מקרה מוזר:

בעל קרקע גילה שמת והוריש אותה לאחרים

40 שנה אחרי שרכש קרקע בנתניה, גילה הרוכש כי אדם אחר העביר אותה על שמו מכח צו קיום צוואה. עניין זה, המטופל במישור הפלילי, הוליד מחלוקת נוספת בין הרוכש לבין אדם שרכש אותה בעסקה מפוקפקת מאותו רמאי לכאורה (משפט)

בעל קרקע גילה שמת והוריש אותה לאחרים. אילוסטרציה (צילום: אנספלאש)

התובע רכש את חלקת קרקע ב-1974, ונרשם כבעליה. ב-2014 הוא גילה לתדהמתו כי הזכויות נרשמו על שם אדם אחר, מכח צו קיום צוואה של התובע עצמו.

התובע, שעודו בחיים, הגיש תביעה בביהמ"ש המחוזי בלוד, בה טען כי הוא לא מכיר לא את הצוואה ולא את האיש (שמתנהל נגדו כיום הליך פלילי). התביעה הנוכחית התנהלה בסופו של דבר כנגד בחור שקנה מאותו "נוכל" את הדירה מאוחר יותר ונרשמה לזכותו הערת אזהרה על הקרקע.

התובע ביקש מביהמ"ש להצהיר כי הוא זכאי להירשם כבעלים של הדירה ולמחוק את הערת האזהרה.

הוא טען כי ה"נוכל" הונה את לשכת רישום המקרקעין כאשר נרשם כבעלים ומחק את שמו, ובהמשך מכר אותה לאחר. האחרון – הוא הנתבע – טען בין היתר כי רכש את הזכויות כדין ובתום לב לאחר שווידא שישנו צו קיום צוואה ושהזכויות רשומות על שם המוכר בטאבו.

השופטת הלית סילש קבעה כי לב המחלוקת נטוע בשאלה האם זכותו של הרוכש האחרון גוברת על זכותו של הבעלים ה"היסטורי" – הוא התובע.

בהקשר זה השופטת הזכירה שהנתבע לא השלים את רישום הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין, ונכון להיום, הבעלות נותרה על שמו של אותו מוכר מפוקפק.

עו"ד עינת קשת אברמוביץ. באדיבות המצלמת

תחושת חוסר נוחות

השופטת סילש הסבירה כי לפי ביהמ"ש העליון, עד לרישום הזכויות, המבחן המכריע הוא תום הלב – האם הטוען לזכויות פעל בתום לב.

במקרה הנדון, השופטת הבהירה כי במסגרת החקירה הפלילית הנתבע נחקר על ידי המשטרה במשך זמן רב ביחס לעסקה, כך שהוא ידע כבר אז כי ישנם ספקות (לפחות) בנוגע לבעלות על השטח. לטעמה, "די בכך כדי להביא להעדפת רישום זכויות של התובע" על פני אלו של הנתבע.

בנוסף, השופטת דחתה את טענת הנתבע שלפיה הוא זכאי להשלים את רישום הזכויות מאחר שהוא שילם את מלוא הכסף בגין העסקה. בהקשר זה השופטת ציינה כי לא צורפו אישורי תשלום, קבלות או העתקי המחאות, ופירטה שורה של עדים שיכלו לאשר את גרסת הנתבע, לא זומנו לעדות.

השופטת הוסיפה וציינה כי כל סיפור העסקה בין המוכר לבין הנתבע מעורר "סימני שאלה לא מבוטלים", ותחושת "חוסר נוחות" – כך למשל, בשל מהירות העסקה והטענה כי סכום גדול שולם במזומן.

בתוך כך השופטת אף הבהירה כי "עצם העובדה כי התובע בחיים, ונחקר באולם בית המשפט, משמיטה את הקרקע בפני כל טענה לעניין העברת זכויות מכוח צו קיום צוואה".

לפיכך, השופטת הורתה ללשכת רישום המקרקעין להשיב את האישום על שמו של התובע ולמחוק את הערת האזהרה לטובת הנתבע.

לא נפסקו הוצאות משפט.

  • ב"כ התובע: עו"ד בלייח
  • ב"כ הנתבע (3): עו"ד אריאלי

עורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת: עו"ד עינת קשת אברמוביץ עוסקת ב- דיני מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר