הפתיחה 'מזמור שיר ליום השבת' היא המרכזית והארוכה ביותר בסדר הבקשות. היא ממוקמת באמצע הסדר המתחלק לשני חצאים, עד אליה וממנה. הפתיחה מגיעה לאחר שעתיים או יותר של שירה רצופה ומאתגרת והיא משמשת הזדמנות לאתנחתא משמעותית לציבור השרים. אתנחתא זו משמשת גם לדרשת שבת אותה יישא אחד הרבנים וכמו-כן למכירת הקדיש אשר יושר בתום הבקשות (בשירת הבקשות נהוג למכור את אמירת הקדיש. לרוב יקנה את המצווה מי שנמצא בשנת אבל או לחילופין מי שבאותו שבוע חל יום האזכרה לאחד מקרוביו. בדרך זו זוכה הקונה להרים תרומה לעילוי נשמת הנפטר וכן לסייע לבית הכנסת בהוצאותיו השוטפות).
לאחר הדרשה ומכירת הקדיש עוברים לשירת הפתיחה אשר למעשה פותחת את מחציתו השניה של הסדר. כפי שהוסבר בעבר, לפתיחות (בבקשות וגם מחוצה להן) אין לחן. הן מבוצעות באלתור במסגרת של מקאם. אם נתבונן בספר הבקשות בפתיחה 'מזמור שיר' נוכל לראות כי כל פסוק מופיע בשורה נפרדת כאשר לצדו שם המקאם בו יש לשיר-לאלתר אותו.
השירה עוברת בין סולנים שונים כאשר כל אחד יבצע פסוק אחד או שניים. בשונה משאר הפתיחות בבקשות המושרות כל אחת על ידי סולנים מקבוצה אחת, ב'מזמור שיר' מתחלקת השירה בין שתי הקבוצות במעין דיאלוג כך שבכל פסוק מתחלף הסולן וגם הקבוצה לה הוא משתייך.
במהלך הפתיחה מתחלפים כארבעה עשר מקאמים שונים בסדר קבוע על-פי המופיע בספר. את שיוך המקאמים לפסוקים השונים קבעו פייטני העדה החלבית בדורות הקודמים. הסיבות לחיבור בין המקאמים לפסוקים לא תמיד ברורות ומובהקות. לעיתים ניתן להצביע על קשר רגשי בין מילות הפסוק לבין אווירת המקאם בו הוא מושר ולעיתים ניתן רק לשער אותן.
כך למשל, שני הפסוקים הראשונים "מזמור שיר.." ו"להגיד בבוקר.." מושרים במקאם נאווה. הסיבות לכך ברורות והגיוניות. מקאם נאווה הוא המקאם בו הסתיימה המחצית הראשונה של הבקשות עם הפיוט 'רם אור גדול נעלם' וטבעי ומתבקש להתחיל בו את הפתיחה הסמוכה. סיבה נוספת היא מקומו המיוחד של מקאם נאווה במסורת החלבית לפיה נאוו'ה הוא המקאם בו יש להתפלל את תפילת ערבית של ערב שבת לאורך השנה כולה. לאור כל זאת אך טבעי שיתפוס מקום של כבוד בראש הפתיחה.
דוגמא נוספת הוא הפסוק "כי שימחתני ה' ..." המושר במקאם עג'ם. הסיבה לכך היא ככל הנראה כי עג'ם הוא המקאם בו נהוג להתפלל בשבתות חתן או לחילופין כאשר בפרשת השבוע מוזכר עניין הנישואין וכן בחלק מימות החגים ובאירועי שמחה בכלל. גם בפסוק "איש בער לא ידע..." המושר במקאם סאבא, ניתן לעמוד על קשר מסוים בין המילים למקאם. המילה הפותחת את הפסוק היא "איש" במסורת החלבית (וגם בכתבי יד קדומים של תאורטיקנים ערביים) מקובל לייחס את מקאם סאבא לכל מה שקשור בבנים. כך בשבתות אבי-הבן או בר-מצווה נהוג להתפלל במקאם סאבא וייתכן כי זו הסיבה לשיוכו לפסוק זה.
לסדר המקאמים בפתיחה ישנה חשיבות מוסיקאלית גבוהה. ההיגיון העומד בבסיסו הוא גובהי הצלילים להם נדרשים הסולנים בביצוע האלתורים. המקאמים סודרו באופן כזה אשר מחד יאפשר מעבר טבעי וחלק ביניהם ומאידך ישמור על גובה צלילי הגיוני לאורך הפתיחה כולה כך שגובהו של הפסוק האחרון יתאים לרצף הפיוטים אליו הוא מוביל. אי לכך, כפי שהוזכר בעבר, לשירת הבקשות חוקים משלה בכל הנוגע ליחסי הגובה בין המקאמים השונים והמעברים ביניהם. יחסים אלו נקבעו, כאמור, על-די עורכי הבקשות בדורות הקודמים והם משתמרים לאורך השנים כמסורת העוברת מאב לבן. הפייטנים הצעירים לומדים את יחסי הגבהים בין המקאמים תוך האזנה חוזרת ונשנית לאורך השנים עד שהופך הדבר שגור וטבעי בפיהם.
הפתיחה 'מזמור שיר' מעבר לחוויה המוסיקאלית-רגשית הגלומה בה משמשת גם כדרך ללימוד המקאמים לפייטנים בראשית דרכם. לכל פסוק, כאמור, מקאם משלו. לכל מקאם אופי רגשי שונה ודרך התנהגות אופיינית. שמות המקאמים לצד הפסוקים, האווירה שהם מייצרים והמשפטים המוסיקאליים השכיחים בכל מקאם, מאפשרים שילוב של לימוד חווייתי-רגשי לצד זה השמיעתי-שכלי ובכך מטמיעים את הבנת והפנמת תורת המקאם באופן הנכון והשלם ביותר.
'מזמור שיר' היא אם-כן יצירה בפני עצמה, ארוכה, מורכבת ומסועפת, הדורשת הן שליטה ברזי מערכת המקאמת והן יצירתיות ורגישות מוסיקלית מפותחות, עלמנת להעניק למאזינים את מלוא החוויה הגלומה בה. המאזין (גם מי שלא ממש מסוגל לזהות את המקאמים בשמותיהם) זוכה לעבור במשך כחצי שעה מסע מוסיקאלי המציע קשת רחבה מאד של גוונים צליליים ומאפיינים רגשיים ואשר לכל אורכו הולך ונבנה סוג של מתח (חיובי) אשר יגיע לשיאו בפסוק האחרון.
האחריות להצלחת המסע מוטלת כמובן על כתפי הפייטנים הנדרשים להובילו "בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה" כך שקהל המאזינים יישר קשוב ומרותק אליהם לכל אורכו.
לאחר אתנחתא משמעותית ומהנה זו יכול קהל השרים לשוב בכוחות מחודשים לשירת מחציתו השניה של הסדר.
(לעיתים, בעיקר בשבתות המקדימות לחג כלשהו, ישובצו במהלך הפתיחה פיוט אחד או יותר העוסקים בעניין החג ואשר אינם חלק מסדר הבקשות. פיוטים אלו יושרו כמתבקש בסמוך לפסוק המושר במקאם הלחן שלהם).
הביצוע המצורף הוקלט בשנת תש"כ (1960) בבית הכנסת אוהבי ציון בירושלים. ניתן לזהות בו את קולותיהם של חלק מגדולי הפייטנים בדורות הקודמים: ניסים שלום, משה נר-גאון, יעקב כהן, אברהם כספי ואחרים.
סדרת טורי הבקשות - שחר אבקשך:
- שחר אבקשך: שירת הבקשות שלא הכרתם
- שחר אבקשך - הפתיחות ותפקידן בבקשות
- שחר אבקשך: הבקשות הן בית ספר לפיוטים
- שחר אבקשך - טקסט או מוזיקה מי ינצח?
- פתיחות - אז יש מנגינה או אין מנגינה?
- שחר אבקשך: חשבון הנפש של הבקשות
- שחר אבקשך: הפתיחה הקצרה והזועקת
- "כמה אלוקיי" - אחד משיאי שירת הבקשות
- שחר אבקשך: 3 הפיוטים עם אותה המנגינה
- שחר אבקשך: "הדרבי הקדוש" של הבקשות
- שחר אבקשך - רצף שמונת פיוטי השבת
- "יום קדוש ומבורך" - פסגת שירת הבקשות
- "שיר חדש" - סיפור ההצלה בשירת הבקשות
- 'אליו מי הקשה' - הפיוט 'הקצר' הארוך ביותר
- שחר אבקשך: איך בוחרים מקאם לבקשות?
- "יודוך מלך": החידה - לחן אחד או שניים?
- אנוכי שמי ה' - הפיוט שמבקר פעם בשנה
- שחר אבקשך - חתימת המחצית הראשונה