המדינה אינה צריכה לשאת בנטל הפיצוי ב"תאונות מעורבות"

תאונה משנת 2007 שבה נפגע שוטר על מדרכה עקב התנגשות בין מונית לניידת, הביאה למחלוקת בשאלה מי אמור לשלם על נזקיו. עמדת חברת הביטוח "הכשרה", שביקשה לחלק את הנטל שווה בשווה בינה לבין המדינה, נדחתה (משפט)

עו"ד אופיר בן דוד | כיכר השבת |
נהג מונית התנגש בניידת משטרה. אילוסטרציה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מתנדב במשטרה – לצורך העניין שוטר לכל דבר – נפגע בשנת 2007 בתאונה. המתנדב עסק בהכוונת תנועה יחד עם צוות שוטרים ליד צומת וולקן בחיפה. בשלב מסוים, נהג מונית שהבחין בשוטרים באיחור, התנגש בניידת בעוצמה רבה, עלה על המדרכה ופגע בשוטר המתנדב.

לשוטר נגרמה נכות בשיעור של 69%, נזקיו הוערכו בסך 2 מיליון שקל, והוא החל לקבל תגמולים מן המדינה.

בשלב זה התעוררה שאלה בעלת השלכות כלכליות ניכרות: האם חלה על המקרה הוראת סעיף 3 לחוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), העוסקת ב"תאונות מעורבות", וקובעת כי כאשר אדם נפגע מחוץ לרכב בתאונה שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, כל המעורבים חייבים כלפיו בחלקים שווים.

במילים אחרות, האם המדינה, כבעלת רכב המעורב בתאונה בה נפגע שוטר, צריכה לשאת במחצית מנזקיו בגינה?

המדינה הגישה תביעה בביהמ"ש המחוזי בלוד נגד הכשרה חברת לביטוח וכן נגד הנהג המבוטח. טענתה הייתה כי זכאית לשיפוי מלא מהנתבעים בגין תשלומים ששילמה ותשלם לשוטר.

הנתבעים טענו כי מאחר שמדובר ב"תאונה מעורבת", הרי שלפי הסעיף יש לחלק את האחריות ביניהן, ולכן מגיע למדינה שיפוי של מיליון שקל ולא של שני מיליון, שכן המדינה אמורה להשתתף במחצית מהפיצוי.

על כך טענה המדינה המדינה לחסינות מכח חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), וכן לפי סעיף 22 לחוק הפלת"ד, הפוטרים אותה מתשלום פיצויים בגין חבלה שנגרמה לאדם בתקופת שירותו הצבאי (או המשטרתי) ועקב השירות.

לעומת זאת, הנתבעים טענו כי סעיף 22 לא פוטר את המדינה כאשר יש מחלוקת חבות בין מבטחים לפי סעיף 3.

ההיגיון מחייב

השופט צבי ויצמן קיבל את גישת המדינה. לתמיכה בהכרעתו השופט הציג מספר דוגמאות מפסיקת בתי המשפט, וכן דברים חד משמעיים מפי שופט העליון (בדימוס) אליעזר ריבלין שכתב ספר על פיצויים וסוגיות שונות בתאונות דרכים.

ריבלין התייחס ישירות לסוגייה וציין בספרו כי "חלוקת נטל הפיצוי האמורה בסע' 3(ב) לחוק הפיצויים אינה מתממשת מקום בו מעורבים בתאונה רכב אזרחי מצד אחד ורכב צבאי מצד אחר- כאשר הנפגע המצוי מחוץ לכלי הרכב, הוא חייל. הנוהג ברכב הצבאי והמדינה חסינים מפני תביעה לפי חוק הפיצויים".

השופט המשיך והבהיר כי ההיגיון מחייב שבמקרה שבו אין למדינה חבות הבסיסית, יש לדחות על הסף כל טענה בדבר ההשתתפות והחלוקה.

"אם המדינה 'אינה אחראית בנזיקים', כלשון סע' 22(ב) לחוק הפלת"ד, לא ניתן לגבות ממנה השתתפות בפיצוי, המצופה הוא כי ככל שהיה קיים חיוב כזה הוא היה מצוין מפורשות בחוק תוך שהבהרה כי על אף הפטור מאחריות תשתתף המדינה בפיצוי במקרה של תאונה מעורבת", כתב.

לפיכך, השופט חייב את הנתבעים לשפות את המדינה בסך של שני מיליון שקל. הנתבעים אף חויבו בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצוי.

  • ב"כ התובעת: עו"ד יורם דביר
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד י. קמין

עורכי דין תאונות דרכים • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עו"ד אופיר בן דוד עוסק ב- דיני נזיקין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר