד ועוד הישגים לרוח היהודית במקומו. איך גם זה שלילי?
אבל כל זה לא חשוב. רייטינג זה הסיפור היום והוא כמובן חיובי וחשוב. הרבה יותר מהשפעה יהודית חיובית חובקת עולם. אז זהו. יש רייטינג. עכשיו אפשר לנוח. רק נשמח לעדכון על מה הטור הבא נגד חב"ד. יש את המאמץ בעניין שמיעת עשרת הדיברות בחג השבועות, יש גם אולי את חלוקת מצה שמורה בפסח, מבצע שופר, חלוקת נרות שבת, מבצע תפילין, אות בספר התורה, תבחר. הכל טוב.