אילוסטרציה. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה - זהירות משלוח חורג // טור דעה
אילוסטרציה. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
אאא

כשפורים מתקרב צריכים להתארגן, לוחשות המטפלות הוותיקות לטריות. הן לא מדברות על הניקיונות לפסח, וגם לא על החופשה המשפחתית. המטפלות צריכות לראות איך חוזרים הביתה ביום נשף המשלוחים.

אז איך זה מתחיל?

בוקר יום הנשף עוד רחוק, אך ברשתות המזון סובבות להן אימהות עסוקות. חלקן ממוללות רשימות מדויקות משייטות ביעילות בין השבילים, ואחרות מפתחות מומחיות בסיבובי פרסה בכמויות שעלולות להכניס כל גבר לאשפוז.

ובהגיע העגלה לחודש תשיעי, מגיעה היא בשעטומ"צ לקופה, ולאחר שכרטיס האשראי מצליח להתמודד עם המשקולת חסרת הרחמים, האם המסורה יכולה להתחיל במלאכה.

אז נדלג בינתיים על החישובים, וגם נשים בצד רגע את מה שהשכנים נתנו בשנה שעברה, וגם את מה שלא נותנים, ובאיזה כשרות (שלא יחשבו עלינו...), ועוד כל מיני מלכודות למשלוחנים טריים. וכשמגיע תור הצלופן, והמכתב ממעל (בארבע בבוקר בערך), וקול המהדק (או העצבים על סרט הדבק שממאן להיפתח) נשמע ברמה, או אז ניתן באמת להתחיל לחוש בשמחת החג.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ובבוקרו של יום הנשף, הגן לובש חג. מלבד הילדים המחופשים, גם הגן שינה פניו. כל שולחנות הגן מוכנים לתצוגה בכניסה, עליהם פרושה מפה נאה, והכל מוכן ומזומן.

הדלת נפתחת והאם החרוצה הראשונה בפתח. שלושה משלוחי מנות בידיה (לגננת, למטפלת, ולמלמד), ורגע לפני שהיא קורסת מכובד השוקולדים ובקבוקי היין, תומכת בה המטפלת ומחלצת מידיה את המתת. המשלוחים תופסים את מקומם בשולחן.

עוברות עוד כמה דקות והדלת נפתחת. בפתח עומד משלוח מנות אימתני, שכל מאמץ של הגננת להבין מי עומד מאחוריו נתקל בצלופן מרשרש. לאחר שגם המשלוח הזה איך שהוא עובר בדלת, מסתבר שהוא רק היה למלמד, ואף אחד לא תכנן לקפח גם את שאר צוות הגן.

אחריו באים זוג הורים עם ילד מאופר בהגזמה. האם נכנסת לגן עם הסלוגן "הבאתי לכם משהו צנוע" ומגישה בזה אחר זה שלישיית משלוחי מנות שנקנו ב-300 ש"ח לכל אחד. האב בינתיים מסדר את השטרות שבכיסו בכדי שיתאימו למעבר מהיר בלחיצת "שלום עליכם" עם המורים של הבנים הגדולים יותר.

בבית הספר של הבנות דווקא התארגנו למשלוח מנות כיתתי, מה שלא מנע מכל בת להביא גם משלוח אישי, ולנסות באמצעותו לשחד את המורה לציון טוב יותר.

אז זהו, שהמצלמה שלנו לא הסתובבה בסביון, וגם לא בקיסריה. המחזה שנכתב כאן הוא מנת חלקן של רבות מהקהילות החרדיות בארץ. מי שמחזה שכזה זר לו, ישמח בחלקו. מי שיודע על מה מדובר, מוזמן להישאר איתנו:

אז במחקר סביב התופעה שמעתי את הטיעונים הבאים:

א.       הטיעון הראשון והנעלה מכולם: צריכים להוקיר את המלמדים והגננות שטורחים לחנך ולטפל בילדינו. טיעון חשוב, רק לא בטוח שכאן מדובר בהוקרה. מישהו חושב שמה שהגננת צריכה זה הררי שוקולד ובקבוק יין פטישים, ורק כך היא תרגיש שמוקירים אותה? אולי עדיף שכל כיתה תתחלק לשתיים. חצי יתנו משלוחי מנות מלאים בכל טוב, והחצי האחר יתארגן למימון טיפולי השיניים לילדי הגננת.

ב.       המלמד מקבל 4000 ₪ לחודש ועובד כל כך קשה, אז עכשיו אנו חייבים להכין לו משלוח מנות מפואר. התשובה לטיעון זה היא מאוד פשוטה: הורים יקרים, אם המלמד של ילדכם עובד במשרה מלאה ומתפרנס מ-4000 ₪ כדאי שתוקירו אותו באמצעות הפגנה ליד דלת המנכ"ל של המוסד, או מקסימום בארגון קרן של 'ועד הצדקה' המקומי. איך וופלים וביסלי מצ'וקמק יגרמו לבן אדם לסגור את החודש?

ג.        הרי אנחנו אנשים טובים, ופורים הוא חג, וסה"כ משלוח מנות הוא מצווה, ולמה לא להשקיע בסביבתנו? זה ממש טיעון טוב אם אתם גבירים, או מחלקים משלוחי מנות שעלו לכם עד שלושה שקלים. ובכלל למה לעצור במורים? מה עם עובדי קופת החולים השכונתית, והקופאיות בסופר השכונתי. יקשה עליכם לתת לכל נותני השירות משלוחי מנות מכובדים ויחד עם זאת לא להזדקק גם לגמ"ח.

ד.       הרי כולם עושים את זה, ואוי ואבוי לנו אם לא נהיה כמו כולם. הרי המלמד יעשה לנו פרצוף, והגננות ירכלו על הקמצנים, ואולי גם ילדינו יקבלו יחס פחות מכולם. גם לטענה זו, שהיא שטחית במהותה, יש תשובה: החלטה משותפת של ההורים, לא להיכנס לתחרות מול עצמם, וכך להפסיק את מחול השדים של התחרותיות המיותרת הזו.

הורים יקרים, במקום משלוחי ענק אנא השקיעו באמת וכתבו מכתב לאיש החינוך העמל על חינוך ילדכם. שתפו איתו פעולה במקומות שהוא צריך. שלחו ילדים נקיים ורגועים לגן ולמעון. גבו את איש החינוך בעבודתו השוטפת, הראו לילדכם שאתם מתעניינים במצבם הלימודי או ההתפתחותי, תנו לאיש הצוות את הסיפוק בכך שעבודתו חשובה ומשמעותית עבורכם. אל תברחו למשלוח מנות. אל תברחו לדרך הקלה. כל אלו חשובים יותר מאשר משלוח מנות מפואר ככל שיהיה.

מורים יקרים, גננות וכל שאר הצוות, מלבד זאת שההורים צריכים להבין שלפעמים הם מגזימים ונכנסים לתחרותיות מיותרת, כדאי שגם אנחנו (אנשי החינוך) נדע מה נכון ומה לא. מנהגים טובים והערכה הם חשובים ויפים אך ברגע שהם נהיים מוגזמים, יוצרים תחרותיות מיותרת, וגורמים לבזבוז כסף משווע – כדאי לעצור אותם, ובטח לא לעודד או להשוות בין ההורים שמביאים משלוח כזה או אחר. כדאי לעודד את ההורים שאם הם רוצים להביא משלוח מנות, שיתכננו משלוח משותף בו כל משפחה תשתתף בסכום סמלי, עבור צוות החינוך שמטפל בפועל בילדיה (ולא לכל מי שעובד במוסד...).

הכותבת משמשת כמורה